תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק ח

א אז יקהל שלמה את־זקני ישראל את־כל־ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל, אל־המלך שלמה--ירושלים: להעלות את־ארון ברית־יהוה, מעיר דויד--היא ציון. ב וייקהלו אל־המלך שלמה, כל־איש ישראל, בירח האיתנים, בחג--הוא, החודש השביעי. ג ויבואו, כול זקני ישראל; וישאו הכוהנים, את־הארון. ד ויעלו את־ארון יהוה, ואת־אוהל מועד, ואת־כל־כלי הקודש, אשר באוהל; ויעלו אותם, הכוהנים והלויים. ה והמלך שלמה, וכל־עדת ישראל הנועדים עליו, איתו, לפני הארון--מזבחים צאן ובקר, אשר לא־ייספרו ולא יימנו מרוב. ו ויביאו הכוהנים את־ארון ברית־יהוה אל־מקומו, אל־דביר הבית--אל־קודש הקודשים: אל־תחת, כנפי הכרובים. ז כי הכרובים פורשים כנפיים, אל־מקום הארון; ויסוכו הכרובים על־הארון ועל־בדיו, מלמעלה. ח ויאריכו, הבדים, וייראו ראשי הבדים מן־הקודש על־פני הדביר, ולא ייראו החוצה; ויהיו שם, עד היום הזה. ט אין, בארון, רק שני לוחות האבנים, אשר הניח שם משה בחורב--אשר כרת יהוה עם־בני ישראל, בצאתם מארץ מצריים. י ויהי, בצאת הכוהנים מן־הקודש; והענן מלא, את־בית יהוה. יא ולא־יכלו הכוהנים לעמוד לשרת, מפני הענן: כי־מלא כבוד־יהוה, את־בית יהוה. {פ}

יב אז, אמר שלמה: יהוה אמר, לשכון בערפל. יג בנה בניתי בית זבול, לך--מכון לשבתך, עולמים. יד ויסב המלך, את־פניו, ויברך, את כל־קהל ישראל; וכל־קהל ישראל, עומד. טו ויאמר, ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר דיבר בפיו, את דויד אבי; ובידו מילא, לאמור. טז מן־היום, אשר הוצאתי את־עמי את־ישראל ממצריים, לא־בחרתי בעיר מכול שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ואבחר בדויד, להיות על־עמי ישראל. יז ויהי, עם־לבב דויד אבי--לבנות בית, לשם יהוה אלוהי ישראל. יח ויאמר יהוה, אל־דויד אבי, יען אשר היה עם־לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם־לבבך. יט רק אתה, לא תבנה הבית: כי אם־בנך היוצא מחלציך, הוא־יבנה הבית לשמי. כ ויקם יהוה, את־דברו אשר דיבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על־כיסא ישראל, כאשר דיבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלוהי ישראל. כא ואשים שם מקום לארון, אשר־שם ברית יהוה, אשר כרת עם־אבותינו, בהוציאו אותם מארץ מצריים. {ס}

כב ויעמוד שלמה, לפני מזבח יהוה, נגד, כל־קהל ישראל; ויפרוש כפיו, השמיים. כג ויאמר, יהוה אלוהי ישראל אין־כמוך אלוהים, בשמיים ממעל, ועל־הארץ מתחת: שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל־ליבם. כד אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר־דיברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מילאת, כיום הזה. כה ועתה יהוה אלוהי ישראל, שמור לעבדך דויד אבי את אשר דיברת לו לאמור, לא־ייכרת לך איש מלפניי, יושב על־כיסא ישראל: רק אם־ישמרו בניך את־דרכם, ללכת לפניי, כאשר הלכת, לפניי. כו ועתה, אלוהי ישראל--ייאמן נא, דברך, אשר דיברת, לעבדך דויד אבי. כז כי, האומנם, יישב אלוהים, על־הארץ; הנה השמיים ושמי השמיים, לא יכלכלוך--אף, כי־הבית הזה אשר בניתי. כח ופנית אל־תפילת עבדך, ואל־תחינתו--יהוה אלוהיי: לשמוע אל־הרינה ואל־התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום. כט להיות עיניך פתוחות אל־הבית הזה, לילה ויום, אל־המקום, אשר אמרת יהיה שמי שם--לשמוע, אל־התפילה, אשר יתפלל עבדך, אל־המקום הזה. ל ושמעת אל־תחינת עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל־המקום הזה; ואתה תשמע אל־מקום שבתך, אל־השמיים, ושמעת, וסלחת. לא את אשר יחטא איש לריעהו, ונשא־בו אלה להאלותו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה. לב ואתה תשמע השמיים, ועשית ושפטת את־עבדיך--להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו. לג בהינגף עמך ישראל, לפני אויב--אשר יחטאו־לך; ושבו אליך והודו את־שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה. לד ואתה, תשמע השמיים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבותם, אל־האדמה, אשר נתת, לאבותם. {ס}

