תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק כב

א בן־שמונה שנה, יאשייהו במולכו, ושלושים ואחת שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, ידידה בת־עדיה מבצקת. ב ויעש הישר, בעיני יהוה; וילך, בכל־דרך דויד אביו, ולא־סר, ימין ושמאל. {פ}

ג ויהי, בשמונה עשרה שנה, למלך, יאשייהו; שלח המלך את־שפן בן־אצליהו בן־משולם, הסופר, בית יהוה, לאמור. ד עלה, אל־חלקייהו הכוהן הגדול, ויתם את־הכסף, המובא בית יהוה--אשר אספו שומרי הסף, מאת העם. ה וייתנוהו, על־יד עושי המלאכה, המופקדים, בית יהוה; וייתנו אותו, לעושי המלאכה אשר בבית יהוה, לחזק, בדק הבית. ו לחרשים, ולבונים ולגודרים; ולקנות עצים ואבני מחצב, לחזק את־הבית. ז אך לא־ייחשב איתם, הכסף הניתן על־ידם: כי באמונה, הם עושים. ח ויאמר חלקייהו הכוהן הגדול, על־שפן הסופר, ספר התורה מצאתי, בבית יהוה; וייתן חלקייה את־הספר אל־שפן, ויקראהו. ט ויבוא שפן הסופר, אל־המלך, וישב את־המלך, דבר; ויאמר, התיכו עבדיך את־הכסף הנמצא בבית, וייתנוהו על־יד עושי המלאכה, המופקדים בית יהוה. י ויגד שפן הסופר, למלך לאמור, ספר נתן לי, חלקייה הכוהן; ויקראהו שפן, לפני המלך. יא ויהי כשמוע המלך, את־דברי ספר התורה; ויקרע, את־בגדיו. יב ויצו המלך את־חלקייה הכוהן ואת־אחיקם בן־שפן ואת־עכבור בן־מיכיה ואת שפן הסופר, ואת עשיה עבד־המלך--לאמור. יג לכו דרשו את־יהוה בעדי ובעד־העם, ובעד כל־יהודה, על־דברי הספר הנמצא, הזה: כי־גדולה חמת יהוה, אשר־היא ניצתה בנו, על אשר לא־שמעו אבותינו על־דברי הספר הזה, לעשות ככל־הכתוב עלינו. יד וילך חלקייהו הכוהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה, אל־חולדה הנביאה אשת שלום בן־תקווה בן־חרחס שומר הבגדים, והיא יושבת בירושלים, במשנה; וידברו, אליה. טו ותאמר אליהם, כה־אמר יהוה אלוהי ישראל: אמרו לאיש, אשר־שלח אתכם אליי. טז כה אמר יהוה, הנני מביא רעה אל־המקום הזה ועל־יושביו--את כל־דברי הספר, אשר קרא מלך יהודה. יז תחת אשר עזבוני, ויקטרו לאלוהים אחרים, למען הכעיסני, בכול מעשה ידיהם; וניצתה חמתי במקום הזה, ולא תכבה. יח ואל־מלך יהודה, השולח אתכם לדרוש את־יהוה, כה תאמרו, אליו: כה־אמר יהוה אלוהי ישראל, הדברים אשר שמעת. יט יען רך־לבבך ותיכנע מפני יהוה, בשומעך אשר דיברתי על־המקום הזה ועל־יושביו להיות לשמה ולקללה, ותקרע את־בגדיך, ותבכה לפניי; וגם אנוכי שמעתי, נאום־יהוה. כ לכן הנני אוסיפך על־אבותיך, ונאספת אל־קברותיך בשלום, ולא־תראינה עיניך, בכול הרעה אשר־אני מביא על־המקום הזה; וישיבו את־המלך, דבר.