תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק כב

א ויישבו, שלוש שנים: אין, מלחמה, בין ארם, ובין ישראל. {פ}

ב ויהי, בשנה השלישית; ויירד יהושפט מלך־יהודה, אל־מלך ישראל. ג ויאמר מלך־ישראל, אל־עבדיו, הידעתם, כי־לנו רמות גלעד; ואנחנו מחשים--מקחת אותה, מיד מלך ארם. ד ויאמר, אל־יהושפט, התלך איתי למלחמה, רמות גלעד; ויאמר יהושפט אל־מלך ישראל, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסיי כסוסיך. ה ויאמר יהושפט, אל־מלך ישראל: דרוש־נא כיום, את־דבר יהוה. ו ויקבוץ מלך־ישראל את־הנביאים, כארבע מאות איש, ויאמר אליהם האלך על־רמות גלעד למלחמה, אם־אחדל; ויאמרו עלה, וייתן אדוניי ביד המלך. ז ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאותו. ח ויאמר מלך־ישראל אל־יהושפט עוד איש־אחד לדרוש את־יהוה מאותו ואני שנאתיו, כי לא־יתנבא עליי טוב כי אם־רע--מיכיהו, בן־ימלה; ויאמר, יהושפט, אל־יאמר המלך, כן. ט ויקרא מלך ישראל, אל־סריס אחד; ויאמר, מהרה מיכיהו בן־ימלה. י ומלך ישראל ויהושפט מלך־יהודה יושבים איש על־כיסאו מלובשים בגדים, בגורן, פתח, שער שומרון; וכל־הנביאים--מתנבאים, לפניהם. יא ויעש לו צדקייה בן־כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה־אמר יהוה, באלה תנגח את־ארם עד־כלותם. יב וכל־הנביאים--ניבאים כן, לאמור: עלה רמות גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך. יג והמלאך אשר־הלך לקרוא מיכיהו, דיבר אליו לאמור, הנה־נא דברי הנביאים פה־אחד טוב, אל־המלך; יהי־נא דברך, כדבר אחד מהם--ודיברת טוב. יד ויאמר, מיכיהו: חי־יהוה--כי את־אשר יאמר יהוה אליי, אותו אדבר. טו ויבוא, אל־המלך, ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל־רמות גלעד למלחמה, אם־נחדל; ויאמר אליו עלה והצלח, ונתן יהוה ביד המלך. טז ויאמר אליו המלך, עד־כמה פעמים אני משביעך: אשר לא־תדבר אליי, רק־אמת--בשם יהוה. יז ויאמר, ראיתי את־כל־ישראל נפוצים אל־ההרים, כצאן, אשר אין־להם רועה; ויאמר יהוה לא־אדונים לאלה, ישובו איש־לביתו בשלום. יח ויאמר מלך־ישראל, אל־יהושפט: הלוא אמרתי אליך, לא־יתנבא עליי טוב כי אם־רע. {ס}

יט ויאמר, לכן שמע דבר־יהוה; ראיתי את־יהוה, יושב על־כיסאו, וכל־צבא השמיים עומד עליו, מימינו ומשמאלו. כ ויאמר יהוה, מי יפתה את־אחאב, ויעל, וייפול ברמות גלעד; ויאמר זה בכה, וזה אומר בכה. כא וייצא הרוח, ויעמוד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו; ויאמר יהוה אליו, במה. כב ויאמר, אצא והייתי רוח שקר, בפי, כל־נביאיו; ויאמר, תפתה וגם־תוכל--צא, ועשה־כן. כג ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, כל־נביאיך אלה; ויהוה, דיבר עליך רעה. כד וייגש צדקייהו בן־כנענה, ויכה את־מיכיהו על־הלחי; ויאמר, אי־זה עבר רוח־יהוה מאיתי לדבר אותך. כה ויאמר מיכיהו, הנך רואה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להיחבא. כו ויאמר, מלך ישראל, קח את־מיכיהו, והשיבהו אל־אמון שר־העיר; ואל־יואש, בן־המלך. כז ואמרת, כה אמר המלך, שימו את־זה, בית הכלא; והאכילוהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, בואי בשלום. כח ויאמר מיכיהו--אם־שוב תשוב בשלום, לא־דיבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כולם. כט ויעל מלך־ישראל ויהושפט מלך־יהודה, רמות גלעד. ל ויאמר מלך ישראל אל־יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבוא במלחמה. לא ומלך ארם ציווה את־שרי הרכב אשר־לו שלושים ושניים, לאמור, לא תילחמו, את־קטון ואת־גדול: כי אם־את־מלך ישראל, לבדו. לב ויהי כראות שרי הרכב את־יהושפט, והמה אמרו אך מלך־ישראל הוא, ויסורו עליו, להילחם; ויזעק, יהושפט. לג ויהי, כראות שרי הרכב, כי־לא־מלך ישראל, הוא; וישובו, מאחריו. לד ואיש, משך בקשת לתומו, ויכה את־מלך ישראל, בין הדבקים ובין השריין; ויאמר לרכבו, הפוך ידך והוציאני מן־המחנה--כי הוחליתי. לה ותעלה המלחמה, ביום ההוא, והמלך היה מועמד במרכבה, נוכח ארם; וימת בערב, וייצק דם־המכה אל־חיק הרכב. לו ויעבור הרינה במחנה, כבוא השמש לאמור: איש אל־עירו, ואיש אל־ארצו. לז וימת המלך, ויבוא שומרון; ויקברו את־המלך, בשומרון. לח וישטוף את־הרכב על בריכת שומרון, וילוקו הכלבים את־דמו, והזונות, רחצו--כדבר יהוה, אשר דיבר. לט ויתר דברי אחאב וכל־אשר עשה, ובית השן אשר בנה, וכל־הערים, אשר בנה: הלוא־הם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי ישראל. מ וישכב אחאב, עם־אבותיו; וימלוך אחזיהו בנו, תחתיו. {פ}

מא ויהושפט, בן־אסא, מלך, על־יהודה--בשנת ארבע, לאחאב מלך ישראל. מב יהושפט, בן־שלושים וחמש שנה במולכו, ועשרים וחמש שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, עזובה בת־שלחי. מג וילך, בכל־דרך אסא אביו--לא־סר ממנו: לעשות הישר, בעיני יהוה. מד אך הבמות, לא־סרו: עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות. מה וישלם יהושפט, עם־מלך ישראל. מו ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר־עשה, ואשר נלחם: הלוא־הם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי יהודה. מז ויתר, הקדש, אשר נשאר, בימי אסא אביו--ביער, מן־הארץ. מח ומלך אין באדום, ניצב מלך. מט יהושפט עשה אונייות תרשיש ללכת אופירה, לזהב--ולא הלך: כי־נשברו אונייות, בעציון גבר. נ אז אמר אחזיהו בן־אחאב, אל־יהושפט, ילכו עבדיי עם־עבדיך, באונייות; ולא אבה, יהושפט. נא וישכב יהושפט, עם־אבותיו, וייקבר עם־אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך יהורם בנו, תחתיו. {ס}

נב אחזיהו בן־אחאב, מלך על־ישראל בשומרון, בשנת שבע עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלוך על־ישראל, שנתיים. נג ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו ובדרך אימו, ובדרך ירובעם בן־נבט, אשר החטיא את־ישראל. נד ויעבוד, את־הבעל, וישתחווה, לו; ויכעס, את־יהוה אלוהי ישראל, ככול אשר־עשה, אביו.