תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ג

א ויהורם בן־אחאב, מלך על־ישראל בשומרון, בשנת שמונה עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלוך, שתים־עשרה שנה. ב ויעשה הרע, בעיני יהוה--רק, לא כאביו וכאימו; ויסר את־מצבת הבעל, אשר עשה אביו. ג רק בחטאות ירובעם בן־נבט, אשר־החטיא את־ישראל--דבק: לא־סר, ממנה. {פ}

ד ומישע מלך־מואב, היה נוקד; והשיב למלך־ישראל מאה־אלף כרים, ומאה אלף אילים צמר. ה ויהי, כמות אחאב; ויפשע מלך־מואב, במלך ישראל. ו וייצא המלך יהורם, ביום ההוא--משומרון; ויפקוד, את־כל־ישראל. ז וילך וישלח אל־יהושפט מלך־יהודה לאמור, מלך מואב פשע בי--התלך איתי אל־מואב, למלחמה; ויאמר אעלה, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסיי כסוסיך. ח ויאמר, אי־זה הדרך נעלה; ויאמר, דרך מדבר אדום. ט וילך מלך ישראל ומלך־יהודה, ומלך אדום, ויסובו, דרך שבעת ימים; ולא־היה מים למחנה ולבהמה, אשר ברגליהם. י ויאמר, מלך ישראל: אהה--כי־קרא יהוה לשלושת המלכים האלה, לתת אותם ביד־מואב. {ס}

יא ויאמר יהושפט, האין פה נביא ליהוה, ונדרשה את־יהוה, מאותו; ויען אחד מעבדי מלך־ישראל, ויאמר, פה אלישע בן־שפט, אשר־יצק מים על־ידי אלייהו. יב ויאמר, יהושפט, יש אותו, דבר־יהוה; ויירדו אליו, מלך ישראל ויהושפט--ומלך אדום. יג ויאמר אלישע אל־מלך ישראל, מה־לי ולך--לך אל־נביאי אביך, ואל־נביאי אימך; ויאמר לו, מלך ישראל, אל כי־קרא יהוה לשלושת המלכים האלה, לתת אותם ביד־מואב. יד ויאמר אלישע, חי־יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו, כי לולי פני יהושפט מלך־יהודה, אני נושא--אם־אביט אליך, ואם־אראך. טו ועתה, קחו־לי מנגן; והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד־יהוה. טז ויאמר, כה אמר יהוה: עשה הנחל הזה, גבים גבים. יז כי־כה אמר יהוה, לא־תראו רוח ולא־תראו גשם, והנחל ההוא, יימלא מים; ושתיתם אתם ומקניכם, ובהמתכם. יח ונקל זאת, בעיני יהוה; ונתן את־מואב, בידכם. יט והכיתם כל־עיר מבצר, וכל־עיר מבחור, וכל־עץ טוב תפילו, וכל־מעייני־מים תסתומו; וכול החלקה הטובה, תכאיבו באבנים. כ ויהי בבוקר כעלות המנחה, והנה־מים באים מדרך אדום; ותימלא הארץ, את־המים. כא וכל־מואב, שמעו, כי־עלו המלכים, להילחם בם; וייצעקו, מכול חוגר חגורה ומעלה, ויעמדו, על־הגבול. כב וישכימו בבוקר, והשמש זרחה על־המים; ויראו מואב מנגד את־המים, אדומים כדם. כג ויאמרו, דם זה, הוחרב נחרבו המלכים, ויכו איש את־ריעהו; ועתה לשלל, מואב. כד ויבואו, אל־מחנה ישראל, ויקומו ישראל ויכו את־מואב, וינוסו מפניהם; ויכו־בה, והכות את־מואב. כה והערים יהרוסו וכל־חלקה טובה ישליכו איש־אבנו ומילאוה, וכל־מעיין־מים יסתומו וכל־עץ־טוב יפילו, עד־השאיר אבניה בקיר, חרשת; ויסובו הקלעים, ויכוה. כו וירא מלך מואב, כי־חזק ממנו המלחמה; וייקח אותו שבע־מאות איש שולף חרב, להבקיע אל־מלך אדום--ולא יכולו. כז וייקח את־בנו הבכור אשר־ימלוך תחתיו, ויעלהו עולה על־החומה, ויהי קצף־גדול, על־ישראל; ויסעו, מעליו, וישובו, לארץ. {פ}