תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק יד

א בעת ההיא, חלה אבייה בן־ירובעם. ב ויאמר ירובעם לאשתו, קומי נא והשתנית, ולא יידעו, כי־את אשת ירובעם; והלכת שילה, הנה־שם אחייה הנביא--הוא־דיבר עליי למלך, על־העם הזה. ג ולקחת בידך עשרה לחם וניקודים, ובקבוק דבש--ובאת אליו; הוא יגיד לך, מה־יהיה לנער. ד ותעש כן, אשת ירובעם, ותקם ותלך שילה, ותבוא בית אחייה; ואחייהו לא־יכול לראות, כי קמו עיניו משיבו. {פ}

ה ויהוה אמר אל־אחייהו, הנה אשת ירובעם באה לדרוש דבר מעימך אל־בנה כי־חולה הוא--כזו וכזה, תדבר אליה; ויהי כבואה, והיא מתנכרה. ו ויהי כשמוע אחייהו את־קול רגליה, באה בפתח, ויאמר, בואי אשת ירובעם; למה זה, את מתנכרה, ואנוכי, שלוח אלייך קשה. ז לכי אמרי לירובעם, כה־אמר יהוה אלוהי ישראל, יען אשר הרימותיך, מתוך העם; ואתנך נגיד, על עמי ישראל. ח ואקרע את־הממלכה מבית דויד, ואתנהא לך; ולא־היית כעבדי דויד, אשר שמר מצוותיי ואשר־הלך אחריי בכל־לבבו, לעשות, רק הישר בעיניי. ט ותרע לעשות, מכול אשר־היו לפניך; ותלך ותעשה־לך אלוהים אחרים ומסכות, להכעיסני, ואותי השלכת, אחרי גווך. י לכן, הנני מביא רעה אל־בית ירובעם, והכרתי לירובעם משתין בקיר, עצור ועזוב בישראל; וביערתי אחרי בית־ירובעם, כאשר יבער הגלל עד־תומו. יא המת לירובעם בעיר, יאכלו הכלבים, והמת בשדה, יאכלו עוף השמיים: כי יהוה, דיבר. יב ואת קומי, לכי לביתך; בבואה רגלייך העירה, ומת הילד. יג וספדו־לו כל־ישראל, וקברו אותו--כי־זה לבדו, יבוא לירובעם אל־קבר: יען נמצא־בו דבר טוב, אל־יהוה אלוהי ישראל--בבית ירובעם. יד והקים יהוה לו מלך על־ישראל, אשר יכרית את־בית ירובעם זה היום; ומה, גם־עתה. טו והכה יהוה את־ישראל, כאשר ינוד הקנה במים, ונתש את־ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם, וזירם מעבר לנהר: יען, אשר עשו את־אשריהם--מכעיסים, את־יהוה. טז וייתן, את־ישראל--בגלל חטאות ירובעם, אשר חטא, ואשר החטיא, את־ישראל. יז ותקם אשת ירובעם, ותלך ותבוא תרצתה; היא באה בסף־הבית, והנער מת. יח ויקברו אותו ויספדו־לו, כל־ישראל: כדבר יהוה אשר דיבר, ביד־עבדו אחייהו הנביא. יט ויתר דברי ירובעם, אשר נלחם ואשר מלך: הנם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי ישראל. כ והימים אשר מלך ירובעם, עשרים ושתיים שנה; וישכב, עם־אבותיו, וימלוך נדב בנו, תחתיו. {פ}

כא ורחבעם, בן־שלמה, מלך, ביהודה; בן־ארבעים ואחת שנה רחבעם במולכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים, העיר אשר־בחר יהוה לשום את־שמו שם מכול שבטי ישראל, ושם אימו, נעמה העמונית. כב ויעש יהודה הרע, בעיני יהוה; ויקנאו אותו, מכול אשר עשו אבותם, בחטאותם, אשר חטאו. כג ויבנו גם־המה להם במות ומצבות, ואשרים, על כל־גבעה גבוהה, ותחת כל־עץ רענן. כד וגם־קדש, היה בארץ: עשו, ככול התועבות הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל. {פ}

כה ויהי בשנה החמישית, למלך רחבעם; עלה שישק מלך־מצריים, על־ירושלים. כו וייקח את־אוצרות בית־יהוה, ואת־אוצרות בית המלך, ואת־הכול, לקח; וייקח את־כל־מגיני הזהב, אשר עשה שלמה. כז ויעש המלך רחבעם תחתם, מגיני נחושת; והפקיד, על־יד שרי הרצים, השומרים, פתח בית המלך. כח ויהי מדי־בוא המלך, בית יהוה--יישאום, הרצים, והשיבום, אל־תא הרצים. כט ויתר דברי רחבעם, וכל־אשר עשה: הלוא־המה כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי יהודה. ל ומלחמה הייתה בין־רחבעם ובין ירובעם, כל־הימים. לא וישכב רחבעם עם־אבותיו, וייקבר עם־אבותיו בעיר דויד, ושם אימו, נעמה העמונית; וימלוך אביים בנו, תחתיו. {פ}