תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק יא

א והמלך שלמה, אהב נשים נוכרייות רבות--ואת-בת-פרעה: מואבייות עמונייות אדומייות, צידנייות חיתייות. ב מן-הגויים, אשר אמר-יהוה אל-בני ישראל לא-תבואו בהם והם לא-יבואו בכם, אכן יטו את-לבבכם, אחרי אלוהיהם--בהם דבק שלמה, לאהבה. ג ויהי-לו נשים, שרות שבע מאות, ופילגשים, שלוש מאות; ויטו נשיו, את-ליבו. ד ויהי, לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את-לבבו, אחרי אלוהים אחרים; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו. ה וילך שלמה--אחרי עשתורת, אלוהי צידונים; ואחרי מלכום, שיקוץ עמונים. ו ויעש שלמה הרע, בעיני יהוה; ולא מילא אחרי יהוה, כדויד אביו. {ס}

ז אז יבנה שלמה במה, לכמוש שיקוץ מואב, בהר, אשר על-פני ירושלים; ולמולך, שיקוץ בני עמון. ח וכן עשה, לכל-נשיו הנוכרייות, מקטירות ומזבחות, לאלוהיהן. ט ויתאנף יהוה, בשלמה: כי-נטה לבבו, מעם יהוה אלוהי ישראל, הנראה אליו, פעמיים. י וציווה אליו, על-הדבר הזה, לבלתי-לכת, אחרי אלוהים אחרים; ולא שמר, את אשר-ציווה יהוה. {פ}

יא ויאמר יהוה לשלמה, יען אשר הייתה-זאת עימך, ולא שמרת בריתי וחוקותיי, אשר ציוויתי עליך--קרוע אקרע את-הממלכה מעליך, ונתתיה לעבדך. יב אך-בימיך לא אעשנה, למען דויד אביך: מיד בנך, אקרענה. יג רק את-כל-הממלכה לא אקרע, שבט אחד אתן לבנך: למען דויד עבדי, ולמען ירושלים אשר בחרתי. {ס}

יד ויקם יהוה שטן לשלמה, את הדד האדומי: מזרע המלך הוא, באדום. טו ויהי, בהיות דויד את-אדום, בעלות יואב שר הצבא, לקבר את-החללים; ויך כל-זכר, באדום. טז כי ששת חודשים ישב-שם יואב, וכל-ישראל, עד-הכרית כל-זכר, באדום. יז ויברח אדד הוא ואנשים אדומיים מעבדי אביו, איתו--לבוא מצריים; והדד, נער קטן. יח ויקומו, ממדיין, ויבואו, פארן; ויקחו אנשים עימם מפארן, ויבואו מצריים אל-פרעה מלך-מצריים, וייתן-לו בית ולחם אמר לו, וארץ נתן לו. יט וימצא הדד חן בעיני פרעה, מאוד; וייתן-לו אישה את-אחות אשתו, אחות תחפנס הגבירה. כ ותלד לו אחות תחפנס, את גנובת בנו, ותגמלהו תחפנס, בתוך בית פרעה; ויהי גנובת בית פרעה, בתוך בני פרעה. כא והדד שמע במצריים, כי-שכב דויד עם-אבותיו, וכי-מת, יואב שר-הצבא; ויאמר הדד אל-פרעה, שלחני ואלך אל-ארצי. כב ויאמר לו פרעה, כי מה-אתה חסר עימי, והנך מבקש, ללכת אל-ארצך; ויאמר לא, כי שלח תשלחני. כג ויקם אלוהים לו שטן, את-רזון בן-אלידע: אשר ברח, מאת הדדעזר מלך-צובה--אדוניו. כד ויקבוץ עליו, אנשים, ויהי שר-גדוד, בהרוג דויד אותם; וילכו דמשק ויישבו בה, וימלכו בדמשק. כה ויהי שטן לישראל כל-ימי שלמה, ואת-הרעה אשר הדד; ויקץ, בישראל, וימלוך, על-ארם. {פ}

כו וירובעם בן-נבט אפרתי מן-הצרדה, ושם אימו צרועה אישה אלמנה, עבד, לשלמה; וירם יד, במלך. כז וזה הדבר, אשר-הרים יד במלך: שלמה, בנה את-המילוא--סגר, את-פרץ עיר דויד אביו. כח והאיש ירובעם, גיבור חיל; וירא שלמה את-הנער, כי-עושה מלאכה הוא, ויפקד אותו, לכל-סבל בית יוסף. {ס}

כט ויהי בעת ההיא, וירובעם יצא מירושלים; וימצא אותו אחייה השילוני הנביא בדרך, והוא מתכסה בשלמה חדשה, ושניהם לבדם, בשדה. ל ויתפוש אחייה, בשלמה החדשה אשר עליו; ויקרעהא--שנים עשר, קרעים. לא ויאמר, לירובעם, קח-לך, עשרה קרעים: כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, הנני קורע את-הממלכה מיד שלמה, ונתתי לך, את עשרה השבטים. לב והשבט האחד, יהיה-לו--למען עבדי דויד, ולמען ירושלים, העיר אשר בחרתי בה, מכול שבטי ישראל. לג יען אשר עזבוני, וישתחוו לעשתורת אלוהי צידונין, לכמוש אלוהי מואב, ולמלכום אלוהי בני-עמון; ולא-הלכו בדרכיי, לעשות הישר בעיניי וחוקותיי ומשפטיי--כדויד אביו. לד ולא-אקח את-כל-הממלכה, מידו: כי נשיא אשיתנו, כול ימי חייו, למען דויד עבדי אשר בחרתי אותו, אשר שמר מצוותיי וחוקותיי. לה ולקחתי המלוכה, מיד בנו; ונתתיה לך, את עשרת השבטים. לו ולבנו, אתן שבט-אחד--למען היות-ניר לדויד-עבדי כל-הימים לפניי, בירושלים, העיר אשר בחרתי לי, לשום שמי שם. לז ואותך אקח--ומלכת, בכול אשר-תאווה נפשך; והיית מלך, על-ישראל. לח והיה, אם-תשמע את-כל-אשר אצווך, והלכת בדרכיי ועשית הישר בעיניי לשמור חוקותיי ומצוותיי, כאשר עשה דויד עבדי--והייתי עימך, ובניתי לך בית-נאמן כאשר בניתי לדויד, ונתתי לך, את-ישראל. לט ואענה את-זרע דויד, למען זאת--אך, לא כל-הימים. {ס}

מ ויבקש שלמה, להמית את-ירובעם; ויקם ירובעם, ויברח מצריים אל-שישק מלך-מצריים, ויהי במצריים, עד-מות שלמה. {ס}

מא ויתר דברי שלמה וכל-אשר עשה, וחכמתו--הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי שלמה. מב והימים, אשר מלך שלמה בירושלים על-כל-ישראל--ארבעים, שנה. מג וישכב שלמה, עם-אבותיו, וייקבר, בעיר דויד אביו; וימלוך רחבעם בנו, תחתיו. {ס}