תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


מלכים א פרק כ

א ובן-הדד מלך-ארם, קבץ את-כל-חילו, ושלושים ושניים מלך איתו, וסוס ורכב; ויעל, ויצר על-שומרון, ויילחם, בה.  ב וישלח מלאכים אל-אחאב מלך-ישראל, העירה.  ג ויאמר לו, כה אמר בן-הדד, כספך וזהבך, לי-הוא; ונשיך ובניך הטובים, לי-הם.  ד ויען מלך-ישראל ויאמר, כדברך אדוני המלך:  לך אני, וכל-אשר-לי.  ה וישובו, המלאכים, ויאמרו, כה-אמר בן-הדד לאמור:  כי-שלחתי אליך לאמור, כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תיתן.  ו כי אם-כעת מחר, אשלח את-עבדיי אליך, וחיפשו את-ביתך, ואת בתי עבדיך; והיה כל-מחמד עיניך, ישימו בידם ולקחו.  ז ויקרא מלך-ישראל, לכל-זקני הארץ, ויאמר דעו-נא וראו, כי רעה זה מבקש:  כי-שלח אליי לנשיי ולבניי, ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי, ממנו.  ח ויאמרו אליו כל-הזקנים, וכל-העם:  אל-תשמע, ולא תאבה.  ט ויאמר למלאכי בן-הדד, אמרו לאדוני המלך כול אשר-שלחת אל-עבדך בראשונה אעשה, והדבר הזה, לא אוכל לעשות; וילכו, המלאכים, וישיבוהו, דבר.  י וישלח אליו, בן-הדד, ויאמר, כה-יעשון לי אלוהים וכה יוסיפו:  אם-ישפוק, עפר שומרון, לשעלים, לכל-העם אשר ברגליי.  יא ויען מלך-ישראל ויאמר דברו, אל-יתהלל חוגר כמפתח.  יב ויהי, כשמוע את-הדבר הזה, והוא שותה הוא והמלכים, בסוכות; ויאמר אל-עבדיו שימו, וישימו על-העיר.  יג והנה נביא אחד, ניגש אל-אחאב מלך-ישראל, ויאמר כה אמר יהוה, הראית את כל-ההמון הגדול הזה; הנני נותנו בידך היום, וידעת כי-אני יהוה.  יד ויאמר אחאב, במי, ויאמר כה-אמר יהוה, בנערי שרי המדינות; ויאמר מי-יאסור המלחמה, ויאמר אתה.  טו ויפקוד, את-נערי שרי המדינות, ויהיו, מאתיים שניים ושלושים; ואחריהם, פקד את-כל-העם כל-בני ישראל--שבעת אלפים.  טז וייצאו, בצוהריים; ובן-הדד שותה שיכור בסוכות, הוא והמלכים שלושים-ושניים מלך--עוזר אותו.  יז וייצאו, נערי שרי המדינות--בראשונה; וישלח בן-הדד, ויגידו לו לאמור, אנשים, יצאו משומרון.  יח ויאמר אם-לשלום יצאו, תפשום חיים; ואם למלחמה יצאו, חיים תפשום.  יט ואלה יצאו מן-העיר, נערי שרי המדינות, והחיל, אשר אחריהם.  כ ויכו, איש אישו, וינוסו ארם, וירדפם ישראל; ויימלט, בן-הדד מלך ארם, על-סוס, ופרשים.  כא וייצא מלך ישראל, ויך את-הסוס ואת-הרכב, והכה בארם, מכה גדולה.  כב וייגש הנביא, אל-מלך ישראל, ויאמר לו לך התחזק, ודע וראה את אשר-תעשה:  כי לתשובת השנה, מלך ארם עולה עליך.  {פ}

כג ועבדי מלך-ארם אמרו אליו, אלוהי הרים אלוהיהם, על-כן, חזקו ממנו; ואולם, נילחם איתם במישור--אם-לא נחזק, מהם.  כד ואת-הדבר הזה, עשה:  הסר המלכים איש ממקומו, ושים פחות תחתיהם.  כה ואתה תמנה-לך חיל כחיל הנופל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב, ונילחמה אותם במישור--אם-לא נחזק, מהם; וישמע לקולם, ויעש כן.  {פ}

כו ויהי לתשובת השנה, ויפקוד בן-הדד את-ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם-ישראל.  כז ובני ישראל, הותפקדו וכולכלו, וילכו, לקראתם; ויחנו בני-ישראל נגדם, כשני חשיפי עיזים, וארם, מילאו את-הארץ.  כח וייגש איש האלוהים, ויאמר אל-מלך ישראל, ויאמר כה-אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלוהי הרים יהוה, ולא-אלוהי עמקים הוא--ונתתי את-כל-ההמון הגדול הזה, בידך, וידעתם, כי-אני יהוה.  כט ויחנו אלה נוכח-אלה, שבעת ימים; ויהי ביום השביעי, ותקרב המלחמה, ויכו בני-ישראל את-ארם מאה-אלף רגלי, ביום אחד.  ל וינוסו הנותרים אפקה, אל-העיר, ותיפול החומה, על-עשרים ושבעה אלף איש הנותרים; ובן-הדד נס, ויבוא אל-העיר חדר בחדר.  לא ויאמרו אליו, עבדיו, הנה-נא שמענו, כי מלכי בית ישראל כי-מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במותנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל-מלך ישראל--אוליי, יחייה את-נפשך.  לב ויחגרו שקים במותניהם וחבלים בראשיהם, ויבואו אל-מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן-הדד אמר תחי-נא נפשי; ויאמר העודנו חי, אחי הוא.  לג והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו, ויאמרו אחיך בן-הדד, ויאמר, בואו קחוהו; וייצא אליו בן-הדד, ויעלהו על-המרכבה.  לד ויאמר אליו הערים אשר-לקח-אבי מאת אביך אשיב, וחוצות תשים לך בדמשק כאשר-שם אבי בשומרון, ואני, בברית אשלחך; ויכרות-לו ברית, וישלחהו.  {ס}

לה ואיש אחד מבני הנביאים, אמר אל-ריעהו בדבר יהוה--הכיני נא; וימאן האיש, להכותו.  לו ויאמר לו, יען אשר לא-שמעת בקול יהוה, הנך הולך מאיתי, והכך האריה; וילך, מאצלו, וימצאהו האריה, ויכהו.  לז וימצא איש אחר, ויאמר הכיני נא; ויכהו האיש, הכה ופצוע.  לח וילך, הנביא, ויעמוד למלך, על-הדרך; ויתחפש באפר, על-עיניו.  לט ויהי המלך עובר, והוא צעק אל-המלך; ויאמר עבדך יצא בקרב-המלחמה, והנה-איש סר ויבא אליי איש ויאמר שמור את-האיש הזה--אם-היפקד ייפקד, והייתה נפשך תחת נפשו או כיכר-כסף תשקול.  מ ויהי עבדך, עושה הנה והנה--והוא איננו; ויאמר אליו מלך-ישראל כן משפטך, אתה חרצת.  מא וימהר--ויסר את-האפר, מעלי עיניו; ויכר אותו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא.  מב ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען שילחת את-איש-חרמי, מיד--והייתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו.  מג וילך מלך-ישראל על-ביתו, סר וזעף; ויבוא, שומרונה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה