תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק יב

א וילך רחבעם, שכם: כי שכם בא כל־ישראל, להמליך אותו. ב ויהי כשמוע ירובעם בן־נבט, והוא עודנו במצריים, אשר ברח, מפני המלך שלמה; ויישב ירובעם, במצריים. ג וישלחו, ויקראו־לו, ויבוא ירובעם, וכל־קהל ישראל; וידברו, אל־רחבעם לאמור. ד אביך, הקשה את־עולנו; ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר־נתן עלינו--ונעבדך. ה ויאמר אליהם, לכו־עד שלושה ימים--ושובו אליי; וילכו, העם. ו וייוועץ המלך רחבעם, את־הזקנים אשר־היו עומדים את־פני שלמה אביו, בהיותו חי, לאמור: איך אתם נועצים, להשיב את־העם־הזה דבר. ז וידברו אליו לאמור, אם־היום תהיה־עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודיברת אליהם דברים טובים--והיו לך עבדים, כל־הימים. ח ויעזוב את־עצת הזקנים, אשר יעצוהו; וייוועץ, את־הילדים אשר גדלו איתו, אשר העומדים, לפניו. ט ויאמר אליהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את־העם הזה--אשר דיברו אליי, לאמור, הקל מן־העול, אשר־נתן אביך עלינו. י וידברו אליו, הילדים אשר גדלו איתו לאמור, כה־תאמר לעם הזה אשר דיברו אליך לאמור אביך הכביד את־עולנו, ואתה הקל מעלינו: כה תדבר אליהם, קטוני עבה ממותני אבי. יא ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על־עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים. יב ויבוא ירובעם וכל־העם אל־רחבעם, ביום השלישי, כאשר דיבר המלך לאמור, שובו אליי ביום השלישי. יג ויען המלך את־העם, קשה; ויעזוב את־עצת הזקנים, אשר יעצוהו. יד וידבר אליהם, כעצת הילדים לאמור, אבי הכביד את־עולכם, ואני אוסיף על־עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים. טו ולא־שמע המלך, אל־העם: כי־הייתה סיבה, מעם יהוה, למען הקים את־דברו אשר דיבר יהוה ביד אחייה השילוני, אל־ירובעם בן־נבט. טז וירא כל־ישראל, כי לא־שמע המלך אליהם, וישיבו העם את־המלך דבר לאמור מה־לנו חלק בדויד ולא־נחלה בבן־ישי לאוהליך ישראל, עתה ראה ביתך דויד; וילך ישראל, לאוהליו. יז ובני ישראל, היושבים בערי יהודה--וימלוך עליהם, רחבעם. {פ}

יח וישלח המלך רחבעם, את־אדורם אשר על־המס, וירגמו כל־ישראל בו אבן, וימות; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלים. יט ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה. {ס}

כ ויהי כשמוע כל־ישראל, כי־שב ירובעם, וישלחו ויקראו אותו אל־העדה, וימליכו אותו על־כל־ישראל: לא היה אחרי בית־דויד, זולתי שבט־יהודה לבדו. כא ויבוא רחבעם, ירושלים, ויקהל את־כל־בית יהודה ואת־שבט בנימין מאה ושמונים אלף בחור, עושה מלחמה--להילחם, עם־בית ישראל, להשיב את־המלוכה, לרחבעם בן־שלמה. {פ}

כב ויהי דבר האלוהים, אל־שמעיה איש־האלוהים לאמור. כג אמור, אל־רחבעם בן־שלמה מלך יהודה, ואל־כל־בית יהודה, ובנימין; ויתר העם, לאמור. כד כה אמר יהוה לא־תעלו ולא־תילחמון עם־אחיכם בני־ישראל, שובו איש לביתו--כי מאיתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את־דבר יהוה, וישובו ללכת כדבר יהוה. {ס}

כה וייבן ירובעם את־שכם בהר אפריים, ויישב בה; וייצא משם, וייבן את־פנואל. כו ויאמר ירובעם, בליבו: עתה תשוב הממלכה, לבית דויד. כז אם־יעלה העם הזה, לעשות זבחים בבית־יהוה בירושלים, ושב לב העם הזה אל־אדוניהם, אל־רחבעם מלך יהודה; והרגוני, ושבו אל־רחבעם מלך־יהודה. כח וייוועץ המלך--ויעש, שני עגלי זהב; ויאמר אליהם, רב־לכם מעלות ירושלים--הנה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים. כט וישם את־האחד, בבית־אל; ואת־האחד, נתן בדן. ל ויהי הדבר הזה, לחטאת; וילכו העם לפני האחד, עד־דן. לא ויעש, את־בית במות; ויעש כוהנים מקצות העם, אשר לא־היו מבני לוי. לב ויעש ירובעם חג בחודש השמיני בחמישה־עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה, ויעל על־המזבח--כן עשה בבית־אל, לזבח לעגלים אשר־עשה; והעמיד בבית אל, את־כוהני הבמות אשר עשה. לג ויעל על־המזבח אשר־עשה בבית־אל, בחמישה עשר יום בחודש השמיני--בחודש, אשר־בדא מליבו; ויעש חג לבני ישראל, ויעל על־המזבח להקטיר. {פ}