תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ה

א ונעמן שר־צבא מלך־ארם היה איש גדול לפני אדוניו, ונשוא פנים--כי־בו נתן־יהוה תשועה, לארם; והאיש, היה גיבור חיל--מצורע. ב וארם יצאו גדודים, וישבו מארץ ישראל נערה קטנה; ותהי, לפני אשת נעמן. ג ותאמר, אל־גברתה, אחלי אדוני, לפני הנביא אשר בשומרון; אז יאסוף אותו, מצרעתו. ד ויבוא, ויגד לאדוניו לאמור: כזאת וכזאת דיברה הנערה, אשר מארץ ישראל. ה ויאמר מלך־ארם לך־בוא, ואשלחה ספר אל־מלך ישראל; וילך וייקח בידו עשר כיכרי־כסף, וששת אלפים זהב, ועשר, חליפות בגדים. ו ויבא הספר, אל־מלך ישראל לאמור: ועתה, כבוא הספר הזה אליך, הנה שלחתי אליך את־נעמן עבדי, ואספתו מצרעתו. ז ויהי כקרוא מלך־ישראל את־הספר ויקרע בגדיו, ויאמר האלוהים אני להמית ולהחיות, כי־זה שולח אליי, לאסוף איש מצרעתו: כי אך־דעו־נא וראו, כי־מתאנה הוא לי. ח ויהי כשמוע אלישע איש־האלוהים, כי־קרע מלך־ישראל את־בגדיו, וישלח אל־המלך לאמור, למה קרעת בגדיך; יבוא־נא אליי--ויידע, כי יש נביא בישראל. ט ויבוא נעמן, בסוסיו וברכבו; ויעמוד פתח־הבית, לאלישע. י וישלח אליו אלישע, מלאך לאמור: הלוך, ורחצת שבע־פעמים בירדן, וישוב בשרך לך, וטהר. יא ויקצוף נעמן, וילך; ויאמר הנה אמרתי אליי ייצא יצוא, ועמד וקרא בשם־יהוה אלוהיו, והניף ידו אל־המקום, ואסף המצורע. יב הלוא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק, מכול מימי ישראל--הלוא־ארחץ בהם, וטהרתי; וייפן, וילך בחמה. יג וייגשו עבדיו, וידברו אליו, ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דיבר אליך, הלוא תעשה; ואף כי־אמר אליך, רחץ וטהר. יד ויירד, ויטבול בירדן שבע פעמים, כדבר, איש האלוהים; וישב בשרו, כבשר נער קטון--ויטהר. טו וישב אל־איש האלוהים הוא וכל־מחנהו, ויבוא ויעמוד לפניו, ויאמר הנה־נא ידעתי כי אין אלוהים בכל־הארץ, כי אם־בישראל; ועתה קח־נא ברכה, מאת עבדך. טז ויאמר, חי־יהוה אשר־עמדתי לפניו אם־אקח; ויפצר־בו לקחת, וימאן. יז ויאמר, נעמן, ולא, יותן־נא לעבדך משא צמד־פרדים אדמה: כי לא־יעשה עוד עבדך עולה וזבח, לאלוהים אחרים--כי, אם־ליהוה. יח לדבר הזה, יסלח יהוה לעבדך--בבוא אדוני בית־רימון להשתחוות שמה והוא נשען על־ידי, והשתחוויתי בית רימון, בהשתחוויתי בית רימון, יסלח־יהוה לעבדך בדבר הזה. יט ויאמר לו, לך לשלום; וילך מאיתו, כברת־ארץ. {ס}

כ ויאמר גיחזי, נער אלישע איש־האלוהים, הנה חשך אדוני את־נעמן הארמי הזה, מקחת מידו את אשר־הביא; חי־יהוה כי־אם־רצתי אחריו, ולקחתי מאיתו מאומה. כא וירדוף גיחזי, אחרי נעמן; ויראה נעמן, רץ אחריו, וייפול מעל המרכבה לקראתו, ויאמר השלום. כב ויאמר שלום, אדוני שלחני לאמור, הנה עתה זה באו אליי שני־נערים מהר אפריים, מבני הנביאים; תנה־נא להם כיכר־כסף, ושתי חליפות בגדים. כג ויאמר נעמן, הואל קח כיכריים; ויפרוץ־בו, ויצר כיכריים כסף בשני חריטים ושתי חליפות בגדים, וייתן אל־שני נעריו, וישאו לפניו. כד ויבוא, אל־העופל, וייקח מידם, ויפקוד בבית; וישלח את־האנשים, וילכו. כה והוא־בא, ויעמוד אל־אדוניו, ויאמר אליו אלישע, מאיין גיחזי; ויאמר, לא־הלך עבדך אנה ואנה. כו ויאמר אליו לא־ליבי הלך, כאשר הפך־איש מעל מרכבתו לקראתך; העת לקחת את־הכסף, ולקחת בגדים, וזיתים וכרמים וצאן ובקר, ועבדים ושפחות. כז וצרעת נעמן תדבק־בך, ובזרעך לעולם; וייצא מלפניו, מצורע כשלג.