תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


מלכים א פרק ב

א ויקרבו ימי־דויד, למות; ויצו את־שלמה בנו, לאמור.  ב אנוכי הולך, בדרך כל־הארץ; וחזקת, והיית לאיש.  ג ושמרת את־משמרת יהוה אלוהיך, ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו ועדוותיו, ככתוב, בתורת משה--למען תשכיל, את כל־אשר תעשה, ואת כל־אשר תפנה, שם.  ד למען יקים יהוה את־דברו, אשר דיבר עליי לאמור, אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת לפניי באמת, בכל־לבבם ובכל־נפשם:  לאמור--לא־ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל.  ה וגם אתה ידעת את אשר־עשה לי יואב בן־צרויה, אשר עשה לשני־שרי צבאות ישראל לאבנר בן־נר ולעמשא בן־יתר ויהרגם, וישם דמי־מלחמה, בשלום; וייתן דמי מלחמה, בחגורתו אשר במותניו, ובנעלו, אשר ברגליו.  ו ועשית, כחכמתך; ולא־תורד שיבתו בשלום, שאול.  ז ולבני ברזלי הגלעדי תעשה־חסד, והיו באוכלי שולחנך:  כי־כן, קרבו אליי, בבורחי, מפני אבשלום אחיך.  ח והנה עימך שמעי בן־גרא בן־הימיני, מבחורים, והוא קיללני קללה נמרצת, ביום לכתי מחניים; והוא־ירד לקראתי, הירדן, ואישבע לו ביהוה לאמור, אם־אמיתך בחרב.  ט ועתה, אל־תנקהו, כי איש חכם, אתה; וידעת את אשר תעשה־לו, והורדת את־שיבתו בדם שאול.  י וישכב דויד, עם־אבותיו; וייקבר, בעיר דויד.  {פ}

יא והימים, אשר מלך דויד על־ישראל, ארבעים, שנה:  בחברון מלך, שבע שנים, ובירושלים מלך, שלושים ושלוש שנים.  יב ושלמה--ישב, על־כיסא דויד אביו; ותיכון מלכותו, מאוד.  {ס}

יג ויבוא אדונייהו בן־חגית, אל־בת־שבע אם־שלמה, ותאמר, השלום בואך; ויאמר, שלום.  יד ויאמר, דבר לי אלייך; ותאמר, דבר.  טו ויאמר, את ידעת כי־לי הייתה המלוכה, ועליי שמו כל־ישראל פניהם, למלוך; ותיסוב המלוכה ותהי לאחי, כי מיהוה הייתה לו.  טז ועתה, שאלה אחת אנוכי שואל מאיתך--אל־תשיבי, את־פניי; ותאמר אליו, דבר.  יז ויאמר, אמרי־נא לשלמה המלך, כי לא־ישיב, את־פנייך; וייתן־לי את־אבישג השונמית, לאישה.  יח ותאמר בת־שבע, טוב; אנוכי, אדבר עליך אל־המלך.  יט ותבוא בת־שבע אל־המלך שלמה, לדבר־לו על־אדונייהו; ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, ויישב על־כיסאו, וישם כיסא לאם המלך, ותשב לימינו.  כ ותאמר, שאלה אחת קטנה אנוכי שואלת מאיתך--אל־תשב, את־פניי; ויאמר־לה המלך שאלי אימי, כי לא־אשיב את־פנייך.  כא ותאמר, יותן את־אבישג השונמית, לאדונייהו אחיך, לאישה.  כב ויען המלך שלמה ויאמר לאימו, ולמה את שואלת את־אבישג השונמית לאדונייהו, ושאלי־לו את־המלוכה, כי הוא אחי הגדול ממני; ולו ולאביתר הכוהן, וליואב בן־צרויה.  {פ}

כג ויישבע המלך שלמה, ביהוה לאמור:  כה יעשה־לי אלוהים, וכה יוסיף, כי בנפשו, דיבר אדונייהו את־הדבר הזה.  כד ועתה, חי־יהוה אשר הכינני ויושיבני על־כיסא דויד אבי, ואשר עשה־לי בית, כאשר דיבר:  כי היום, יומת אדונייהו.  כה וישלח המלך שלמה, ביד בניהו בן־יהוידע; ויפגע־בו, וימות.  {ס}

כו ולאביתר הכוהן אמר המלך, ענתות לך על־שדיך--כי איש מוות, אתה; וביום הזה לא אמיתך, כי־נשאת את־ארון אדוניי יהוה לפני דויד אבי, וכי התענית, בכול אשר־התענה אבי.  כז ויגרש שלמה את־אביתר, מהיות כוהן ליהוה, למלא את־דבר יהוה, אשר דיבר על־בית עלי בשילה.  {פ}

כח והשמועה, באה עד־יואב, כי יואב נטה אחרי אדונייה, ואחרי אבשלום לא נטה; וינס יואב אל־אוהל יהוה, ויחזק בקרנות המזבח.  כט ויוגד למלך שלמה, כי נס יואב אל־אוהל יהוה, והנה, אצל המזבח; וישלח שלמה את־בניהו בן־יהוידע, לאמור--לך פגע־בו.  ל ויבוא בניהו אל־אוהל יהוה, ויאמר אליו כה־אמר המלך צא, ויאמר לא, כי פה אמות; וישב בניהו את־המלך דבר לאמור, כה־דיבר יואב וכה ענני.  לא ויאמר לו המלך, עשה כאשר דיבר, ופגע־בו, וקברתו; והסירות דמי חינם, אשר שפך יואב, מעליי, ומעל בית אבי.  לב והשיב יהוה את־דמו על־ראשו, אשר פגע בשני־אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב--ואבי דויד, לא ידע:  את־אבנר בן־נר שר־צבא ישראל, ואת־עמשא בן־יתר שר־צבא יהודה.  לג ושבו דמיהם בראש יואב, ובראש זרעו לעולם; ולדויד ולזרעו ולביתו ולכיסאו יהיה שלום, עד־עולם--מעם יהוה.  לד ויעל, בניהו בן־יהוידע, ויפגע־בו, וימיתהו; וייקבר בביתו, במדבר.  לה וייתן המלך את־בניהו בן־יהוידע, תחתיו--על־הצבא; ואת־צדוק הכוהן נתן המלך, תחת אביתר.  לו וישלח המלך, ויקרא לשמעי, ויאמר לו בנה־לך בית בירושלים, וישבת שם; ולא־תצא משם, אנה ואנה.  לז והיה ביום צאתך, ועברת את־נחל קדרון--ידוע תדע, כי מות תמות:  דמך, יהיה בראשך.  לח ויאמר שמעי למלך, טוב הדבר, כאשר דיבר אדוני המלך, כן יעשה עבדך; ויישב שמעי בירושלים, ימים רבים.  {ס}

לט ויהי, מקץ שלוש שנים, ויברחו שני־עבדים לשמעי, אל־אכיש בן־מעכה מלך גת; ויגידו לשמעי לאמור, הנה עבדיך בגת.  מ ויקם שמעי, ויחבוש את־חמורו, וילך גתה אל־אכיש, לבקש את־עבדיו; וילך שמעי, ויבא את־עבדיו מגת.  {ס}

מא ויוגד, לשלמה:  כי־הלך שמעי מירושלים גת, וישוב.  מב וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעיד בך לאמור, ביום צאתך והלכת אנה ואנה, ידוע תדע כי מות תמות; ותאמר אליי טוב הדבר, שמעתי.  מג ומדוע--לא שמרת, את שבועת יהוה; ואת־המצוה, אשר־ציוויתי עליך.  מד ויאמר המלך אל־שמעי, אתה ידעת את כל־הרעה אשר ידע לבבך, אשר עשית, לדויד אבי; והשיב יהוה את־רעתך, בראשך.  מה והמלך שלמה, ברוך; וכיסא דויד, יהיה נכון לפני יהוה--עד־עולם.  מו ויצו המלך, את־בניהו בן־יהוידע, וייצא, ויפגע־בו וימות; והממלכה נכונה, ביד־שלמה.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה