תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ה

א ונעמן שר-צבא מלך-ארם היה איש גדול לפני אדוניו, ונשוא פנים--כי-בו נתן-יהוה תשועה, לארם; והאיש, היה גיבור חיל--מצורע. ב וארם יצאו גדודים, וישבו מארץ ישראל נערה קטנה; ותהי, לפני אשת נעמן. ג ותאמר, אל-גברתה, אחלי אדוני, לפני הנביא אשר בשומרון; אז יאסוף אותו, מצרעתו. ד ויבוא, ויגד לאדוניו לאמור: כזאת וכזאת דיברה הנערה, אשר מארץ ישראל. ה ויאמר מלך-ארם לך-בוא, ואשלחה ספר אל-מלך ישראל; וילך וייקח בידו עשר כיכרי-כסף, וששת אלפים זהב, ועשר, חליפות בגדים. ו ויבא הספר, אל-מלך ישראל לאמור: ועתה, כבוא הספר הזה אליך, הנה שלחתי אליך את-נעמן עבדי, ואספתו מצרעתו. ז ויהי כקרוא מלך-ישראל את-הספר ויקרע בגדיו, ויאמר האלוהים אני להמית ולהחיות, כי-זה שולח אליי, לאסוף איש מצרעתו: כי אך-דעו-נא וראו, כי-מתאנה הוא לי. ח ויהי כשמוע אלישע איש-האלוהים, כי-קרע מלך-ישראל את-בגדיו, וישלח אל-המלך לאמור, למה קרעת בגדיך; יבוא-נא אליי--ויידע, כי יש נביא בישראל. ט ויבוא נעמן, בסוסיו וברכבו; ויעמוד פתח-הבית, לאלישע. י וישלח אליו אלישע, מלאך לאמור: הלוך, ורחצת שבע-פעמים בירדן, וישוב בשרך לך, וטהר. יא ויקצוף נעמן, וילך; ויאמר הנה אמרתי אליי ייצא יצוא, ועמד וקרא בשם-יהוה אלוהיו, והניף ידו אל-המקום, ואסף המצורע. יב הלוא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק, מכול מימי ישראל--הלוא-ארחץ בהם, וטהרתי; וייפן, וילך בחמה. יג וייגשו עבדיו, וידברו אליו, ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דיבר אליך, הלוא תעשה; ואף כי-אמר אליך, רחץ וטהר. יד ויירד, ויטבול בירדן שבע פעמים, כדבר, איש האלוהים; וישב בשרו, כבשר נער קטון--ויטהר. טו וישב אל-איש האלוהים הוא וכל-מחנהו, ויבוא ויעמוד לפניו, ויאמר הנה-נא ידעתי כי אין אלוהים בכל-הארץ, כי אם-בישראל; ועתה קח-נא ברכה, מאת עבדך. טז ויאמר, חי-יהוה אשר-עמדתי לפניו אם-אקח; ויפצר-בו לקחת, וימאן. יז ויאמר, נעמן, ולא, יותן-נא לעבדך משא צמד-פרדים אדמה: כי לא-יעשה עוד עבדך עולה וזבח, לאלוהים אחרים--כי, אם-ליהוה. יח לדבר הזה, יסלח יהוה לעבדך--בבוא אדוני בית-רימון להשתחוות שמה והוא נשען על-ידי, והשתחוויתי בית רימון, בהשתחוויתי בית רימון, יסלח-יהוה לעבדך בדבר הזה. יט ויאמר לו, לך לשלום; וילך מאיתו, כברת-ארץ. {ס}

כ ויאמר גיחזי, נער אלישע איש-האלוהים, הנה חשך אדוני את-נעמן הארמי הזה, מקחת מידו את אשר-הביא; חי-יהוה כי-אם-רצתי אחריו, ולקחתי מאיתו מאומה. כא וירדוף גיחזי, אחרי נעמן; ויראה נעמן, רץ אחריו, וייפול מעל המרכבה לקראתו, ויאמר השלום. כב ויאמר שלום, אדוני שלחני לאמור, הנה עתה זה באו אליי שני-נערים מהר אפריים, מבני הנביאים; תנה-נא להם כיכר-כסף, ושתי חליפות בגדים. כג ויאמר נעמן, הואל קח כיכריים; ויפרוץ-בו, ויצר כיכריים כסף בשני חריטים ושתי חליפות בגדים, וייתן אל-שני נעריו, וישאו לפניו. כד ויבוא, אל-העופל, וייקח מידם, ויפקוד בבית; וישלח את-האנשים, וילכו. כה והוא-בא, ויעמוד אל-אדוניו, ויאמר אליו אלישע, מאיין גיחזי; ויאמר, לא-הלך עבדך אנה ואנה. כו ויאמר אליו לא-ליבי הלך, כאשר הפך-איש מעל מרכבתו לקראתך; העת לקחת את-הכסף, ולקחת בגדים, וזיתים וכרמים וצאן ובקר, ועבדים ושפחות. כז וצרעת נעמן תדבק-בך, ובזרעך לעולם; וייצא מלפניו, מצורע כשלג.