תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ב

א ויהי, בהעלות יהוה את-אלייהו, בסערה, השמיים; וילך אלייהו ואלישע, מן-הגלגל. ב ויאמר אלייהו אל-אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני עד-בית-אל, ויאמר אלישע, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויירדו, בית-אל. ג וייצאו בני-הנביאים אשר-בית-אל, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לוקח את-אדוניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו. ד ויאמר לו אלייהו אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני יריחו, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויבואו, יריחו. ה וייגשו בני-הנביאים אשר-ביריחו, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לוקח את-אדוניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו. ו ויאמר לו אלייהו שב-נא פה, כי יהוה שלחני הירדנה, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; וילכו, שניהם. ז וחמישים איש מבני הנביאים, הלכו, ויעמדו מנגד, מרחוק; ושניהם, עמדו על-הירדן. ח וייקח אלייהו את-אדרתו ויגלום ויכה את-המים, וייחצו הנה והנה; ויעברו שניהם, בחרבה. ט ויהי כעוברם, ואלייהו אמר אל-אלישע שאל מה אעשה-לך, בטרם, אילקח מעימך; ויאמר אלישע, ויהי נא פי-שניים ברוחך אליי. י ויאמר, הקשית לשאול; אם-תראה אותי לוקח מאיתך, יהי-לך כן, ואם-אין, לא יהיה. יא ויהי, המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב-אש וסוסי אש, ויפרידו בין שניהם; ויעל, אלייהו, בסערה, השמיים. יב ואלישע רואה, והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ולא ראהו, עוד; ויחזק, בבגדיו, ויקרעם, לשניים קרעים. יג וירם את-אדרת אלייהו, אשר נפלה מעליו; וישב ויעמוד, על-שפת הירדן. יד וייקח את-אדרת אלייהו אשר-נפלה מעליו, ויכה את-המים, ויאמר, איה יהוה אלוהי אלייהו; אף-הוא ויכה את-המים, וייחצו הנה והנה, ויעבור, אלישע. טו ויראוהו בני-הנביאים אשר-ביריחו, מנגד, ויאמרו, נחה רוח אלייהו על-אלישע; ויבואו, לקראתו, וישתחוו-לו, ארצה. טז ויאמרו אליו הנה-נא יש-את-עבדיך חמישים אנשים בני-חיל, ילכו נא ויבקשו את-אדוניך--פן-נשאו רוח יהוה, וישליכהו באחד ההרים או באחת הגיאיות; ויאמר, לא תשלחו. יז ויפצרו-בו עד-בוש, ויאמר שלחו; וישלחו חמישים איש, ויבקשו שלושה-ימים ולא מצאוהו. יח וישובו אליו, והוא יושב ביריחו; ויאמר אליהם, הלוא-אמרתי אליכם אל-תלכו. {ס}

יט ויאמרו אנשי העיר, אל-אלישע, הנה-נא מושב העיר טוב, כאשר אדוני רואה; והמים רעים, והארץ משכלת. כ ויאמר, קחו-לי צלוחית חדשה, ושימו שם, מלח; ויקחו, אליו. כא וייצא אל-מוצא המים, וישלך-שם מלח; ויאמר כה-אמר יהוה, ריפיתי למים האלה--לא-יהיה משם עוד, מוות ומשכלת. כב ויירפו המים, עד היום הזה, כדבר אלישע, אשר דיבר. {פ}

כג ויעל משם, בית-אל; והוא עולה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קירח עלה קירח. כד וייפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתיים דובים, מן-היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים. כה וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שומרון. {פ}