תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק ג

א ויתחתן שלמה, את־פרעה מלך מצריים; וייקח את־בת־פרעה, ויביאהא אל־עיר דויד, עד כלותו לבנות את־ביתו ואת־בית יהוה, ואת־חומת ירושלים סביב. ב רק העם, מזבחים בבמות: כי לא־נבנה בית לשם יהוה, עד הימים ההם. {פ}

ג ויאהב שלמה, את־יהוה, ללכת, בחוקות דויד אביו: רק, בבמות--הוא מזבח, ומקטיר. ד וילך המלך גבעונה לזבוח שם, כי־היא הבמה הגדולה; אלף עולות יעלה שלמה, על המזבח ההוא. ה בגבעון, נראה יהוה אל־שלמה--בחלום הלילה; ויאמר אלוהים, שאל מה אתן־לך. ו ויאמר שלמה, אתה עשית עם־עבדך דויד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב, עימך; ותשמור־לו, את־החסד הגדול הזה, ותיתן־לו בן יושב על־כיסאו, כיום הזה. ז ועתה, יהוה אלוהיי, אתה המלכת את־עבדך, תחת דויד אבי; ואנוכי נער קטון, לא אדע צאת ובוא. ח ועבדך--בתוך עמך, אשר בחרת: עם־רב, אשר לא־יימנה ולא ייספר מרוב. ט ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את־עמך, להבין, בין־טוב לרע: כי מי יוכל לשפוט, את־עמך הכבד הזה. י וייטב הדבר, בעיני אדוניי: כי שאל שלמה, את־הדבר הזה. יא ויאמר אלוהים אליו, יען אשר שאלת את־הדבר הזה ולא־שאלת לך ימים רבים ולא־שאלת לך עושר, ולא שאלת, נפש אויביך; ושאלת לך הבין, לשמוע משפט. יב הנה עשיתי, כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא־היה לפניך, ואחריך לא־יקום כמוך. יג וגם אשר לא־שאלת נתתי לך, גם־עושר גם־כבוד: אשר לא־היה כמוך איש במלכים, כל־ימיך. יד ואם תלך בדרכיי, לשמור חוקיי ומצוותיי, כאשר הלך, דויד אביך--והארכתי, את־ימיך. {ס}

טו וייקץ שלמה, והנה חלום; ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית־אדוניי, ויעל עולות ויעש שלמים, ויעש משתה, לכל־עבדיו. {פ}

טז אז תבואנה, שתיים נשים זונות--אל־המלך; ותעמודנה, לפניו. יז ותאמר האישה האחת, בי אדוני, אני והאישה הזאת, יושבות בבית אחד; ואלד עימה, בבית. יח ויהי ביום השלישי, ללדתי, ותלד, גם־האישה הזאת; ואנחנו יחדיו, אין־זר איתנו בבית, זולתי שתיים־אנחנו, בבית. יט וימת בן־האישה הזאת, לילה, אשר שכבה, עליו. כ ותקם בתוך הלילה ותיקח את־בני מאצלי, ואמתך ישנה, ותשכיבהו, בחיקה; ואת־בנה המת, השכיבה בחיקי. כא ואקום בבוקר להיניק את־בני, והנה־מת; ואתבונן אליו בבוקר, והנה לא־היה בני אשר ילדתי. כב ותאמר האישה האחרת לא כי, בני החי ובנך המת, וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי; ותדברנה, לפני המלך. כג ויאמר המלך--זאת אומרת, זה־בני החי ובנך המת; וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי. {פ}

כד ויאמר המלך, קחו לי־חרב; ויביאו החרב, לפני המלך. כה ויאמר המלך, גזרו את־הילד החי לשניים; ותנו את־החצי לאחת, ואת־החצי לאחת. כו ותאמר האישה אשר־בנה החי אל־המלך, כי־נכמרו רחמיה על־בנה, ותאמר בי אדוני תנו־לה את־הילוד החי, והמת אל־תמיתוהו; וזאת אומרת, גם־לי גם־לך לא יהיה--גזורו. כז ויען המלך ויאמר, תנו־לה את־הילוד החי, והמת, לא תמיתוהו: היא, אימו. {ס} כח וישמעו כל־ישראל, את־המשפט אשר שפט המלך, וייראו, מפני המלך: כי ראו, כי־חכמת אלוהים בקרבו לעשות משפט. {ס}