תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


מלכים א פרק ח

א אז יקהל שלמה את-זקני ישראל את-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל, אל-המלך שלמה--ירושלים:  להעלות את-ארון ברית-יהוה, מעיר דויד--היא ציון.  ב וייקהלו אל-המלך שלמה, כל-איש ישראל, בירח האיתנים, בחג--הוא, החודש השביעי.  ג ויבואו, כול זקני ישראל; וישאו הכוהנים, את-הארון.  ד ויעלו את-ארון יהוה, ואת-אוהל מועד, ואת-כל-כלי הקודש, אשר באוהל; ויעלו אותם, הכוהנים והלויים.  ה והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו, איתו, לפני הארון--מזבחים צאן ובקר, אשר לא-ייספרו ולא יימנו מרוב.  ו ויביאו הכוהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קודש הקודשים:  אל-תחת, כנפי הכרובים.  ז כי הכרובים פורשים כנפיים, אל-מקום הארון; ויסוכו הכרובים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה.  ח ויאריכו, הבדים, וייראו ראשי הבדים מן-הקודש על-פני הדביר, ולא ייראו החוצה; ויהיו שם, עד היום הזה.  ט אין, בארון, רק שני לוחות האבנים, אשר הניח שם משה בחורב--אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם מארץ מצריים.  י ויהי, בצאת הכוהנים מן-הקודש; והענן מלא, את-בית יהוה.  יא ולא-יכלו הכוהנים לעמוד לשרת, מפני הענן:  כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה.  {פ}

יב אז, אמר שלמה:  יהוה אמר, לשכון בערפל.  יג בנה בניתי בית זבול, לך--מכון לשבתך, עולמים.  יד ויסב המלך, את-פניו, ויברך, את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל, עומד.  טו ויאמר, ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר דיבר בפיו, את דויד אבי; ובידו מילא, לאמור.  טז מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי את-ישראל ממצריים, לא-בחרתי בעיר מכול שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל.  יז ויהי, עם-לבב דויד אבי--לבנות בית, לשם יהוה אלוהי ישראל.  יח ויאמר יהוה, אל-דויד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם-לבבך.  יט רק אתה, לא תבנה הבית:  כי אם-בנך היוצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי.  כ ויקם יהוה, את-דברו אשר דיבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על-כיסא ישראל, כאשר דיבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלוהי ישראל.  כא ואשים שם מקום לארון, אשר-שם ברית יהוה, אשר כרת עם-אבותינו, בהוציאו אותם מארץ מצריים.  {ס}

כב ויעמוד שלמה, לפני מזבח יהוה, נגד, כל-קהל ישראל; ויפרוש כפיו, השמיים.  כג ויאמר, יהוה אלוהי ישראל אין-כמוך אלוהים, בשמיים ממעל, ועל-הארץ מתחת:  שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל-ליבם.  כד אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר-דיברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מילאת, כיום הזה.  כה ועתה יהוה אלוהי ישראל, שמור לעבדך דויד אבי את אשר דיברת לו לאמור, לא-ייכרת לך איש מלפניי, יושב על-כיסא ישראל:  רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת לפניי, כאשר הלכת, לפניי.  כו ועתה, אלוהי ישראל--ייאמן נא, דברך, אשר דיברת, לעבדך דויד אבי.  כז כי, האומנם, יישב אלוהים, על-הארץ; הנה השמיים ושמי השמיים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי.  כח ופנית אל-תפילת עבדך, ואל-תחינתו--יהוה אלוהיי:  לשמוע אל-הרינה ואל-התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום.  כט להיות עיניך פתוחות אל-הבית הזה, לילה ויום, אל-המקום, אשר אמרת יהיה שמי שם--לשמוע, אל-התפילה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה.  ל ושמעת אל-תחינת עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל-המקום הזה; ואתה תשמע אל-מקום שבתך, אל-השמיים, ושמעת, וסלחת.  לא את אשר יחטא איש לריעהו, ונשא-בו אלה להאלותו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה.  לב ואתה תשמע השמיים, ועשית ושפטת את-עבדיך--להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו.  לג בהינגף עמך ישראל, לפני אויב--אשר יחטאו-לך; ושבו אליך והודו את-שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה.  לד ואתה, תשמע השמיים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבותם, אל-האדמה, אשר נתת, לאבותם.  {ס}

לה בהיעצר שמיים ולא-יהיה מטר, כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה, והודו את-שמך, ומחטאתם ישובון, כי תענם.  לו ואתה תשמע השמיים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם את-הדרך הטובה, אשר ילכו-בה; ונתת מטר על-ארצך, אשר-נתת לעמך לנחלה.  {ס}

