תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ד

א ואישה אחת מנשי בני־הנביאים צעקה אל־אלישע לאמור, עבדך אישי מת, ואתה ידעת, כי עבדך היה ירא את־יהוה; והנושה--בא לקחת את־שני ילדיי לו, לעבדים. ב ויאמר אליה אלישע, מה אעשה־לך, הגידי לי, מה־יש־לך בבית; ותאמר, אין לשפחתך כול בבית, כי, אם־אסוך שמן. ג ויאמר, לכי שאלי־לך כלים מן־החוץ, מאת, כל־שכנייך--כלים ריקים, אל־תמעיטי. ד ובאת, וסגרת הדלת בעדך ובעד־בנייך, ויצקת, על כל־הכלים האלה; והמלא, תסיעי. ה ותלך, מאיתו, ותסגור הדלת, בעדה ובעד בניה; הם מגישים אליה, והיא מוצקת. ו ויהי כמלאות הכלים, ותאמר אל־בנה הגישה אליי עוד כלי, ויאמר אליה, אין עוד כלי; ויעמוד, השמן. ז ותבוא, ותגד לאיש האלוהים, ויאמר לכי מכרי את־השמן, ושלמי את־נשייך; ואת ובנייך, תחיי בנותר. {פ}

ח ויהי היום ויעבור אלישע אל־שונם, ושם אישה גדולה, ותחזק־בו, לאכול־לחם; ויהי מדי עוברו, יסור שמה לאכול־לחם. ט ותאמר, אל־אישה, הנה־נא ידעתי, כי איש אלוהים קדוש הוא--עובר עלינו, תמיד. י נעשה־נא עליית־קיר קטנה, ונשים לו שם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה; והיה בבואו אלינו, יסור שמה. יא ויהי היום, ויבוא שמה; ויסר אל־העלייה, וישכב־שמה. יב ויאמר אל־גיחזי נערו, קרא לשונמית הזאת; ויקרא־לה--ותעמוד, לפניו. יג ויאמר לו, אמור־נא אליה הנה חרדת אלינו את־כל־החרדה הזאת, מה לעשות לך, היש לדבר־לך אל־המלך או אל־שר הצבא; ותאמר, בתוך עמי אנוכי יושבת. יד ויאמר, ומה לעשות לה; ויאמר גיחזי, אבל בן אין־לה--ואישה זקן. טו ויאמר, קרא־לה; ויקרא־לה--ותעמוד, בפתח. טז ויאמר, למועד הזה כעת חיה, את, חובקת בן; ותאמר, אל־אדוני איש האלוהים--אל־תכזב, בשפחתך. יז ותהר האישה, ותלד בן, למועד הזה כעת חיה, אשר־דיבר אליה אלישע. יח ויגדל, הילד; ויהי היום, וייצא אל־אביו אל־הקוצרים. יט ויאמר אל־אביו, ראשי ראשי; ויאמר, אל־הנער, שאהו, אל־אימו. כ ויישאהו--ויביאהו, אל־אימו; ויישב על־ברכיה עד־הצוהריים, וימות. כא ותעל, ותשכיבהו, על־מיטת, איש האלוהים; ותסגור בעדו, ותצא. כב ותקרא, אל־אישה, ותאמר שלחה נא לי אחד מן־הנערים, ואחת האתונות; וארוצה עד־איש האלוהים, ואשובה. כג ויאמר, מדוע את הולכת אליו היום--לא־חודש, ולא שבת; ותאמר, שלום. כד ותחבוש, האתון, ותאמר אל־נערה, נהג ולך; אל־תעצור־לי לרכוב, כי אם־אמרתי לך. כה ותלך, ותבוא אל־איש האלוהים--אל־הר הכרמל; ויהי כראות איש־האלוהים אותה, מנגד, ויאמר אל־גיחזי נערו, הנה השונמית הלז. כו עתה, רוץ־נא לקראתה, ואמור־לה השלום לך השלום לאישך, השלום לילד; ותאמר, שלום. כז ותבוא אל־איש האלוהים, אל־ההר, ותחזק, ברגליו; וייגש גיחזי להודפה, ויאמר איש האלוהים הרפה־לה כי־נפשה מרה־לה, ויהוה העלים ממני, ולא הגיד לי. כח ותאמר, השאלתי בן מאת אדוני; הלוא אמרתי, לא תשלה אותי. כט ויאמר לגיחזי חגור מותניך, וקח משענתי בידך ולך, כי־תמצא איש לא תברכנו, וכי־יברכך איש לא תעננו; ושמת משענתי, על־פני הנער. ל ותאמר אם הנער, חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך; ויקם, וילך אחריה. לא וגיחזי עבר לפניהם, וישם את־המשענת על־פני הנער, ואין קול, ואין קשב; וישב לקראתו ויגד־לו לאמור, לא הקיץ הנער. לב ויבוא אלישע, הביתה; והנה הנער מת, מושכב על־מיטתו. לג ויבוא, ויסגור הדלת בעד שניהם; ויתפלל, אל־יהוה. לד ויעל וישכב על־הילד, וישם פיו על־פיו ועיניו על־עיניו וכפיו על־כפיו, ויגהר, עליו; ויחם, בשר הילד. לה וישב וילך בבית, אחת הנה ואחת הנה, ויעל, ויגהר עליו; ויזורר הנער עד־שבע פעמים, ויפקח הנער את־עיניו. לו ויקרא אל־גיחזי, ויאמר קרא אל־השונמית הזאת, ויקראהא, ותבוא אליו; ויאמר, שאי בנך. לז ותבוא ותיפול על־רגליו, ותשתחו ארצה; ותישא את־בנה, ותצא. {פ}

לח ואלישע שב הגלגלה, והרעב בארץ, ובני הנביאים, יושבים לפניו; ויאמר לנערו, שפות הסיר הגדולה, ובשל נזיד, לבני הנביאים. לט וייצא אחד אל־השדה, ללקט אורות, וימצא גפן שדה, וילקט ממנו פקועות שדה מלוא בגדו; ויבוא, ויפלח אל־סיר הנזיד--כי־לא ידעו. מ וייצקו לאנשים, לאכול; ויהי כאוכלם מהנזיד והמה צעקו, ויאמרו מוות בסיר איש האלוהים, ולא יכלו, לאכול. מא ויאמר, וקחו־קמח, וישלך, אל־הסיר; ויאמר, צק לעם ויאכלו, ולא היה דבר רע, בסיר. {ס}

מב ואיש בא מבעל שלישה, ויבא לאיש האלוהים לחם ביכורים עשרים־לחם שעורים, וכרמל, בצקלונו; ויאמר, תן לעם ויאכלו. מג ויאמר, משרתו, מה אתן זה, לפני מאה איש; ויאמר, תן לעם ויאכלו--כי כה אמר יהוה, אכול והותר. מד וייתן לפניהם ויאכלו ויותירו, כדבר יהוה. {פ}