תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק יח

א ויהי בשנת שלוש, להושע בן־אלה מלך ישראל, מלך חזקייה בן־אחז, מלך יהודה. ב בן־עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, אבי בת־זכריה. ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככול אשר־עשה, דויד אביו. ד הוא הסיר את־הבמות, ושיבר את־המצבות, וכרת, את־האשרה; וכיתת נחש הנחושת אשר־עשה משה, כי עד־הימים ההמה היו בני־ישראל מקטרים לו, ויקרא־לו, נחושתן. ה ביהוה אלוהי־ישראל, בטח; ואחריו לא־היה כמוהו, בכול מלכי יהודה, ואשר היו, לפניו. ו וידבק, ביהוה, לא־סר, מאחריו; וישמור, מצוותיו, אשר־ציווה יהוה, את־משה. ז והיה יהוה עימו, בכול אשר־ייצא ישכיל; וימרוד במלך־אשור, ולא עבדו. ח הוא־הכה את־פלשתים עד־עזה, ואת־גבוליה, ממגדל נוצרים, עד־עיר מבצר. {פ}

ט ויהי בשנה הרביעית, למלך חזקייהו--היא השנה השביעית, להושע בן־אלה מלך ישראל; עלה שלמנאסר מלך־אשור, על־שומרון--ויצר עליה. י וילכדוה, מקצה שלוש שנים, בשנת־שש, לחזקייה: היא שנת־תשע, להושע מלך ישראל, נלכדה, שומרון. יא ויגל מלך־אשור את־ישראל, אשורה; וינחם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדיי. יב על אשר לא־שמעו, בקול יהוה אלוהיהם, ויעברו את־בריתו, את כל־אשר ציווה משה עבד יהוה; ולא שמעו, ולא עשו. {פ}

יג ובארבע עשרה שנה למלך חזקייה, עלה סנחריב מלך־אשור על כל־ערי יהודה הבצורות--ויתפשם. יד וישלח חזקייה מלך־יהודה אל־מלך־אשור לכישה לאמור חטאתי, שוב מעליי--את אשר־תיתן עליי, אשא; וישם מלך־אשור על־חזקייה מלך־יהודה, שלוש מאות כיכר־כסף, ושלושים, כיכר זהב. טו וייתן, חזקייה, את־כל־הכסף, הנמצא בית־יהוה; ובאוצרות, בית המלך. טז בעת ההיא, קיצץ חזקייה את־דלתות היכל יהוה ואת־האומנות, אשר ציפה, חזקייה מלך יהודה; וייתנם, למלך אשור. {פ}

יז וישלח מלך־אשור את־תרתן ואת־רב־סריס ואת־רבשקה מן־לכיש אל־המלך חזקייהו, בחיל כבד--ירושלים; ויעלו, ויבואו ירושלים, ויעלו ויבואו ויעמדו בתעלת הבריכה העליונה, אשר במסילת שדה כובס. יח ויקראו, אל־המלך, וייצא אליהם אליקים בן־חלקייהו, אשר על־הבית; ושבנה, הסופר, ויואח בן־אסף, המזכיר. יט ויאמר אליהם רבשקה, אמרו־נא אל־חזקייהו: כה־אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הביטחון הזה, אשר בטחת. כ אמרת, אך־דבר־שפתיים--עצה וגבורה, למלחמה; עתה על־מי בטחת, כי מרדת בי. כא עתה הנה בטחת לך על־משענת הקנה הרצוץ הזה, על־מצריים, אשר ייסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה; כן פרעה מלך־מצריים, לכל־הבוטחים עליו. כב וכי־תאמרון אליי, אל־יהוה אלוהינו בטחנו: הלוא־הוא, אשר הסיר חזקייהו את־במותיו ואת־מזבחותיו, ויאמר ליהודה ולירושלים, לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלים. כג ועתה התערב נא, את־אדוני את־מלך אשור; ואתנה לך, אלפיים סוסים, אם־תוכל, לתת לך רוכבים עליהם. כד ואיך תשיב, את פני פחת אחד עבדי אדוני--הקטנים; ותבטח לך על־מצריים, לרכב ולפרשים. כה עתה המבלעדי יהוה, עליתי על־המקום הזה להשחיתו; יהוה אמר אליי, עלה על־הארץ הזאת והשחיתה. כו ויאמר אליקים בן־חלקייהו ושבנה ויואח אל־רבשקה, דבר־נא אל־עבדיך ארמית--כי שומעים, אנחנו; ואל־תדבר עימנו, יהודית, באוזני העם, אשר על־החומה. כז ויאמר אליהם רבשקה, העל אדוניך ואליך שלחני אדוני, לדבר, את־הדברים האלה; הלוא על־האנשים, היושבים על־החומה, לאכול את־צואתם ולשתות את־מימי רגליהם, עימכם. כח ויעמוד, רבשקה, ויקרא בקול־גדול, יהודית; וידבר ויאמר, שמעו דבר־המלך הגדול מלך אשור. כט כה אמר המלך, אל־ישיא לכם חזקייהו: כי־לא יוכל, להציל אתכם מידו. ל ואל־יבטח אתכם חזקייהו אל־יהוה לאמור, הצל יצילנו יהוה; ולא תינתן את־העיר הזאת, ביד מלך אשור. לא אל־תשמעו, אל־חזקייהו: כי כה אמר מלך אשור, עשו־איתי ברכה וצאו אליי, ואכלו איש־גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי־בורו. לב עד־בואי ולקחתי אתכם אל־ארץ כארצכם, ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש, וחיו, ולא תמותו; ואל־תשמעו, אל־חזקייהו, כי־יסית אתכם לאמור, יהוה יצילנו. לג ההצל הצילו אלוהי הגויים, איש את־ארצו, מיד, מלך אשור. לד איה אלוהי חמת וארפד, איה אלוהי ספרוויים--הנע ועיווה: כי־הצילו את־שומרון, מידי. לה מי בכל־אלוהי הארצות, אשר־הצילו את־ארצם מידי: כי־יציל יהוה את־ירושלים, מידי. לו והחרישו העם, ולא־ענו אותו דבר: כי־מצות המלך היא לאמור, לא תענוהו. לז ויבוא אליקים בן־חלקייה אשר־על־הבית ושבנא הסופר ויואח בן־אסף המזכיר, אל־חזקייהו--קרועי בגדים; ויגידו לו, דברי רבשקה.