תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק יא

א והמלך שלמה, אהב נשים נוכרייות רבות--ואת־בת־פרעה: מואבייות עמונייות אדומייות, צידנייות חיתייות. ב מן־הגויים, אשר אמר־יהוה אל־בני ישראל לא־תבואו בהם והם לא־יבואו בכם, אכן יטו את־לבבכם, אחרי אלוהיהם--בהם דבק שלמה, לאהבה. ג ויהי־לו נשים, שרות שבע מאות, ופילגשים, שלוש מאות; ויטו נשיו, את־ליבו. ד ויהי, לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את־לבבו, אחרי אלוהים אחרים; ולא־היה לבבו שלם עם־יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו. ה וילך שלמה--אחרי עשתורת, אלוהי צידונים; ואחרי מלכום, שיקוץ עמונים. ו ויעש שלמה הרע, בעיני יהוה; ולא מילא אחרי יהוה, כדויד אביו. {ס}

ז אז יבנה שלמה במה, לכמוש שיקוץ מואב, בהר, אשר על־פני ירושלים; ולמולך, שיקוץ בני עמון. ח וכן עשה, לכל־נשיו הנוכרייות, מקטירות ומזבחות, לאלוהיהן. ט ויתאנף יהוה, בשלמה: כי־נטה לבבו, מעם יהוה אלוהי ישראל, הנראה אליו, פעמיים. י וציווה אליו, על־הדבר הזה, לבלתי־לכת, אחרי אלוהים אחרים; ולא שמר, את אשר־ציווה יהוה. {פ}

יא ויאמר יהוה לשלמה, יען אשר הייתה־זאת עימך, ולא שמרת בריתי וחוקותיי, אשר ציוויתי עליך--קרוע אקרע את־הממלכה מעליך, ונתתיה לעבדך. יב אך־בימיך לא אעשנה, למען דויד אביך: מיד בנך, אקרענה. יג רק את־כל־הממלכה לא אקרע, שבט אחד אתן לבנך: למען דויד עבדי, ולמען ירושלים אשר בחרתי. {ס}

יד ויקם יהוה שטן לשלמה, את הדד האדומי: מזרע המלך הוא, באדום. טו ויהי, בהיות דויד את־אדום, בעלות יואב שר הצבא, לקבר את־החללים; ויך כל־זכר, באדום. טז כי ששת חודשים ישב־שם יואב, וכל־ישראל, עד־הכרית כל־זכר, באדום. יז ויברח אדד הוא ואנשים אדומיים מעבדי אביו, איתו--לבוא מצריים; והדד, נער קטן. יח ויקומו, ממדיין, ויבואו, פארן; ויקחו אנשים עימם מפארן, ויבואו מצריים אל־פרעה מלך־מצריים, וייתן־לו בית ולחם אמר לו, וארץ נתן לו. יט וימצא הדד חן בעיני פרעה, מאוד; וייתן־לו אישה את־אחות אשתו, אחות תחפנס הגבירה. כ ותלד לו אחות תחפנס, את גנובת בנו, ותגמלהו תחפנס, בתוך בית פרעה; ויהי גנובת בית פרעה, בתוך בני פרעה. כא והדד שמע במצריים, כי־שכב דויד עם־אבותיו, וכי־מת, יואב שר־הצבא; ויאמר הדד אל־פרעה, שלחני ואלך אל־ארצי. כב ויאמר לו פרעה, כי מה־אתה חסר עימי, והנך מבקש, ללכת אל־ארצך; ויאמר לא, כי שלח תשלחני. כג ויקם אלוהים לו שטן, את־רזון בן־אלידע: אשר ברח, מאת הדדעזר מלך־צובה--אדוניו. כד ויקבוץ עליו, אנשים, ויהי שר־גדוד, בהרוג דויד אותם; וילכו דמשק ויישבו בה, וימלכו בדמשק. כה ויהי שטן לישראל כל־ימי שלמה, ואת־הרעה אשר הדד; ויקץ, בישראל, וימלוך, על־ארם. {פ}

כו וירובעם בן־נבט אפרתי מן־הצרדה, ושם אימו צרועה אישה אלמנה, עבד, לשלמה; וירם יד, במלך. כז וזה הדבר, אשר־הרים יד במלך: שלמה, בנה את־המילוא--סגר, את־פרץ עיר דויד אביו. כח והאיש ירובעם, גיבור חיל; וירא שלמה את־הנער, כי־עושה מלאכה הוא, ויפקד אותו, לכל־סבל בית יוסף. {ס}

כט ויהי בעת ההיא, וירובעם יצא מירושלים; וימצא אותו אחייה השילוני הנביא בדרך, והוא מתכסה בשלמה חדשה, ושניהם לבדם, בשדה. ל ויתפוש אחייה, בשלמה החדשה אשר עליו; ויקרעהא--שנים עשר, קרעים. לא ויאמר, לירובעם, קח־לך, עשרה קרעים: כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, הנני קורע את־הממלכה מיד שלמה, ונתתי לך, את עשרה השבטים. לב והשבט האחד, יהיה־לו--למען עבדי דויד, ולמען ירושלים, העיר אשר בחרתי בה, מכול שבטי ישראל. לג יען אשר עזבוני, וישתחוו לעשתורת אלוהי צידונין, לכמוש אלוהי מואב, ולמלכום אלוהי בני־עמון; ולא־הלכו בדרכיי, לעשות הישר בעיניי וחוקותיי ומשפטיי--כדויד אביו. לד ולא־אקח את־כל־הממלכה, מידו: כי נשיא אשיתנו, כול ימי חייו, למען דויד עבדי אשר בחרתי אותו, אשר שמר מצוותיי וחוקותיי. לה ולקחתי המלוכה, מיד בנו; ונתתיה לך, את עשרת השבטים. לו ולבנו, אתן שבט־אחד--למען היות־ניר לדויד־עבדי כל־הימים לפניי, בירושלים, העיר אשר בחרתי לי, לשום שמי שם. לז ואותך אקח--ומלכת, בכול אשר־תאווה נפשך; והיית מלך, על־ישראל. לח והיה, אם־תשמע את־כל־אשר אצווך, והלכת בדרכיי ועשית הישר בעיניי לשמור חוקותיי ומצוותיי, כאשר עשה דויד עבדי--והייתי עימך, ובניתי לך בית־נאמן כאשר בניתי לדויד, ונתתי לך, את־ישראל. לט ואענה את־זרע דויד, למען זאת--אך, לא כל־הימים. {ס}

מ ויבקש שלמה, להמית את־ירובעם; ויקם ירובעם, ויברח מצריים אל־שישק מלך־מצריים, ויהי במצריים, עד־מות שלמה. {ס}

מא ויתר דברי שלמה וכל־אשר עשה, וחכמתו--הלוא־הם כתובים, על־ספר דברי שלמה. מב והימים, אשר מלך שלמה בירושלים על־כל־ישראל--ארבעים, שנה. מג וישכב שלמה, עם־אבותיו, וייקבר, בעיר דויד אביו; וימלוך רחבעם בנו, תחתיו. {ס}