תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק טו

א בשנת עשרים ושבע שנה, לירובעם מלך ישראל, מלך עזריה בן־אמציה, מלך יהודה. ב בן־שש עשרה שנה, היה במולכו, וחמישים ושתיים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יכוליהו מירושלים. ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככול אשר־עשה, אמציהו אביו. ד רק הבמות, לא־סרו: עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות. ה וינגע יהוה את־המלך, ויהי מצורע עד־יום מותו, ויישב, בבית החופשית; ויותם בן־המלך על־הבית, שופט את־עם הארץ. ו ויתר דברי עזריהו, וכל־אשר עשה: הלוא־הם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי יהודה. ז וישכב עזריה עם־אבותיו, ויקברו אותו עם־אבותיו בעיר דויד; וימלוך יותם בנו, תחתיו. {פ}

ח בשנת שלושים ושמונה שנה, לעזריהו מלך יהודה: מלך זכריהו בן־ירובעם על־ישראל, בשומרון--שישה חודשים. ט ויעש הרע בעיני יהוה, כאשר עשו אבותיו: לא סר, מחטאות ירובעם בן־נבט, אשר החטיא, את־ישראל. י ויקשור עליו שלום בן־יבש, ויכהו קבל־עם וימיתהו; וימלוך, תחתיו. יא ויתר, דברי זכריה: הנם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי ישראל. יב הוא דבר־יהוה, אשר דיבר אל־יהוא לאמור, בני רביעים, יישבו לך על־כיסא ישראל; ויהי־כן. {פ}

יג שלום בן־יבש, מלך, בשנת שלושים ותשע שנה, לעוזייה מלך יהודה; וימלוך ירח־ימים, בשומרון. יד ויעל מנחם בן־גדי מתרצה, ויבוא שומרון, ויך את־שלום בן־יבש, בשומרון; וימיתהו, וימלוך תחתיו. טו ויתר דברי שלום, וקשרו אשר קשר: הנם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי ישראל. {ס}

טז אז יכה־מנחם את־תפסח ואת־כל־אשר־בה ואת־גבוליה, מתרצה--כי לא פתח, ויך; את כל־ההרותיה, ביקע. {פ}

יז בשנת שלושים ותשע שנה, לעזריה מלך יהודה: מלך מנחם בן־גדי על־ישראל, עשר שנים--בשומרון. יח ויעש הרע, בעיני יהוה: לא סר מעל חטאות ירובעם בן־נבט, אשר־החטיא את־ישראל--כל־ימיו. יט בא פול מלך־אשור, על־הארץ, וייתן מנחם לפול, אלף כיכר־כסף--להיות ידיו איתו, להחזיק הממלכה בידו. כ ויוצא מנחם את־הכסף על־ישראל, על כל־גיבורי החיל, לתת למלך אשור, חמישים שקלים כסף לאיש אחד; וישב מלך אשור, ולא־עמד שם בארץ. כא ויתר דברי מנחם, וכל־אשר עשה: הלוא־הם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי ישראל. כב וישכב מנחם, עם־אבותיו; וימלוך פקחיה בנו, תחתיו. {פ}

כג בשנת חמישים שנה, לעזריה מלך יהודה: מלך פקחיה בן־מנחם על־ישראל, בשומרון--שנתיים. כד ויעש הרע, בעיני יהוה: לא סר, מחטאות ירובעם בן־נבט, אשר החטיא, את־ישראל. כה ויקשור עליו פקח בן־רמליהו שלישו, ויכהו בשומרון בארמון בית־המלך את־ארגוב ואת־האריה, ועימו חמישים איש, מבני גלעדים; וימיתהו, וימלוך תחתיו. כו ויתר דברי פקחיה, וכל־אשר עשה: הנם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי ישראל. {פ}

כז בשנת חמישים ושתיים שנה, לעזריה מלך יהודה: מלך פקח בן־רמליהו על־ישראל, בשומרון--עשרים שנה. כח ויעש הרע, בעיני יהוה: לא סר, מן־חטאות ירובעם בן־נבט, אשר החטיא, את־ישראל. כט בימי פקח מלך־ישראל, בא תגלת פלאסר מלך אשור, וייקח את־עיון ואת־אביל בית־מעכה ואת־ינוח ואת־קדש ואת־חצור ואת־הגלעד ואת־הגלילה, כול ארץ נפתלי; ויגלם, אשורה. ל ויקשור־קשר הושע בן־אלה, על־פקח בן־רמליהו, ויכהו וימיתהו, וימלוך תחתיו--בשנת עשרים, ליותם בן־עוזייה. לא ויתר דברי־פקח, וכל־אשר עשה: הנם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי ישראל. {פ}

לב בשנת שתיים, לפקח בן־רמליהו מלך ישראל, מלך יותם בן־עוזייהו, מלך יהודה. לג בן־עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ושש־עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, ירושא בת־צדוק. לד ויעש הישר, בעיני יהוה: ככול אשר־עשה עוזייהו אביו, עשה. לה רק הבמות, לא סרו--עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות; הוא, בנה את־שער בית־יהוה--העליון. לו ויתר דברי יותם, אשר עשה: הלוא־הם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי יהודה. לז בימים ההם--החל יהוה להשליח ביהודה, רצין מלך ארם; ואת, פקח בן־רמליהו. לח וישכב יותם, עם־אבותיו, וייקבר עם־אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך אחז בנו, תחתיו. {פ}