תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ד

א ואישה אחת מנשי בני-הנביאים צעקה אל-אלישע לאמור, עבדך אישי מת, ואתה ידעת, כי עבדך היה ירא את-יהוה; והנושה--בא לקחת את-שני ילדיי לו, לעבדים. ב ויאמר אליה אלישע, מה אעשה-לך, הגידי לי, מה-יש-לך בבית; ותאמר, אין לשפחתך כול בבית, כי, אם-אסוך שמן. ג ויאמר, לכי שאלי-לך כלים מן-החוץ, מאת, כל-שכנייך--כלים ריקים, אל-תמעיטי. ד ובאת, וסגרת הדלת בעדך ובעד-בנייך, ויצקת, על כל-הכלים האלה; והמלא, תסיעי. ה ותלך, מאיתו, ותסגור הדלת, בעדה ובעד בניה; הם מגישים אליה, והיא מוצקת. ו ויהי כמלאות הכלים, ותאמר אל-בנה הגישה אליי עוד כלי, ויאמר אליה, אין עוד כלי; ויעמוד, השמן. ז ותבוא, ותגד לאיש האלוהים, ויאמר לכי מכרי את-השמן, ושלמי את-נשייך; ואת ובנייך, תחיי בנותר. {פ}

ח ויהי היום ויעבור אלישע אל-שונם, ושם אישה גדולה, ותחזק-בו, לאכול-לחם; ויהי מדי עוברו, יסור שמה לאכול-לחם. ט ותאמר, אל-אישה, הנה-נא ידעתי, כי איש אלוהים קדוש הוא--עובר עלינו, תמיד. י נעשה-נא עליית-קיר קטנה, ונשים לו שם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה; והיה בבואו אלינו, יסור שמה. יא ויהי היום, ויבוא שמה; ויסר אל-העלייה, וישכב-שמה. יב ויאמר אל-גיחזי נערו, קרא לשונמית הזאת; ויקרא-לה--ותעמוד, לפניו. יג ויאמר לו, אמור-נא אליה הנה חרדת אלינו את-כל-החרדה הזאת, מה לעשות לך, היש לדבר-לך אל-המלך או אל-שר הצבא; ותאמר, בתוך עמי אנוכי יושבת. יד ויאמר, ומה לעשות לה; ויאמר גיחזי, אבל בן אין-לה--ואישה זקן. טו ויאמר, קרא-לה; ויקרא-לה--ותעמוד, בפתח. טז ויאמר, למועד הזה כעת חיה, את, חובקת בן; ותאמר, אל-אדוני איש האלוהים--אל-תכזב, בשפחתך. יז ותהר האישה, ותלד בן, למועד הזה כעת חיה, אשר-דיבר אליה אלישע. יח ויגדל, הילד; ויהי היום, וייצא אל-אביו אל-הקוצרים. יט ויאמר אל-אביו, ראשי ראשי; ויאמר, אל-הנער, שאהו, אל-אימו. כ ויישאהו--ויביאהו, אל-אימו; ויישב על-ברכיה עד-הצוהריים, וימות. כא ותעל, ותשכיבהו, על-מיטת, איש האלוהים; ותסגור בעדו, ותצא. כב ותקרא, אל-אישה, ותאמר שלחה נא לי אחד מן-הנערים, ואחת האתונות; וארוצה עד-איש האלוהים, ואשובה. כג ויאמר, מדוע את הולכת אליו היום--לא-חודש, ולא שבת; ותאמר, שלום. כד ותחבוש, האתון, ותאמר אל-נערה, נהג ולך; אל-תעצור-לי לרכוב, כי אם-אמרתי לך. כה ותלך, ותבוא אל-איש האלוהים--אל-הר הכרמל; ויהי כראות איש-האלוהים אותה, מנגד, ויאמר אל-גיחזי נערו, הנה השונמית הלז. כו עתה, רוץ-נא לקראתה, ואמור-לה השלום לך השלום לאישך, השלום לילד; ותאמר, שלום. כז ותבוא אל-איש האלוהים, אל-ההר, ותחזק, ברגליו; וייגש גיחזי להודפה, ויאמר איש האלוהים הרפה-לה כי-נפשה מרה-לה, ויהוה העלים ממני, ולא הגיד לי. כח ותאמר, השאלתי בן מאת אדוני; הלוא אמרתי, לא תשלה אותי. כט ויאמר לגיחזי חגור מותניך, וקח משענתי בידך ולך, כי-תמצא איש לא תברכנו, וכי-יברכך איש לא תעננו; ושמת משענתי, על-פני הנער. ל ותאמר אם הנער, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויקם, וילך אחריה. לא וגיחזי עבר לפניהם, וישם את-המשענת על-פני הנער, ואין קול, ואין קשב; וישב לקראתו ויגד-לו לאמור, לא הקיץ הנער. לב ויבוא אלישע, הביתה; והנה הנער מת, מושכב על-מיטתו. לג ויבוא, ויסגור הדלת בעד שניהם; ויתפלל, אל-יהוה. לד ויעל וישכב על-הילד, וישם פיו על-פיו ועיניו על-עיניו וכפיו על-כפיו, ויגהר, עליו; ויחם, בשר הילד. לה וישב וילך בבית, אחת הנה ואחת הנה, ויעל, ויגהר עליו; ויזורר הנער עד-שבע פעמים, ויפקח הנער את-עיניו. לו ויקרא אל-גיחזי, ויאמר קרא אל-השונמית הזאת, ויקראהא, ותבוא אליו; ויאמר, שאי בנך. לז ותבוא ותיפול על-רגליו, ותשתחו ארצה; ותישא את-בנה, ותצא. {פ}

לח ואלישע שב הגלגלה, והרעב בארץ, ובני הנביאים, יושבים לפניו; ויאמר לנערו, שפות הסיר הגדולה, ובשל נזיד, לבני הנביאים. לט וייצא אחד אל-השדה, ללקט אורות, וימצא גפן שדה, וילקט ממנו פקועות שדה מלוא בגדו; ויבוא, ויפלח אל-סיר הנזיד--כי-לא ידעו. מ וייצקו לאנשים, לאכול; ויהי כאוכלם מהנזיד והמה צעקו, ויאמרו מוות בסיר איש האלוהים, ולא יכלו, לאכול. מא ויאמר, וקחו-קמח, וישלך, אל-הסיר; ויאמר, צק לעם ויאכלו, ולא היה דבר רע, בסיר. {ס}

מב ואיש בא מבעל שלישה, ויבא לאיש האלוהים לחם ביכורים עשרים-לחם שעורים, וכרמל, בצקלונו; ויאמר, תן לעם ויאכלו. מג ויאמר, משרתו, מה אתן זה, לפני מאה איש; ויאמר, תן לעם ויאכלו--כי כה אמר יהוה, אכול והותר. מד וייתן לפניהם ויאכלו ויותירו, כדבר יהוה. {פ}