תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מלכים - הכול
מלכים א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
- מלכים ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
א והמלך דויד זקן, בא בימים; ויכסוהו, בבגדים, ולא ייחם, לו.
ב ויאמרו לו עבדיו, יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, ועמדה לפני המלך, ותהי-לו סוכנת; ושכבה בחיקך, וחם לאדוני המלך.
ג ויבקשו נערה יפה, בכול גבול ישראל; וימצאו, את-אבישג השונמית, ויביאו אותה, למלך.
ד והנערה, יפה עד-מאוד; ותהי למלך סוכנת ותשרתהו, והמלך לא ידעה.
ה ואדונייה בן-חגית מתנשא לאמור, אני אמלוך; ויעש לו, רכב ופרשים, וחמישים איש, רצים לפניו.
ו ולא-עצבו אביו מימיו לאמור, מדוע ככה עשית; וגם-הוא טוב-תואר מאוד, ואותו ילדה אחרי אבשלום.
ז ויהיו דבריו--עם יואב בן-צרויה, ועם אביתר הכוהן; ויעזרו, אחרי אדונייה.
ח וצדוק הכוהן ובניהו בן-יהוידע ונתן הנביא, ושמעי וריעי, והגיבורים, אשר לדויד--לא היו, עם-אדונייהו.
ט ויזבח אדונייהו, צאן ובקר ומריא, עם אבן הזוחלת, אשר-אצל עין רוגל; ויקרא, את-כל-אחיו בני המלך, ולכל-אנשי יהודה, עבדי המלך.
י ואת-נתן הנביא ובניהו ואת-הגיבורים, ואת-שלמה אחיו--לא קרא.
יא ויאמר נתן, אל-בת-שבע אם-שלמה לאמור, הלוא שמעת, כי מלך אדונייהו בן-חגית; ואדונינו דויד, לא ידע.
יב ועתה, לכי איעצך נא עצה: ומלטי, את-נפשך, ואת-נפש בנך, שלמה.
יג לכי ובואי אל-המלך דויד, ואמרת אליו הלוא-אתה אדוני המלך נשבעת לאמתך לאמור, כי-שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על-כיסאי; ומדוע, מלך אדונייהו.
יד הנה, עודך מדברת שם--עם-המלך; ואני אבוא אחרייך, ומילאתי את-דברייך.
טו ותבוא בת-שבע אל-המלך החדרה, והמלך זקן מאוד; ואבישג, השונמית, משרת, את-המלך.
טז ותיקוד בת-שבע, ותשתחו למלך; ויאמר המלך, מה-לך.
יז ותאמר לו, אדוני אתה נשבעת ביהוה אלוהיך לאמתך, כי-שלמה בנך, ימלוך אחריי; והוא, יישב על-כיסאי.
יח ועתה, הנה אדונייה מלך; ועתה אדוני המלך, לא ידעת.
יט ויזבח שור ומריא-וצאן, לרוב, {פ}
ויקרא לכל-בני המלך, ולאביתר הכוהן וליואב שר הצבא; ולשלמה עבדך, לא קרא.
כ ואתה אדוני המלך, עיני כל-ישראל עליך: להגיד להם--מי יישב על-כיסא אדוני-המלך, אחריו.
כא והיה, כשכב אדוני-המלך עם-אבותיו; והייתי, אני ובני שלמה--חטאים.
כב והנה עודנה מדברת, עם-המלך; ונתן הנביא, בא.
כג ויגידו למלך לאמור, הנה נתן הנביא; ויבוא לפני המלך, וישתחו למלך על-אפיו ארצה.
כד ויאמר, נתן, אדוני המלך, אתה אמרת אדונייהו ימלוך אחריי; והוא, יישב על-כיסאי.
כה כי ירד היום, ויזבח שור ומריא-וצאן לרוב, ויקרא לכל-בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכוהן, והנם אוכלים ושותים לפניו; ויאמרו, יחי המלך אדונייהו.
כו ולי אני-עבדך ולצדוק הכוהן ולבניהו בן-יהוידע, ולשלמה עבדך--לא קרא.
