תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק כא

א ויהי, אחר הדברים האלה, כרם היה לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל--אצל היכל אחאב, מלך שומרון. ב וידבר אחאב אל־נבות לאמור תנה־לי את־כרמך ויהי־לי לגן־ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו, כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה־לך כסף מחיר זה. ג ויאמר נבות, אל־אחאב: חלילה לי מיהוה, מתיתי את־נחלת אבותיי לך. ד ויבוא אחאב אל־ביתו סר וזעף, על־הדבר אשר־דיבר אליו נבות היזרעאלי, ויאמר, לא־אתן לך את־נחלת אבותיי; וישכב, על־מיטתו, ויסב את־פניו, ולא־אכל לחם. ה ותבוא אליו, איזבל אשתו; ותדבר אליו, מה־זה רוחך סרה, ואינך, אוכל לחם. ו וידבר אליה, כי־אדבר אל־נבות היזרעאלי ואומר לו תנה־לי את־כרמך בכסף, או אם־חפץ אתה, אתנה־לך כרם תחתיו; ויאמר, לא־אתן לך את־כרמי. ז ותאמר אליו, איזבל אשתו, אתה, עתה תעשה מלוכה על־ישראל; קום אכול־לחם, וייטב ליבך--אני אתן לך, את־כרם נבות היזרעאלי. ח ותכתוב ספרים בשם אחאב, ותחתום בחותמו; ותשלח ספרים, אל־הזקנים ואל־החורים אשר בעירו, היושבים, את־נבות. ט ותכתוב בספרים, לאמור: קראו־צום, והושיבו את־נבות בראש העם. י והושיבו שניים אנשים בני־בלייעל, נגדו, ויעידוהו לאמור, בירכת אלוהים ומלך; והוציאוהו וסקלוהו, וימות. יא ויעשו אנשי עירו הזקנים והחורים, אשר היושבים בעירו, כאשר שלחה אליהם, איזבל--כאשר כתוב בספרים, אשר שלחה אליהם. יב קראו, צום; והושיבו את־נבות, בראש העם. יג ויבואו שני האנשים בני־בלייעל, ויישבו נגדו, ויעידוהו אנשי הבלייעל את־נבות נגד העם לאמור, בירך נבות אלוהים ומלך; ויוציאוהו מחוץ לעיר, ויסקלוהו באבנים וימות. יד וישלחו, אל־איזבל לאמור: סוקל נבות, וימות. טו ויהי כשמוע איזבל, כי־סוקל נבות וימות; ותאמר איזבל אל־אחאב, קום רש את־כרם נבות היזרעאלי אשר מיאן לתת־לך בכסף--כי אין נבות חי, כי־מת. טז ויהי כשמוע אחאב, כי מת נבות; ויקם אחאב, לרדת אל־כרם נבות היזרעאלי--לרשתו. {פ}

יז ויהי, דבר־יהוה, אל־אלייהו התשבי, לאמור. יח קום רד, לקראת אחאב מלך־ישראל--אשר בשומרון; הנה בכרם נבות, אשר־ירד שם לרשתו. יט ודיברת אליו לאמור, כה אמר יהוה, הרצחת, וגם־ירשת; ודיברת אליו לאמור, כה אמר יהוה, במקום אשר לקקו הכלבים את־דם נבות, ילוקו הכלבים את־דמך גם־אתה. כ ויאמר אחאב אל־אלייהו, המצאתני אויבי; ויאמר מצאתי--יען התמכרך, לעשות הרע בעיני יהוה. כא הנני מביא אליך רעה, וביערתי אחריך; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל. כב ונתתי את־ביתך, כבית ירובעם בן־נבט, וכבית, בעשא בן־אחייה: אל־הכעס אשר הכעסת, ותחטיא את־ישראל. כג וגם־לאיזבל--דיבר יהוה, לאמור: הכלבים יאכלו את־איזבל, בחיל יזרעאל. כד המת לאחאב בעיר, יאכלו הכלבים; והמת, בשדה, יאכלו, עוף השמיים. כה רק, לא־היה כאחאב, אשר התמכר, לעשות הרע בעיני יהוה--אשר־הסתה אותו, איזבל אשתו. כו ויתעב מאוד, ללכת אחרי הגילולים--ככול, אשר עשו האמורי, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל. {פ}

כז ויהי כשמוע אחאב את־הדברים האלה, ויקרע בגדיו, וישם־שק על־בשרו, ויצום; וישכב בשק, ויהלך אט. {פ}

כח ויהי, דבר־יהוה, אל־אלייהו התשבי, לאמור. כט הראית, כי־נכנע אחאב מלפניי; יען כי־נכנע מפניי, לא־אביא הרעה בימיו--בימי בנו, אביא הרעה על־ביתו.