תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק יז

א ויאמר אלייהו התשבי מתושבי גלעד, אל־אחאב, חי־יהוה אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם־יהיה השנים האלה טל ומטר--כי, אם־לפי דברי. {ס}

ב ויהי דבר־יהוה, אליו לאמור. ג לך מזה, ופנית לך קדמה; ונסתרת בנחל כרית, אשר על־פני הירדן. ד והיה, מהנחל תשתה; ואת־העורבים ציוויתי, לכלכלך שם. ה וילך ויעש, כדבר יהוה; וילך, ויישב בנחל כרית, אשר, על־פני הירדן. ו והעורבים, מביאים לו לחם ובשר בבוקר, ולחם ובשר, בערב; ומן־הנחל, ישתה. ז ויהי מקץ ימים, וייבש הנחל: כי לא־היה גשם, בארץ. {ס}

ח ויהי דבר־יהוה, אליו לאמור. ט קום לך צרפתה אשר לצידון, וישבת שם; הנה ציוויתי שם אישה אלמנה, לכלכלך. י ויקם וילך צרפתה, ויבוא אל־פתח העיר, והנה־שם אישה אלמנה, מקוששת עצים; ויקרא אליה ויאמר, קחי־נא לי מעט־מים בכלי ואשתה. יא ותלך, לקחת; ויקרא אליה ויאמר, לקחי־נא לי פת־לחם בידך. יב ותאמר, חי־יהוה אלוהיך אם־יש־לי מעוג, כי אם־מלוא כף־קמח בכד, ומעט־שמן בצפחת; והנני מקוששת שניים עצים, ובאתי ועשיתיהו לי ולבני, ואכלנוהו, ומתנו. יג ויאמר אליה אלייהו אל־תיראי, בואי עשי כדברך; אך עשי־לי משם עוגה קטנה בראשונה, והוצאת לי, ולך ולבנך, תעשי באחרונה. יד כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן, לא תחסר: עד יום תת־יהוה, גשם--על־פני האדמה. טו ותלך ותעשה, כדבר אלייהו; ותאכל היא־והוא וביתה, ימים. טז כד הקמח לא כלתה, וצפחת השמן לא חסר--כדבר יהוה, אשר דיבר ביד אלייהו. {פ}

יז ויהי, אחר הדברים האלה, חלה, בן־האישה בעלת הבית; ויהי חולייו חזק מאוד, עד אשר לא־נותרה־בו נשמה. יח ותאמר, אל־אלייהו, מה־לי ולך, איש האלוהים: באת אליי להזכיר את־עווני, ולהמית את־בני. יט ויאמר אליה, תני־לי את־בנך; וייקחהו מחיקה, ויעלהו אל־העלייה אשר־הוא יושב שם, וישכיבהו, על־מיטתו. כ ויקרא אל־יהוה, ויאמר: יהוה אלוהיי--הגם על־האלמנה אשר־אני מתגורר עימה הרעות, להמית את־בנה. כא ויתמודד על־הילד שלוש פעמים, ויקרא אל־יהוה ויאמר: יהוה אלוהיי, תשב נא נפש־הילד הזה על־קרבו. כב וישמע יהוה, בקול אלייהו; ותשב נפש־הילד על־קרבו, ויחי. כג וייקח אלייהו את־הילד, ויורידהו מן־העלייה הביתה, וייתנהו, לאימו; ויאמר, אלייהו, ראי, חי בנך. כד ותאמר האישה, אל־אלייהו, עתה זה ידעתי, כי איש אלוהים אתה; ודבר־יהוה בפיך, אמת. {פ}