תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


מלכים ב פרק יח

א ויהי בשנת שלוש, להושע בן-אלה מלך ישראל, מלך חזקייה בן-אחז, מלך יהודה.  ב בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, אבי בת-זכריה.  ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, דויד אביו.  ד הוא הסיר את-הבמות, ושיבר את-המצבות, וכרת, את-האשרה; וכיתת נחש הנחושת אשר-עשה משה, כי עד-הימים ההמה היו בני-ישראל מקטרים לו, ויקרא-לו, נחושתן.  ה ביהוה אלוהי-ישראל, בטח; ואחריו לא-היה כמוהו, בכול מלכי יהודה, ואשר היו, לפניו.  ו וידבק, ביהוה, לא-סר, מאחריו; וישמור, מצוותיו, אשר-ציווה יהוה, את-משה.  ז והיה יהוה עימו, בכול אשר-ייצא ישכיל; וימרוד במלך-אשור, ולא עבדו.  ח הוא-הכה את-פלשתים עד-עזה, ואת-גבוליה, ממגדל נוצרים, עד-עיר מבצר.  {פ}

ט ויהי בשנה הרביעית, למלך חזקייהו--היא השנה השביעית, להושע בן-אלה מלך ישראל; עלה שלמנאסר מלך-אשור, על-שומרון--ויצר עליה.  י וילכדוה, מקצה שלוש שנים, בשנת-שש, לחזקייה:  היא שנת-תשע, להושע מלך ישראל, נלכדה, שומרון.  יא ויגל מלך-אשור את-ישראל, אשורה; וינחם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדיי.  יב על אשר לא-שמעו, בקול יהוה אלוהיהם, ויעברו את-בריתו, את כל-אשר ציווה משה עבד יהוה; ולא שמעו, ולא עשו.  {פ}

יג ובארבע עשרה שנה למלך חזקייה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצורות--ויתפשם.  יד וישלח חזקייה מלך-יהודה אל-מלך-אשור לכישה לאמור חטאתי, שוב מעליי--את אשר-תיתן עליי, אשא; וישם מלך-אשור על-חזקייה מלך-יהודה, שלוש מאות כיכר-כסף, ושלושים, כיכר זהב.  טו וייתן, חזקייה, את-כל-הכסף, הנמצא בית-יהוה; ובאוצרות, בית המלך.  טז בעת ההיא, קיצץ חזקייה את-דלתות היכל יהוה ואת-האומנות, אשר ציפה, חזקייה מלך יהודה; וייתנם, למלך אשור.  {פ}

יז וישלח מלך-אשור את-תרתן ואת-רב-סריס ואת-רבשקה מן-לכיש אל-המלך חזקייהו, בחיל כבד--ירושלים; ויעלו, ויבואו ירושלים, ויעלו ויבואו ויעמדו בתעלת הבריכה העליונה, אשר במסילת שדה כובס.  יח ויקראו, אל-המלך, וייצא אליהם אליקים בן-חלקייהו, אשר על-הבית; ושבנה, הסופר, ויואח בן-אסף, המזכיר.  יט ויאמר אליהם רבשקה, אמרו-נא אל-חזקייהו:  כה-אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הביטחון הזה, אשר בטחת.  כ אמרת, אך-דבר-שפתיים--עצה וגבורה, למלחמה; עתה על-מי בטחת, כי מרדת בי.  כא עתה הנה בטחת לך על-משענת הקנה הרצוץ הזה, על-מצריים, אשר ייסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה; כן פרעה מלך-מצריים, לכל-הבוטחים עליו.  כב וכי-תאמרון אליי, אל-יהוה אלוהינו בטחנו:  הלוא-הוא, אשר הסיר חזקייהו את-במותיו ואת-מזבחותיו, ויאמר ליהודה ולירושלים, לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלים.  כג ועתה התערב נא, את-אדוני את-מלך אשור; ואתנה לך, אלפיים סוסים, אם-תוכל, לתת לך רוכבים עליהם.  כד ואיך תשיב, את פני פחת אחד עבדי אדוני--הקטנים; ותבטח לך על-מצריים, לרכב ולפרשים.  כה עתה המבלעדי יהוה, עליתי על-המקום הזה להשחיתו; יהוה אמר אליי, עלה על-הארץ הזאת והשחיתה.  כו ויאמר אליקים בן-חלקייהו ושבנה ויואח אל-רבשקה, דבר-נא אל-עבדיך ארמית--כי שומעים, אנחנו; ואל-תדבר עימנו, יהודית, באוזני העם, אשר על-החומה.  כז ויאמר אליהם רבשקה, העל אדוניך ואליך שלחני אדוני, לדבר, את-הדברים האלה; הלוא על-האנשים, היושבים על-החומה, לאכול את-צואתם ולשתות את-מימי רגליהם, עימכם.  כח ויעמוד, רבשקה, ויקרא בקול-גדול, יהודית; וידבר ויאמר, שמעו דבר-המלך הגדול מלך אשור.  כט כה אמר המלך, אל-ישיא לכם חזקייהו:  כי-לא יוכל, להציל אתכם מידו.  ל ואל-יבטח אתכם חזקייהו אל-יהוה לאמור, הצל יצילנו יהוה; ולא תינתן את-העיר הזאת, ביד מלך אשור.  לא אל-תשמעו, אל-חזקייהו:  כי כה אמר מלך אשור, עשו-איתי ברכה וצאו אליי, ואכלו איש-גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי-בורו.  לב עד-בואי ולקחתי אתכם אל-ארץ כארצכם, ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש, וחיו, ולא תמותו; ואל-תשמעו, אל-חזקייהו, כי-יסית אתכם לאמור, יהוה יצילנו.  לג ההצל הצילו אלוהי הגויים, איש את-ארצו, מיד, מלך אשור.  לד איה אלוהי חמת וארפד, איה אלוהי ספרוויים--הנע ועיווה:  כי-הצילו את-שומרון, מידי.  לה מי בכל-אלוהי הארצות, אשר-הצילו את-ארצם מידי:  כי-יציל יהוה את-ירושלים, מידי.  לו והחרישו העם, ולא-ענו אותו דבר:  כי-מצות המלך היא לאמור, לא תענוהו.  לז ויבוא אליקים בן-חלקייה אשר-על-הבית ושבנא הסופר ויואח בן-אסף המזכיר, אל-חזקייהו--קרועי בגדים; ויגידו לו, דברי רבשקה.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה