תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ז

א ויאמר אלישע, שמעו דבר־יהוה: כה אמר יהוה, כעת מחר סאה־סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל--בשער שומרון. ב ויען השליש אשר־למלך נשען על־ידו את־איש האלוהים, ויאמר, הנה יהוה עושה ארובות בשמיים, היהיה הדבר הזה; ויאמר, הנך רואה בעיניך, ומשם, לא תאכל. {פ}

ג וארבעה אנשים היו מצורעים, פתח השער; ויאמרו, איש אל־ריעהו, מה אנחנו יושבים פה, עד־מתנו. ד אם־אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר, ומתנו שם, ואם־ישבנו פה, ומתנו; ועתה, לכו וניפלה אל־מחנה ארם--אם־יחייונו נחיה, ואם־ימיתונו, ומתנו. ה ויקומו בנשף, לבוא אל־מחנה ארם; ויבואו, עד־קצה מחנה ארם, והנה אין־שם, איש. ו ואדוניי השמיע את־מחנה ארם, קול רכב קול סוס--קול, חיל גדול; ויאמרו איש אל־אחיו, הנה שכר־עלינו מלך ישראל את־מלכי החיתים ואת־מלכי מצריים--לבוא עלינו. ז ויקומו, וינוסו בנשף, ויעזבו את־אוהליהם ואת־סוסיהם ואת־חמוריהם, המחנה כאשר־היא; וינוסו, אל־נפשם. ח ויבואו המצורעים האלה עד־קצה המחנה, ויבואו אל־אוהל אחד ויאכלו וישתו, וישאו משם כסף וזהב ובגדים, וילכו ויטמינו; וישובו, ויבואו אל־אוהל אחר, וישאו משם, וילכו ויטמינו. ט ויאמרו איש אל־ריעהו לא־כן אנחנו עושים, היום הזה יום־בשורה הוא, ואנחנו מחשים וחיכינו עד־אור הבוקר, ומצאנו עוון; ועתה לכו ונבואה, ונגידה בית המלך. י ויבואו, ויקראו אל־שוער העיר, ויגידו להם לאמור, באנו אל־מחנה ארם והנה אין־שם איש וקול אדם: כי אם־הסוס אסור והחמור אסור, ואוהלים כאשר־המה. יא ויקרא, השוערים; ויגידו, בית המלך פנימה. יב ויקם המלך לילה, ויאמר אל־עבדיו, אגידה־נא לכם, את אשר־עשו לנו ארם: ידעו כי־רעבים אנחנו, וייצאו מן־המחנה להיחבא בשדה לאמור, כי־ייצאו מן־העיר ונתפשם חיים, ואל־העיר נבוא. יג ויען אחד מעבדיו ויאמר, ויקחו־נא חמישה מן־הסוסים הנשארים אשר נשארו־בה, הנם ככל־המון ישראל אשר נשארו־בה, הנם ככל־המון ישראל אשר־תמו; ונשלחה, ונראה. יד ויקחו, שני רכב סוסים; וישלח המלך אחרי מחנה־ארם, לאמור--לכו וראו. טו וילכו אחריהם, עד־הירדן, והנה כל־הדרך מלאה בגדים וכלים, אשר־השליכו ארם בחופזם; וישובו, המלאכים, ויגידו, למלך. טז וייצא העם--ויבוזו, את מחנה ארם; ויהי סאה־סולת בשקל, וסאתיים שעורים בשקל--כדבר יהוה. יז והמלך הפקיד את־השליש אשר־נשען על־ידו, על־השער, וירמסוהו העם בשער, וימות: כאשר דיבר, איש האלוהים, אשר דיבר, ברדת המלך אליו. יח ויהי, כדבר איש האלוהים, אל־המלך, לאמור: סאתיים שעורים בשקל, וסאה־סולת בשקל, יהיה כעת מחר, בשער שומרון. יט ויען השליש את־איש האלוהים, ויאמר, והנה יהוה עושה ארובות בשמיים, היהיה כדבר הזה; ויאמר, הנך רואה בעיניך, ומשם, לא תאכל. כ ויהי־לו, כן; וירמסו אותו העם בשער, וימות. {ס}