לה בהיעצר שמיים ולא־יהיה מטר, כי יחטאו־לך; והתפללו אל־המקום הזה, והודו את־שמך, ומחטאתם ישובון, כי תענם. לו ואתה תשמע השמיים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם את־הדרך הטובה, אשר ילכו־בה; ונתת מטר על־ארצך, אשר־נתת לעמך לנחלה. {ס}

לז רעב כי־יהיה בארץ, דבר כי־יהיה שידפון יירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר־לו אויבו, בארץ שעריו--כל־נגע, כל־מחלה. לח כל־תפילה כל־תחינה, אשר תהיה לכל־האדם, לכול, עמך ישראל--אשר יידעון, איש נגע לבבו, ופרש כפיו, אל־הבית הזה. לט ואתה תשמע השמיים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל־דרכיו, אשר תדע את־לבבו: כי־אתה ידעת לבדך, את־לבב כל־בני האדם. מ למען, ייראוך, כל־הימים, אשר־הם חיים על־פני האדמה--אשר נתת, לאבותינו. מא וגם, אל־הנוכרי, אשר לא־מעמך ישראל, הוא; ובא מארץ רחוקה, למען שמך. מב כי ישמעון, את־שמך הגדול, ואת־ידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובא והתפלל, אל־הבית הזה. מג אתה תשמע השמיים, מכון שבתך, ועשית, ככול אשר־יקרא אליך הנוכרי--למען יידעון כל־עמי הארץ את־שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת, כי־שמך נקרא על־הבית הזה אשר בניתי. מד כי־ייצא עמך למלחמה על־אויבו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אל־יהוה, דרך העיר אשר בחרת בה, והבית, אשר־בניתי לשמך. מה ושמעת, השמיים, את־תפילתם, ואת־תחינתם; ועשית, משפטם. מו כי יחטאו־לך, כי אין אדם אשר לא־יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל־ארץ האויב, רחוקה או קרובה. מז והשיבו, אל־ליבם, בארץ, אשר נשבו־שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שוביהם לאמור, חטאנו והעווינו, רשענו. מח ושבו אליך, בכל־לבבם ובכל־נפשם, בארץ אויביהם, אשר־שבו אותם; והתפללו אליך, דרך ארצם אשר נתת לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר־בניתי לשמך. מט ושמעת השמיים מכון שבתך, את־תפילתם ואת־תחינתם; ועשית, משפטם. נ וסלחת לעמך אשר חטאו־לך, ולכל־פשעיהם אשר פשעו־בך; ונתתם לרחמים לפני שוביהם, וריחמום. נא כי־עמך ונחלתך, הם, אשר הוצאת ממצריים, מתוך כור הברזל. נב להיות עיניך פתוחות אל־תחינת עבדך, ואל־תחינת עמך ישראל, לשמוע אליהם, בכול קוראם אליך. נג כי־אתה הבדלתם לך, לנחלה, מכול, עמי הארץ: כאשר דיברת ביד משה עבדך, בהוציאך את־אבותינו ממצריים--אדוניי יהוה. {פ}

נד ויהי ככלות שלמה, להתפלל אל־יהוה, את כל־התפילה והתחינה, הזאת; קם מלפני מזבח יהוה, מכרוע על־ברכיו, וכפיו, פרושות השמיים. נה ויעמוד--ויברך, את כל־קהל ישראל: קול גדול, לאמור. נו ברוך יהוה, אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, ככול, אשר דיבר: לא־נפל דבר אחד, מכול דברו הטוב, אשר דיבר, ביד משה עבדו. נז יהי יהוה אלוהינו עימנו, כאשר היה עם־אבותינו: אל־יעזבנו, ואל־ייטשנו. נח להטות לבבנו, אליו--ללכת בכל־דרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו, אשר ציווה, את־אבותינו. נט ויהיו דבריי אלה, אשר התחננתי לפני יהוה, קרובים אל־יהוה אלוהינו, יומם ולילה: לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל--דבר־יום ביומו. ס למען, דעת כל־עמי הארץ, כי יהוה, הוא האלוהים: אין, עוד. סא והיה לבבכם שלם, עם יהוה אלוהינו, ללכת בחוקיו ולשמור מצוותיו, כיום הזה. סב והמלך, וכל־ישראל עימו, זובחים זבח, לפני יהוה. סג ויזבח שלמה, את זבח השלמים אשר זבח ליהוה, בקר עשרים ושניים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את־בית יהוה, המלך וכל־בני ישראל. סד ביום ההוא, קידש המלך את־תוך החצר אשר לפני בית־יהוה--כי־עשה שם את־העולה ואת־המנחה, ואת חלבי השלמים: כי־מזבח הנחושת, אשר לפני יהוה, קטון מהכיל את־העולה ואת־המנחה, ואת חלבי השלמים. סה ויעש שלמה בעת־ההיא את־החג וכל־ישראל עימו קהל גדול מלבוא חמת עד־נחל מצריים, לפני יהוה אלוהינו, שבעת ימים, ושבעת ימים--ארבעה עשר, יום. סו ביום השמיני שילח את־העם, ויברכו את־המלך; וילכו לאוהליהם, שמחים וטובי לב, על כל־הטובה אשר עשה יהוה לדויד עבדו, ולישראל עמו.