תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מלכים - הכול
מלכים א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
- מלכים ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
א ויקרבו ימי-דויד, למות; ויצו את-שלמה בנו, לאמור. ב אנוכי הולך, בדרך כל-הארץ; וחזקת, והיית לאיש. ג ושמרת את-משמרת יהוה אלוהיך, ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו ועדוותיו, ככתוב, בתורת משה--למען תשכיל, את כל-אשר תעשה, ואת כל-אשר תפנה, שם. ד למען יקים יהוה את-דברו, אשר דיבר עליי לאמור, אם-ישמרו בניך את-דרכם ללכת לפניי באמת, בכל-לבבם ובכל-נפשם: לאמור--לא-ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל. ה וגם אתה ידעת את אשר-עשה לי יואב בן-צרויה, אשר עשה לשני-שרי צבאות ישראל לאבנר בן-נר ולעמשא בן-יתר ויהרגם, וישם דמי-מלחמה, בשלום; וייתן דמי מלחמה, בחגורתו אשר במותניו, ובנעלו, אשר ברגליו. ו ועשית, כחכמתך; ולא-תורד שיבתו בשלום, שאול. ז ולבני ברזלי הגלעדי תעשה-חסד, והיו באוכלי שולחנך: כי-כן, קרבו אליי, בבורחי, מפני אבשלום אחיך. ח והנה עימך שמעי בן-גרא בן-הימיני, מבחורים, והוא קיללני קללה נמרצת, ביום לכתי מחניים; והוא-ירד לקראתי, הירדן, ואישבע לו ביהוה לאמור, אם-אמיתך בחרב. ט ועתה, אל-תנקהו, כי איש חכם, אתה; וידעת את אשר תעשה-לו, והורדת את-שיבתו בדם שאול. י וישכב דויד, עם-אבותיו; וייקבר, בעיר דויד. {פ}
יא והימים, אשר מלך דויד על-ישראל, ארבעים, שנה: בחברון מלך, שבע שנים, ובירושלים מלך, שלושים ושלוש שנים. יב ושלמה--ישב, על-כיסא דויד אביו; ותיכון מלכותו, מאוד. {ס}
יג ויבוא אדונייהו בן-חגית, אל-בת-שבע אם-שלמה, ותאמר, השלום בואך; ויאמר, שלום. יד ויאמר, דבר לי אלייך; ותאמר, דבר. טו ויאמר, את ידעת כי-לי הייתה המלוכה, ועליי שמו כל-ישראל פניהם, למלוך; ותיסוב המלוכה ותהי לאחי, כי מיהוה הייתה לו. טז ועתה, שאלה אחת אנוכי שואל מאיתך--אל-תשיבי, את-פניי; ותאמר אליו, דבר. יז ויאמר, אמרי-נא לשלמה המלך, כי לא-ישיב, את-פנייך; וייתן-לי את-אבישג השונמית, לאישה. יח ותאמר בת-שבע, טוב; אנוכי, אדבר עליך אל-המלך. יט ותבוא בת-שבע אל-המלך שלמה, לדבר-לו על-אדונייהו; ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, ויישב על-כיסאו, וישם כיסא לאם המלך, ותשב לימינו. כ ותאמר, שאלה אחת קטנה אנוכי שואלת מאיתך--אל-תשב, את-פניי; ויאמר-לה המלך שאלי אימי, כי לא-אשיב את-פנייך. כא ותאמר, יותן את-אבישג השונמית, לאדונייהו אחיך, לאישה. כב ויען המלך שלמה ויאמר לאימו, ולמה את שואלת את-אבישג השונמית לאדונייהו, ושאלי-לו את-המלוכה, כי הוא אחי הגדול ממני; ולו ולאביתר הכוהן, וליואב בן-צרויה. {פ}
כג ויישבע המלך שלמה, ביהוה לאמור: כה יעשה-לי אלוהים, וכה יוסיף, כי בנפשו, דיבר אדונייהו את-הדבר הזה. כד ועתה, חי-יהוה אשר הכינני ויושיבני על-כיסא דויד אבי, ואשר עשה-לי בית, כאשר דיבר: כי היום, יומת אדונייהו. כה וישלח המלך שלמה, ביד בניהו בן-יהוידע; ויפגע-בו, וימות. {ס}
