תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק כ

א ובן־הדד מלך־ארם, קבץ את־כל־חילו, ושלושים ושניים מלך איתו, וסוס ורכב; ויעל, ויצר על־שומרון, ויילחם, בה. ב וישלח מלאכים אל־אחאב מלך־ישראל, העירה. ג ויאמר לו, כה אמר בן־הדד, כספך וזהבך, לי־הוא; ונשיך ובניך הטובים, לי־הם. ד ויען מלך־ישראל ויאמר, כדברך אדוני המלך: לך אני, וכל־אשר־לי. ה וישובו, המלאכים, ויאמרו, כה־אמר בן־הדד לאמור: כי־שלחתי אליך לאמור, כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תיתן. ו כי אם־כעת מחר, אשלח את־עבדיי אליך, וחיפשו את־ביתך, ואת בתי עבדיך; והיה כל־מחמד עיניך, ישימו בידם ולקחו. ז ויקרא מלך־ישראל, לכל־זקני הארץ, ויאמר דעו־נא וראו, כי רעה זה מבקש: כי־שלח אליי לנשיי ולבניי, ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי, ממנו. ח ויאמרו אליו כל־הזקנים, וכל־העם: אל־תשמע, ולא תאבה. ט ויאמר למלאכי בן־הדד, אמרו לאדוני המלך כול אשר־שלחת אל־עבדך בראשונה אעשה, והדבר הזה, לא אוכל לעשות; וילכו, המלאכים, וישיבוהו, דבר. י וישלח אליו, בן־הדד, ויאמר, כה־יעשון לי אלוהים וכה יוסיפו: אם־ישפוק, עפר שומרון, לשעלים, לכל־העם אשר ברגליי. יא ויען מלך־ישראל ויאמר דברו, אל־יתהלל חוגר כמפתח. יב ויהי, כשמוע את־הדבר הזה, והוא שותה הוא והמלכים, בסוכות; ויאמר אל־עבדיו שימו, וישימו על־העיר. יג והנה נביא אחד, ניגש אל־אחאב מלך־ישראל, ויאמר כה אמר יהוה, הראית את כל־ההמון הגדול הזה; הנני נותנו בידך היום, וידעת כי־אני יהוה. יד ויאמר אחאב, במי, ויאמר כה־אמר יהוה, בנערי שרי המדינות; ויאמר מי־יאסור המלחמה, ויאמר אתה. טו ויפקוד, את־נערי שרי המדינות, ויהיו, מאתיים שניים ושלושים; ואחריהם, פקד את־כל־העם כל־בני ישראל--שבעת אלפים. טז וייצאו, בצוהריים; ובן־הדד שותה שיכור בסוכות, הוא והמלכים שלושים־ושניים מלך--עוזר אותו. יז וייצאו, נערי שרי המדינות--בראשונה; וישלח בן־הדד, ויגידו לו לאמור, אנשים, יצאו משומרון. יח ויאמר אם־לשלום יצאו, תפשום חיים; ואם למלחמה יצאו, חיים תפשום. יט ואלה יצאו מן־העיר, נערי שרי המדינות, והחיל, אשר אחריהם. כ ויכו, איש אישו, וינוסו ארם, וירדפם ישראל; ויימלט, בן־הדד מלך ארם, על־סוס, ופרשים. כא וייצא מלך ישראל, ויך את־הסוס ואת־הרכב, והכה בארם, מכה גדולה. כב וייגש הנביא, אל־מלך ישראל, ויאמר לו לך התחזק, ודע וראה את אשר־תעשה: כי לתשובת השנה, מלך ארם עולה עליך. {פ}

כג ועבדי מלך־ארם אמרו אליו, אלוהי הרים אלוהיהם, על־כן, חזקו ממנו; ואולם, נילחם איתם במישור--אם־לא נחזק, מהם. כד ואת־הדבר הזה, עשה: הסר המלכים איש ממקומו, ושים פחות תחתיהם. כה ואתה תמנה־לך חיל כחיל הנופל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב, ונילחמה אותם במישור--אם־לא נחזק, מהם; וישמע לקולם, ויעש כן. {פ}

כו ויהי לתשובת השנה, ויפקוד בן־הדד את־ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם־ישראל. כז ובני ישראל, הותפקדו וכולכלו, וילכו, לקראתם; ויחנו בני־ישראל נגדם, כשני חשיפי עיזים, וארם, מילאו את־הארץ. כח וייגש איש האלוהים, ויאמר אל־מלך ישראל, ויאמר כה־אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלוהי הרים יהוה, ולא־אלוהי עמקים הוא--ונתתי את־כל־ההמון הגדול הזה, בידך, וידעתם, כי־אני יהוה. כט ויחנו אלה נוכח־אלה, שבעת ימים; ויהי ביום השביעי, ותקרב המלחמה, ויכו בני־ישראל את־ארם מאה־אלף רגלי, ביום אחד. ל וינוסו הנותרים אפקה, אל־העיר, ותיפול החומה, על־עשרים ושבעה אלף איש הנותרים; ובן־הדד נס, ויבוא אל־העיר חדר בחדר. לא ויאמרו אליו, עבדיו, הנה־נא שמענו, כי מלכי בית ישראל כי־מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במותנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל־מלך ישראל--אוליי, יחייה את־נפשך. לב ויחגרו שקים במותניהם וחבלים בראשיהם, ויבואו אל־מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן־הדד אמר תחי־נא נפשי; ויאמר העודנו חי, אחי הוא. לג והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו, ויאמרו אחיך בן־הדד, ויאמר, בואו קחוהו; וייצא אליו בן־הדד, ויעלהו על־המרכבה. לד ויאמר אליו הערים אשר־לקח־אבי מאת אביך אשיב, וחוצות תשים לך בדמשק כאשר־שם אבי בשומרון, ואני, בברית אשלחך; ויכרות־לו ברית, וישלחהו. {ס}

לה ואיש אחד מבני הנביאים, אמר אל־ריעהו בדבר יהוה--הכיני נא; וימאן האיש, להכותו. לו ויאמר לו, יען אשר לא־שמעת בקול יהוה, הנך הולך מאיתי, והכך האריה; וילך, מאצלו, וימצאהו האריה, ויכהו. לז וימצא איש אחר, ויאמר הכיני נא; ויכהו האיש, הכה ופצוע. לח וילך, הנביא, ויעמוד למלך, על־הדרך; ויתחפש באפר, על־עיניו. לט ויהי המלך עובר, והוא צעק אל־המלך; ויאמר עבדך יצא בקרב־המלחמה, והנה־איש סר ויבא אליי איש ויאמר שמור את־האיש הזה--אם־היפקד ייפקד, והייתה נפשך תחת נפשו או כיכר־כסף תשקול. מ ויהי עבדך, עושה הנה והנה--והוא איננו; ויאמר אליו מלך־ישראל כן משפטך, אתה חרצת. מא וימהר--ויסר את־האפר, מעלי עיניו; ויכר אותו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא. מב ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען שילחת את־איש־חרמי, מיד--והייתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו. מג וילך מלך־ישראל על־ביתו, סר וזעף; ויבוא, שומרונה. {פ}