תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק יט

א ויהי, כשמוע המלך חזקייהו, ויקרע, את־בגדיו; ויתכס בשק, ויבוא בית יהוה. ב וישלח את־אליקים אשר־על־הבית ושבנא הסופר, ואת זקני הכוהנים, מתכסים, בשקים--אל־ישעיהו הנביא, בן־אמוץ. ג ויאמרו אליו, כה אמר חזקייהו, יום־צרה ותוכחה ונאצה, היום הזה: כי באו בנים עד־משבר, וכוח אין ללידה. ד אוליי ישמע יהוה אלוהיך את כל־דברי רבשקה, אשר שלחו מלך־אשור אדוניו לחרף אלוהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלוהיך; ונשאת תפילה, בעד השארית הנמצאה. ה ויבואו, עבדי המלך חזקייהו--אל־ישעיהו. ו ויאמר להם ישעיהו, כה תאמרון אל־אדוניכם: כה אמר יהוה, אל־תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גידפו נערי מלך־אשור, אותי. ז הנני נותן בו רוח, ושמע שמועה ושב לארצו; והפלתיו בחרב, בארצו. ח וישב, רבשקה, וימצא את־מלך אשור, נלחם על־לבנה: כי שמע, כי נסע מלכיש. ט וישמע, אל־תרהקה מלך־כוש לאמור, הנה יצא, להילחם איתך; וישב וישלח מלאכים, אל־חזקייהו לאמור. י כה תאמרון, אל־חזקייהו מלך־יהודה לאמור, אל־ישיאך אלוהיך, אשר אתה בוטח בו לאמור: לא תינתן ירושלים, ביד מלך אשור. יא הנה אתה שמעת, את אשר עשו מלכי אשור לכל־הארצות--להחרימם; ואתה, תינצל. יב ההצילו אותם אלוהי הגויים, אשר שיחתו אבותיי, את־גוזן, ואת־חרן; ורצף ובני־עדן, אשר בתלאשר. יג איו מלך־חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוויים, הנע, ועיווה. יד וייקח חזקייהו את־הספרים מיד המלאכים, ויקראם; ויעל בית יהוה, ויפרשהו חזקייהו לפני יהוה. {פ}

טו ויתפלל חזקייהו לפני יהוה, ויאמר, יהוה אלוהי ישראל יושב הכרובים, אתה־הוא האלוהים לבדך לכול ממלכות הארץ; אתה עשית, את־השמיים ואת־הארץ. טז הטה יהוה אוזנך ושמע, פקח יהוה עיניך וראה; ושמע, את דברי סנחריב, אשר שלחו, לחרף אלוהים חי. יז אומנם, יהוה: החריבו מלכי אשור, את־הגויים--ואת־ארצם. יח ונתנו את־אלוהיהם, באש: כי לא אלוהים המה, כי אם־מעשה ידי־אדם עץ ואבן--ויאבדום. יט ועתה יהוה אלוהינו, הושיענו נא מידו; ויידעו כל־ממלכות הארץ, כי אתה יהוה אלוהים לבדך. {ס}

כ וישלח ישעיהו בן־אמוץ, אל־חזקייהו לאמור: כה־אמר יהוה אלוהי ישראל, אשר התפללת אליי אל־סנחריב מלך־אשור שמעתי. כא זה הדבר, אשר־דיבר יהוה עליו: בזה לך לעגה לך, בתולת בת־ציון--אחריך ראש הניעה, בת ירושלים. כב את־מי חירפת וגידפת, ועל־מי הרימות קול; ותישא מרום עיניך, על־קדוש ישראל. כג ביד מלאכיך, חירפת אדוניי, ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרות קומת ארזיו, מבחור ברושיו, ואבואה מלון קיצו, יער כרמילו. כד אני קרתי, ושתיתי מים זרים; ואחריב, בכף־פעמיי, כול, יאורי מצור. כה הלוא־שמעת למרחוק אותה עשיתי, למימי קדם ויצרתיה; עתה הבאתיה--ותהי להשות גלים ניצים, ערים בצורות. כו ויושביהן, קצרי־יד--חתו, ויבושו; היו עשב שדה, וירק דשא, חציר גגות, ושדפה לפני קמה. כז ושבתך וצאתך ובואך, ידעתי; ואת, התרגזך אליי. כח יען התרגזך אליי, ושאננך עלה באוזניי--ושמתי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשיבותיך, בדרך אשר־באת בה. כט וזה־לך האות--אכול השנה ספיח, ובשנה השנית סחיש; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים--ואכלו פריים. ל ויספה פליטת בית־יהודה, הנשארה--שורש למטה; ועשה פרי, למעלה. לא כי מירושלים תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה צבאות, תעשה־זאת. {ס}

לב לכן, כה־אמר יהוה אל־מלך אשור, לא יבוא אל־העיר הזאת, ולא־יורה שם חץ; ולא־יקדמנה מגן, ולא־ישפוך עליה סוללה. לג בדרך אשר־יבוא, בה ישוב; ואל־העיר הזאת לא יבוא, נאום־יהוה. לד וגנותי אל־העיר הזאת, להושיעה--למעני, ולמען דויד עבדי. לה ויהי, בלילה ההוא, וייצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור, מאה שמונים וחמישה אלף; וישכימו בבוקר, והנה כולם פגרים מתים. לו וייסע וילך, וישב סנחריב מלך־אשור; ויישב, בנינווה. לז ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב, והמה נמלטו, ארץ אררט; וימלוך אסר־חדון בנו, תחתיו. {פ}