תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק א

א והמלך דויד זקן, בא בימים; ויכסוהו, בבגדים, ולא ייחם, לו. ב ויאמרו לו עבדיו, יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, ועמדה לפני המלך, ותהי־לו סוכנת; ושכבה בחיקך, וחם לאדוני המלך. ג ויבקשו נערה יפה, בכול גבול ישראל; וימצאו, את־אבישג השונמית, ויביאו אותה, למלך. ד והנערה, יפה עד־מאוד; ותהי למלך סוכנת ותשרתהו, והמלך לא ידעה. ה ואדונייה בן־חגית מתנשא לאמור, אני אמלוך; ויעש לו, רכב ופרשים, וחמישים איש, רצים לפניו. ו ולא־עצבו אביו מימיו לאמור, מדוע ככה עשית; וגם־הוא טוב־תואר מאוד, ואותו ילדה אחרי אבשלום. ז ויהיו דבריו--עם יואב בן־צרויה, ועם אביתר הכוהן; ויעזרו, אחרי אדונייה. ח וצדוק הכוהן ובניהו בן־יהוידע ונתן הנביא, ושמעי וריעי, והגיבורים, אשר לדויד--לא היו, עם־אדונייהו. ט ויזבח אדונייהו, צאן ובקר ומריא, עם אבן הזוחלת, אשר־אצל עין רוגל; ויקרא, את־כל־אחיו בני המלך, ולכל־אנשי יהודה, עבדי המלך. י ואת־נתן הנביא ובניהו ואת־הגיבורים, ואת־שלמה אחיו--לא קרא. יא ויאמר נתן, אל־בת־שבע אם־שלמה לאמור, הלוא שמעת, כי מלך אדונייהו בן־חגית; ואדונינו דויד, לא ידע. יב ועתה, לכי איעצך נא עצה: ומלטי, את־נפשך, ואת־נפש בנך, שלמה. יג לכי ובואי אל־המלך דויד, ואמרת אליו הלוא־אתה אדוני המלך נשבעת לאמתך לאמור, כי־שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על־כיסאי; ומדוע, מלך אדונייהו. יד הנה, עודך מדברת שם--עם־המלך; ואני אבוא אחרייך, ומילאתי את־דברייך. טו ותבוא בת־שבע אל־המלך החדרה, והמלך זקן מאוד; ואבישג, השונמית, משרת, את־המלך. טז ותיקוד בת־שבע, ותשתחו למלך; ויאמר המלך, מה־לך. יז ותאמר לו, אדוני אתה נשבעת ביהוה אלוהיך לאמתך, כי־שלמה בנך, ימלוך אחריי; והוא, יישב על־כיסאי. יח ועתה, הנה אדונייה מלך; ועתה אדוני המלך, לא ידעת. יט ויזבח שור ומריא־וצאן, לרוב, {פ}

ויקרא לכל־בני המלך, ולאביתר הכוהן וליואב שר הצבא; ולשלמה עבדך, לא קרא. כ ואתה אדוני המלך, עיני כל־ישראל עליך: להגיד להם--מי יישב על־כיסא אדוני־המלך, אחריו. כא והיה, כשכב אדוני־המלך עם־אבותיו; והייתי, אני ובני שלמה--חטאים. כב והנה עודנה מדברת, עם־המלך; ונתן הנביא, בא. כג ויגידו למלך לאמור, הנה נתן הנביא; ויבוא לפני המלך, וישתחו למלך על־אפיו ארצה. כד ויאמר, נתן, אדוני המלך, אתה אמרת אדונייהו ימלוך אחריי; והוא, יישב על־כיסאי. כה כי ירד היום, ויזבח שור ומריא־וצאן לרוב, ויקרא לכל־בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכוהן, והנם אוכלים ושותים לפניו; ויאמרו, יחי המלך אדונייהו. כו ולי אני־עבדך ולצדוק הכוהן ולבניהו בן־יהוידע, ולשלמה עבדך--לא קרא. כז אם, מאת אדוני המלך, נהיה, הדבר הזה; ולא הודעת, את־עבדך, מי יישב על־כיסא אדוני־המלך, אחריו. {ס}

כח ויען המלך דויד ויאמר, קראו־לי לבת־שבע; ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך. כט ויישבע המלך, ויאמר: חי־יהוה, אשר־פדה את־נפשי מכל־צרה. ל כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלוהי ישראל, לאמור, כי־שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על־כיסאי תחתיי: כי כן אעשה, היום הזה. לא ותיקוד בת־שבע אפיים ארץ, ותשתחו למלך; ותאמר--יחי אדוני המלך דויד, לעולם. {פ}

לב ויאמר המלך דויד, קראו־לי לצדוק הכוהן ולנתן הנביא, ולבניהו, בן־יהוידע; ויבואו, לפני המלך. לג ויאמר המלך להם, קחו עימכם את־עבדי אדוניכם, והרכבתם את־שלמה בני, על־הפרדה אשר־לי; והורדתם אותו, אל־גיחון. לד ומשח אותו שם צדוק הכוהן ונתן הנביא, למלך--על־ישראל; ותקעתם, בשופר, ואמרתם, יחי המלך שלמה. לה ועליתם אחריו, ובא וישב על־כיסאי, והוא ימלוך, תחתיי; ואותו ציוויתי להיות נגיד, על־ישראל ועל־יהודה. לו ויען בניהו בן־יהוידע את־המלך, ויאמר אמן: כן יאמר יהוה, אלוהי אדוני המלך. לז כאשר היה יהוה עם־אדוני המלך, כן יהיה עם־שלמה; ויגדל, את־כיסאו, מכיסא, אדוני המלך דויד. לח ויירד צדוק הכוהן ונתן הנביא ובניהו בן־יהוידע, והכרתי והפלתי, וירכיבו את־שלמה, על־פרדת המלך דויד; ויוליכו אותו, על־גיחון. לט וייקח צדוק הכוהן את־קרן השמן, מן־האוהל, וימשח, את־שלמה; ויתקעו, בשופר, ויאמרו כל־העם, יחי המלך שלמה. מ ויעלו כל־העם, אחריו, והעם מחללים בחלילים, ושמחים שמחה גדולה; ותיבקע הארץ, בקולם. מא וישמע אדונייהו, וכל־הקרואים אשר איתו, והם, כילו לאכול; וישמע יואב, את־קול השופר, ויאמר, מדוע קול־הקריה הומה. מב עודנו מדבר, והנה יונתן בן־אביתר הכוהן בא; ויאמר אדונייהו בוא, כי איש חיל אתה וטוב תבשר. מג ויען, יונתן, ויאמר, לאדונייהו: אבל, אדונינו המלך־דויד המליך את־שלמה. מד וישלח איתו־המלך את־צדוק הכוהן ואת־נתן הנביא, ובניהו בן־יהוידע, והכרתי, והפלתי; וירכיבו אותו, על פרדת המלך. מה וימשחו אותו צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך בגיחון, ויעלו משם שמחים, ותיהום, הקריה; הוא הקול, אשר שמעתם. מו וגם ישב שלמה, על כיסא המלוכה. מז וגם־באו עבדי המלך, לברך את־אדונינו המלך דויד לאמור, ייטב אלוהים את־שם שלמה משמך, ויגדל את־כיסאו מכיסאך; וישתחו המלך, על־המשכב. מח וגם־ככה, אמר המלך: ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר נתן היום יושב על־כיסאי--ועיניי רואות. מט ויחרדו, ויקומו, כל־הקרואים, אשר לאדונייהו; וילכו, איש לדרכו. נ ואדונייהו, ירא מפני שלמה; ויקם וילך, ויחזק בקרנות המזבח. נא ויוגד לשלמה, לאמור, הנה אדונייהו, ירא את־המלך שלמה; והנה אחז בקרנות המזבח, לאמור, יישבע־לי כיום המלך שלמה, אם־ימית את־עבדו בחרב. נב ויאמר שלמה--אם יהיה לבן־חיל, לא־ייפול משערתו ארצה; ואם־רעה תימצא־בו, ומת. נג וישלח המלך שלמה, ויורידוהו מעל המזבח, ויבוא, וישתחו למלך שלמה; ויאמר־לו שלמה, לך לביתך. {פ}