כז אם, מאת אדוני המלך, נהיה, הדבר הזה; ולא הודעת, את-עבדך, מי יישב על-כיסא אדוני-המלך, אחריו. {ס}
כח ויען המלך דויד ויאמר, קראו-לי לבת-שבע; ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך. כט ויישבע המלך, ויאמר: חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה. ל כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלוהי ישראל, לאמור, כי-שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על-כיסאי תחתיי: כי כן אעשה, היום הזה. לא ותיקוד בת-שבע אפיים ארץ, ותשתחו למלך; ותאמר--יחי אדוני המלך דויד, לעולם. {פ}
לב ויאמר המלך דויד, קראו-לי לצדוק הכוהן ולנתן הנביא, ולבניהו, בן-יהוידע; ויבואו, לפני המלך. לג ויאמר המלך להם, קחו עימכם את-עבדי אדוניכם, והרכבתם את-שלמה בני, על-הפרדה אשר-לי; והורדתם אותו, אל-גיחון. לד ומשח אותו שם צדוק הכוהן ונתן הנביא, למלך--על-ישראל; ותקעתם, בשופר, ואמרתם, יחי המלך שלמה. לה ועליתם אחריו, ובא וישב על-כיסאי, והוא ימלוך, תחתיי; ואותו ציוויתי להיות נגיד, על-ישראל ועל-יהודה. לו ויען בניהו בן-יהוידע את-המלך, ויאמר אמן: כן יאמר יהוה, אלוהי אדוני המלך. לז כאשר היה יהוה עם-אדוני המלך, כן יהיה עם-שלמה; ויגדל, את-כיסאו, מכיסא, אדוני המלך דויד. לח ויירד צדוק הכוהן ונתן הנביא ובניהו בן-יהוידע, והכרתי והפלתי, וירכיבו את-שלמה, על-פרדת המלך דויד; ויוליכו אותו, על-גיחון. לט וייקח צדוק הכוהן את-קרן השמן, מן-האוהל, וימשח, את-שלמה; ויתקעו, בשופר, ויאמרו כל-העם, יחי המלך שלמה. מ ויעלו כל-העם, אחריו, והעם מחללים בחלילים, ושמחים שמחה גדולה; ותיבקע הארץ, בקולם. מא וישמע אדונייהו, וכל-הקרואים אשר איתו, והם, כילו לאכול; וישמע יואב, את-קול השופר, ויאמר, מדוע קול-הקריה הומה. מב עודנו מדבר, והנה יונתן בן-אביתר הכוהן בא; ויאמר אדונייהו בוא, כי איש חיל אתה וטוב תבשר. מג ויען, יונתן, ויאמר, לאדונייהו: אבל, אדונינו המלך-דויד המליך את-שלמה. מד וישלח איתו-המלך את-צדוק הכוהן ואת-נתן הנביא, ובניהו בן-יהוידע, והכרתי, והפלתי; וירכיבו אותו, על פרדת המלך. מה וימשחו אותו צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך בגיחון, ויעלו משם שמחים, ותיהום, הקריה; הוא הקול, אשר שמעתם. מו וגם ישב שלמה, על כיסא המלוכה. מז וגם-באו עבדי המלך, לברך את-אדונינו המלך דויד לאמור, ייטב אלוהים את-שם שלמה משמך, ויגדל את-כיסאו מכיסאך; וישתחו המלך, על-המשכב. מח וגם-ככה, אמר המלך: ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר נתן היום יושב על-כיסאי--ועיניי רואות. מט ויחרדו, ויקומו, כל-הקרואים, אשר לאדונייהו; וילכו, איש לדרכו. נ ואדונייהו, ירא מפני שלמה; ויקם וילך, ויחזק בקרנות המזבח. נא ויוגד לשלמה, לאמור, הנה אדונייהו, ירא את-המלך שלמה; והנה אחז בקרנות המזבח, לאמור, יישבע-לי כיום המלך שלמה, אם-ימית את-עבדו בחרב. נב ויאמר שלמה--אם יהיה לבן-חיל, לא-ייפול משערתו ארצה; ואם-רעה תימצא-בו, ומת. נג וישלח המלך שלמה, ויורידוהו מעל המזבח, ויבוא, וישתחו למלך שלמה; ויאמר-לו שלמה, לך לביתך. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מלכים - הכול
מלכים א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
- מלכים ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה