תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ו

א ויאמרו בני־הנביאים, אל־אלישע: הנה־נא המקום, אשר אנחנו יושבים שם לפניך--צר ממנו. ב נלכה־נא עד־הירדן, ונקחה משם איש קורה אחת, ונעשה־לנו שם מקום, לשבת שם; ויאמר, לכו. ג ויאמר, האחד, הואל נא, ולך את־עבדיך; ויאמר, אני אלך. ד וילך, איתם; ויבואו, הירדנה, ויגזרו, העצים. ה ויהי האחד מפיל הקורה, ואת־הברזל נפל אל־המים; ויצעק ויאמר אהה אדוני, והוא שאול. ו ויאמר איש־האלוהים, אנה נפל; ויראהו, את־המקום, ויקצוב־עץ וישלך־שמה, ויצף הברזל. ז ויאמר, הרם לך; וישלח ידו, וייקחהו. {פ}

ח ומלך ארם, היה נלחם בישראל; וייוועץ אל־עבדיו לאמור, אל־מקום פלוני אלמוני תחנותי. ט וישלח איש האלוהים, אל־מלך ישראל לאמור, הישמר, מעבור המקום הזה: כי־שם, ארם נחיתים. י וישלח מלך ישראל, אל־המקום אשר אמר־לו איש־האלוהים והזהירו--ונשמר שם: לא אחת, ולא שתיים. יא וייסער לב מלך־ארם, על־הדבר הזה; ויקרא אל־עבדיו, ויאמר אליהם, הלוא תגידו לי, מי משלנו אל־מלך ישראל. יב ויאמר אחד מעבדיו, לא אדוני המלך: כי־אלישע הנביא, אשר בישראל, יגיד למלך ישראל, את־הדברים אשר תדבר בחדר משכבך. יג ויאמר, לכו וראו איכה הוא, ואשלח, ואקחהו; ויוגד־לו לאמור, הנה בדותן. יד וישלח־שמה סוסים ורכב, וחיל כבד; ויבואו לילה, ויקיפו על־העיר. טו וישכם משרת איש האלוהים, לקום, וייצא, והנה־חיל סובב את־העיר וסוס ורכב; ויאמר נערו אליו אהה אדוני, איכה נעשה. טז ויאמר, אל־תירא: כי רבים אשר איתנו, מאשר אותם. יז ויתפלל אלישע, ויאמר, יהוה, פקח־נא את־עיניו ויראה; ויפקח יהוה, את־עיני הנער, וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש, סביבות אלישע. יח ויירדו, אליו, ויתפלל אלישע אל־יהוה ויאמר, הך־נא את־הגוי־הזה בסנוורים; ויכם בסנוורים, כדבר אלישע. יט ויאמר אליהם אלישע, לא זה הדרך ולא זו העיר--לכו אחריי, ואוליכה אתכם אל־האיש אשר תבקשון; ויולך אותם, שומרונה. כ ויהי, כבואם שומרון, ויאמר אלישע, יהוה פקח את־עיני־אלה ויראו; ויפקח יהוה, את־עיניהם, ויראו, והנה בתוך שומרון. כא ויאמר מלך־ישראל אל־אלישע, כראותו אותם: האכה אכה, אבי. כב ויאמר לא תכה, האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה; שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו, וילכו, אל־אדוניהם. כג ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם, וילכו אל־אדוניהם; ולא־יספו עוד גדודי ארם, לבוא בארץ ישראל. {פ}

כד ויהי, אחרי־כן, ויקבוץ בן־הדד מלך־ארם, את־כל־מחנהו; ויעל, ויצר על־שומרון. כה ויהי רעב גדול בשומרון, והנה צרים עליה: עד היות ראש־חמור בשמונים כסף, ורובע הקב דיב יונים בחמישה־כסף. כו ויהי מלך ישראל, עובר על־החומה; ואישה, צעקה אליו לאמור, הושיעה, אדוני המלך. כז ויאמר אל־יושיעך יהוה, מאיין אושיעך; המן־הגורן, או מן־היקב. כח ויאמר־לה המלך, מה־לך; ותאמר, האישה הזאת אמרה אליי תני את־בנך ונאכלנו היום, ואת־בני, נאכל מחר. כט ונבשל את־בני, ונאכלהו; ואומר אליה ביום האחר, תני את־בנך ונאכלנו, ותחביא, את־בנה. ל ויהי כשמוע המלך את־דברי האישה, ויקרע את־בגדיו, והוא, עובר על־החומה; וירא העם, והנה השק על־בשרו מבית. לא ויאמר, כה־יעשה־לי אלוהים וכה יוסיף: אם־יעמוד ראש אלישע בן־שפט, עליו--היום. לב ואלישע יושב בביתו, והזקנים יושבים איתו; וישלח איש מלפניו, בטרם יבוא המלאך אליו והוא אמר אל־הזקנים הראיתם כי־שלח בן־המרצח הזה להסיר את־ראשי, ראו כבוא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אותו בדלת, הלוא קול רגלי אדוניו אחריו. לג עודנו מדבר עימם, והנה המלאך יורד אליו; ויאמר, הנה־זאת הרעה מאת יהוה--מה־אוחיל ליהוה, עוד. {פ}