כו ולאביתר הכוהן אמר המלך, ענתות לך על-שדיך--כי איש מוות, אתה; וביום הזה לא אמיתך, כי-נשאת את-ארון אדוניי יהוה לפני דויד אבי, וכי התענית, בכול אשר-התענה אבי. כז ויגרש שלמה את-אביתר, מהיות כוהן ליהוה, למלא את-דבר יהוה, אשר דיבר על-בית עלי בשילה. {פ}
כח והשמועה, באה עד-יואב, כי יואב נטה אחרי אדונייה, ואחרי אבשלום לא נטה; וינס יואב אל-אוהל יהוה, ויחזק בקרנות המזבח. כט ויוגד למלך שלמה, כי נס יואב אל-אוהל יהוה, והנה, אצל המזבח; וישלח שלמה את-בניהו בן-יהוידע, לאמור--לך פגע-בו. ל ויבוא בניהו אל-אוהל יהוה, ויאמר אליו כה-אמר המלך צא, ויאמר לא, כי פה אמות; וישב בניהו את-המלך דבר לאמור, כה-דיבר יואב וכה ענני. לא ויאמר לו המלך, עשה כאשר דיבר, ופגע-בו, וקברתו; והסירות דמי חינם, אשר שפך יואב, מעליי, ומעל בית אבי. לב והשיב יהוה את-דמו על-ראשו, אשר פגע בשני-אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב--ואבי דויד, לא ידע: את-אבנר בן-נר שר-צבא ישראל, ואת-עמשא בן-יתר שר-צבא יהודה. לג ושבו דמיהם בראש יואב, ובראש זרעו לעולם; ולדויד ולזרעו ולביתו ולכיסאו יהיה שלום, עד-עולם--מעם יהוה. לד ויעל, בניהו בן-יהוידע, ויפגע-בו, וימיתהו; וייקבר בביתו, במדבר. לה וייתן המלך את-בניהו בן-יהוידע, תחתיו--על-הצבא; ואת-צדוק הכוהן נתן המלך, תחת אביתר. לו וישלח המלך, ויקרא לשמעי, ויאמר לו בנה-לך בית בירושלים, וישבת שם; ולא-תצא משם, אנה ואנה. לז והיה ביום צאתך, ועברת את-נחל קדרון--ידוע תדע, כי מות תמות: דמך, יהיה בראשך. לח ויאמר שמעי למלך, טוב הדבר, כאשר דיבר אדוני המלך, כן יעשה עבדך; ויישב שמעי בירושלים, ימים רבים. {ס}
לט ויהי, מקץ שלוש שנים, ויברחו שני-עבדים לשמעי, אל-אכיש בן-מעכה מלך גת; ויגידו לשמעי לאמור, הנה עבדיך בגת. מ ויקם שמעי, ויחבוש את-חמורו, וילך גתה אל-אכיש, לבקש את-עבדיו; וילך שמעי, ויבא את-עבדיו מגת. {ס}
מא ויוגד, לשלמה: כי-הלך שמעי מירושלים גת, וישוב. מב וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעיד בך לאמור, ביום צאתך והלכת אנה ואנה, ידוע תדע כי מות תמות; ותאמר אליי טוב הדבר, שמעתי. מג ומדוע--לא שמרת, את שבועת יהוה; ואת-המצוה, אשר-ציוויתי עליך. מד ויאמר המלך אל-שמעי, אתה ידעת את כל-הרעה אשר ידע לבבך, אשר עשית, לדויד אבי; והשיב יהוה את-רעתך, בראשך. מה והמלך שלמה, ברוך; וכיסא דויד, יהיה נכון לפני יהוה--עד-עולם. מו ויצו המלך, את-בניהו בן-יהוידע, וייצא, ויפגע-בו וימות; והממלכה נכונה, ביד-שלמה.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מלכים - הכול
מלכים א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
- מלכים ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה