תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק ה

א ושלמה, היה מושל בכל־הממלכות--מן־הנהר ארץ פלשתים, ועד גבול מצריים: מגישים מנחה ועובדים את־שלמה, כל־ימי חייו. {פ}

ב ויהי לחם־שלמה, ליום אחד: שלושים כור סולת, ושישים כור קמח. ג עשרה בקר בריאים, ועשרים בקר רעי--ומאה צאן; לבד מאייל וצבי, ויחמור, וברבורים, אבוסים. ד כי־הוא רודה בכל־עבר הנהר, מתפסח ועד־עזה--בכל־מלכי, עבר הנהר; ושלום, היה לו מכל־עבריו--מסביב. ה ויישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן, ועד־באר שבע--כול, ימי שלמה. {ס}

ו ויהי לשלמה, ארבעים אלף אורוות סוסים--למרכבו; ושנים־עשר אלף, פרשים. ז וכילכלו הניצבים האלה את־המלך שלמה, ואת כל־הקרב אל־שולחן המלך־שלמה--איש חודשו: לא יעדרו, דבר. ח והשעורים והתבן, לסוסים ולרכש--יביאו, אל־המקום אשר יהיה־שם, איש, כמשפטו. {ס}

ט וייתן אלוהים חכמה לשלמה ותבונה, הרבה מאוד; ורוחב לב--כחול, אשר על־שפת הים. י ותרב חכמת שלמה, מחכמת כל־בני־קדם, ומכול, חכמת מצריים. יא ויחכם, מכל־האדם, מאיתן האזרחי והימן וכלכול ודרדע, בני מחול; ויהי־שמו בכל־הגויים, סביב. יב וידבר, שלושת אלפים משל; ויהי שירו, חמישה ואלף. יג וידבר, על־העצים, מן־הארז אשר בלבנון, ועד האיזוב אשר יוצא בקיר; וידבר על־הבהמה ועל־העוף, ועל־הרמש ועל־הדגים. יד ויבואו, מכל־העמים, לשמוע, את חכמת שלמה--מאת כל־מלכי הארץ, אשר שמעו את־חכמתו. {ס}

טו וישלח חירם מלך־צור את־עבדיו, אל־שלמה, כי שמע, כי אותו משחו למלך תחת אביהו: כי אוהב, היה חירם לדויד--כל־הימים. {ס}

טז וישלח שלמה, אל־חירם לאמור. יז אתה ידעת את־דויד אבי, כי לא יכול לבנות בית לשם יהוה אלוהיו, מפני המלחמה, אשר סבבוהו--עד תת־יהוה אותם, תחת כפות רגליי. יח ועתה, הניח יהוה אלוהיי לי מסביב: אין שטן, ואין פגע רע. יט והנני אומר--לבנות בית, לשם יהוה אלוהיי: כאשר דיבר יהוה, אל־דויד אבי לאמור, בנך אשר אתן תחתיך על־כיסאך, הוא־יבנה הבית לשמי. כ ועתה צווה ויכרתו־לי ארזים מן־הלבנון, ועבדיי יהיו עם־עבדיך, ושכר עבדיך אתן לך, ככול אשר תאמר: כי אתה ידעת, כי אין בנו איש יודע לכרות־עצים--כצידונים. כא ויהי כשמוע חירם, את־דברי שלמה--וישמח מאוד; ויאמר, ברוך יהוה היום, אשר נתן לדויד בן חכם, על־העם הרב הזה. כב וישלח חירם, אל־שלמה לאמור, שמעתי, את אשר־שלחת אליי; אני אעשה את־כל־חפצך, בעצי ארזים ובעצי ברושים. כג עבדיי יורידו מן־הלבנון ימה, ואני אשימם דוברות בים עד־המקום אשר־תשלח אליי וניפצתים שם--ואתה תישא; ואתה תעשה את־חפצי, לתת לחם ביתי. כד ויהי חירום נותן לשלמה, עצי ארזים ועצי ברושים--כל־חפצו. כה ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חיטים, מכולת לביתו, ועשרים כור, שמן כתית: כה־ייתן שלמה לחירם, שנה בשנה. {פ}

כו ויהוה, נתן חכמה לשלמה, כאשר, דיבר־לו; ויהי שלום, בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית, שניהם. כז ויעל המלך שלמה מס, מכל־ישראל; ויהי המס, שלושים אלף איש. כח וישלחם לבנונה, עשרת אלפים בחודש חליפות--חודש יהיו בלבנון, שניים חודשים בביתו; ואדונירם, על־המס. {ס}

כט ויהי לשלמה שבעים אלף, נושא סבל; ושמונים אלף, חוצב בהר. ל לבד משרי הניצבים לשלמה, אשר על־המלאכה, שלושת אלפים, ושלוש מאות--הרודים בעם, העושים במלאכה. {ס}

לא ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית--אבני גזית. לב ויפסלו בוני שלמה, ובוני חירום--והגבלים; ויכינו העצים והאבנים, לבנות הבית. {פ}