לז רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שידפון יירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר-לו אויבו, בארץ שעריו--כל-נגע, כל-מחלה.  לח כל-תפילה כל-תחינה, אשר תהיה לכל-האדם, לכול, עמך ישראל--אשר יידעון, איש נגע לבבו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה.  לט ואתה תשמע השמיים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו:  כי-אתה ידעת לבדך, את-לבב כל-בני האדם.  מ למען, ייראוך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתת, לאבותינו.  מא וגם, אל-הנוכרי, אשר לא-מעמך ישראל, הוא; ובא מארץ רחוקה, למען שמך.  מב כי ישמעון, את-שמך הגדול, ואת-ידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובא והתפלל, אל-הבית הזה.  מג אתה תשמע השמיים, מכון שבתך, ועשית, ככול אשר-יקרא אליך הנוכרי--למען יידעון כל-עמי הארץ את-שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת, כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי.  מד כי-ייצא עמך למלחמה על-אויבו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אל-יהוה, דרך העיר אשר בחרת בה, והבית, אשר-בניתי לשמך.  מה ושמעת, השמיים, את-תפילתם, ואת-תחינתם; ועשית, משפטם.  מו כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל-ארץ האויב, רחוקה או קרובה.  מז והשיבו, אל-ליבם, בארץ, אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שוביהם לאמור, חטאנו והעווינו, רשענו.  מח ושבו אליך, בכל-לבבם ובכל-נפשם, בארץ אויביהם, אשר-שבו אותם; והתפללו אליך, דרך ארצם אשר נתת לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר-בניתי לשמך.  מט ושמעת השמיים מכון שבתך, את-תפילתם ואת-תחינתם; ועשית, משפטם.  נ וסלחת לעמך אשר חטאו-לך, ולכל-פשעיהם אשר פשעו-בך; ונתתם לרחמים לפני שוביהם, וריחמום.  נא כי-עמך ונחלתך, הם, אשר הוצאת ממצריים, מתוך כור הברזל.  נב להיות עיניך פתוחות אל-תחינת עבדך, ואל-תחינת עמך ישראל, לשמוע אליהם, בכול קוראם אליך.  נג כי-אתה הבדלתם לך, לנחלה, מכול, עמי הארץ:  כאשר דיברת ביד משה עבדך, בהוציאך את-אבותינו ממצריים--אדוניי יהוה.  {פ}

נד ויהי ככלות שלמה, להתפלל אל-יהוה, את כל-התפילה והתחינה, הזאת; קם מלפני מזבח יהוה, מכרוע על-ברכיו, וכפיו, פרושות השמיים.  נה ויעמוד--ויברך, את כל-קהל ישראל:  קול גדול, לאמור.  נו ברוך יהוה, אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, ככול, אשר דיבר:  לא-נפל דבר אחד, מכול דברו הטוב, אשר דיבר, ביד משה עבדו.  נז יהי יהוה אלוהינו עימנו, כאשר היה עם-אבותינו:  אל-יעזבנו, ואל-ייטשנו.  נח להטות לבבנו, אליו--ללכת בכל-דרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו, אשר ציווה, את-אבותינו.  נט ויהיו דבריי אלה, אשר התחננתי לפני יהוה, קרובים אל-יהוה אלוהינו, יומם ולילה:  לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל--דבר-יום ביומו.  ס למען, דעת כל-עמי הארץ, כי יהוה, הוא האלוהים:  אין, עוד.  סא והיה לבבכם שלם, עם יהוה אלוהינו, ללכת בחוקיו ולשמור מצוותיו, כיום הזה.  סב והמלך, וכל-ישראל עימו, זובחים זבח, לפני יהוה.  סג ויזבח שלמה, את זבח השלמים אשר זבח ליהוה, בקר עשרים ושניים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית יהוה, המלך וכל-בני ישראל.  סד ביום ההוא, קידש המלך את-תוך החצר אשר לפני בית-יהוה--כי-עשה שם את-העולה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים:  כי-מזבח הנחושת, אשר לפני יהוה, קטון מהכיל את-העולה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים.  סה ויעש שלמה בעת-ההיא את-החג וכל-ישראל עימו קהל גדול מלבוא חמת עד-נחל מצריים, לפני יהוה אלוהינו, שבעת ימים, ושבעת ימים--ארבעה עשר, יום.  סו ביום השמיני שילח את-העם, ויברכו את-המלך; וילכו לאוהליהם, שמחים וטובי לב, על כל-הטובה אשר עשה יהוה לדויד עבדו, ולישראל עמו.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה