תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק יב

א וילך רחבעם, שכם: כי שכם בא כל-ישראל, להמליך אותו. ב ויהי כשמוע ירובעם בן-נבט, והוא עודנו במצריים, אשר ברח, מפני המלך שלמה; ויישב ירובעם, במצריים. ג וישלחו, ויקראו-לו, ויבוא ירובעם, וכל-קהל ישראל; וידברו, אל-רחבעם לאמור. ד אביך, הקשה את-עולנו; ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר-נתן עלינו--ונעבדך. ה ויאמר אליהם, לכו-עד שלושה ימים--ושובו אליי; וילכו, העם. ו וייוועץ המלך רחבעם, את-הזקנים אשר-היו עומדים את-פני שלמה אביו, בהיותו חי, לאמור: איך אתם נועצים, להשיב את-העם-הזה דבר. ז וידברו אליו לאמור, אם-היום תהיה-עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודיברת אליהם דברים טובים--והיו לך עבדים, כל-הימים. ח ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו; וייוועץ, את-הילדים אשר גדלו איתו, אשר העומדים, לפניו. ט ויאמר אליהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את-העם הזה--אשר דיברו אליי, לאמור, הקל מן-העול, אשר-נתן אביך עלינו. י וידברו אליו, הילדים אשר גדלו איתו לאמור, כה-תאמר לעם הזה אשר דיברו אליך לאמור אביך הכביד את-עולנו, ואתה הקל מעלינו: כה תדבר אליהם, קטוני עבה ממותני אבי. יא ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים. יב ויבוא ירובעם וכל-העם אל-רחבעם, ביום השלישי, כאשר דיבר המלך לאמור, שובו אליי ביום השלישי. יג ויען המלך את-העם, קשה; ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו. יד וידבר אליהם, כעצת הילדים לאמור, אבי הכביד את-עולכם, ואני אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים. טו ולא-שמע המלך, אל-העם: כי-הייתה סיבה, מעם יהוה, למען הקים את-דברו אשר דיבר יהוה ביד אחייה השילוני, אל-ירובעם בן-נבט. טז וירא כל-ישראל, כי לא-שמע המלך אליהם, וישיבו העם את-המלך דבר לאמור מה-לנו חלק בדויד ולא-נחלה בבן-ישי לאוהליך ישראל, עתה ראה ביתך דויד; וילך ישראל, לאוהליו. יז ובני ישראל, היושבים בערי יהודה--וימלוך עליהם, רחבעם. {פ}

יח וישלח המלך רחבעם, את-אדורם אשר על-המס, וירגמו כל-ישראל בו אבן, וימות; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלים. יט ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה. {ס}

כ ויהי כשמוע כל-ישראל, כי-שב ירובעם, וישלחו ויקראו אותו אל-העדה, וימליכו אותו על-כל-ישראל: לא היה אחרי בית-דויד, זולתי שבט-יהודה לבדו. כא ויבוא רחבעם, ירושלים, ויקהל את-כל-בית יהודה ואת-שבט בנימין מאה ושמונים אלף בחור, עושה מלחמה--להילחם, עם-בית ישראל, להשיב את-המלוכה, לרחבעם בן-שלמה. {פ}

כב ויהי דבר האלוהים, אל-שמעיה איש-האלוהים לאמור. כג אמור, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה, ואל-כל-בית יהודה, ובנימין; ויתר העם, לאמור. כד כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תילחמון עם-אחיכם בני-ישראל, שובו איש לביתו--כי מאיתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דבר יהוה, וישובו ללכת כדבר יהוה. {ס}

כה וייבן ירובעם את-שכם בהר אפריים, ויישב בה; וייצא משם, וייבן את-פנואל. כו ויאמר ירובעם, בליבו: עתה תשוב הממלכה, לבית דויד. כז אם-יעלה העם הזה, לעשות זבחים בבית-יהוה בירושלים, ושב לב העם הזה אל-אדוניהם, אל-רחבעם מלך יהודה; והרגוני, ושבו אל-רחבעם מלך-יהודה. כח וייוועץ המלך--ויעש, שני עגלי זהב; ויאמר אליהם, רב-לכם מעלות ירושלים--הנה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים. כט וישם את-האחד, בבית-אל; ואת-האחד, נתן בדן. ל ויהי הדבר הזה, לחטאת; וילכו העם לפני האחד, עד-דן. לא ויעש, את-בית במות; ויעש כוהנים מקצות העם, אשר לא-היו מבני לוי. לב ויעש ירובעם חג בחודש השמיני בחמישה-עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה, ויעל על-המזבח--כן עשה בבית-אל, לזבח לעגלים אשר-עשה; והעמיד בבית אל, את-כוהני הבמות אשר עשה. לג ויעל על-המזבח אשר-עשה בבית-אל, בחמישה עשר יום בחודש השמיני--בחודש, אשר-בדא מליבו; ויעש חג לבני ישראל, ויעל על-המזבח להקטיר. {פ}