תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק י

א ולאחאב שבעים בנים, בשומרון; ויכתוב יהוא ספרים וישלח שומרון, אל־שרי יזרעאל הזקנים, ואל־האומנים אחאב, לאמור. ב ועתה, כבוא הספר הזה אליכם, ואיתכם, בני אדוניכם; ואיתכם הרכב והסוסים, ועיר מבצר והנשק. ג וראיתם הטוב והישר, מבני אדוניכם, ושמתם, על־כיסא אביו; והילחמו, על־בית אדוניכם. ד וייראו, מאוד מאוד, ויאמרו, הנה שני המלכים לא עמדו לפניו; ואיך, נעמוד אנחנו. ה וישלח אשר־על־הבית ואשר על־העיר והזקנים והאומנים אל־יהוא לאמור, עבדיך אנחנו, וכול אשר־תאמר אלינו, נעשה: לא־נמליך איש, הטוב בעיניך עשה. ו ויכתוב אליהם ספר שנית לאמור, אם־לי אתם ולקולי אתם שומעים קחו את־ראשי אנשי בני־אדוניכם, ובואו אליי כעת מחר, יזרעאלה; ובני המלך שבעים איש, את־גדולי העיר מגדלים אותם. ז ויהי, כבוא הספר אליהם, ויקחו את־בני המלך, וישחטו שבעים איש; וישימו את־ראשיהם בדודים, וישלחו אליו יזרעאלה. ח ויבוא המלאך ויגד־לו לאמור, הביאו ראשי בני־המלך; ויאמר, שימו אותם שני ציבורים פתח השער--עד־הבוקר. ט ויהי בבוקר, וייצא ויעמוד, ויאמר אל־כל־העם, צדיקים אתם; הנה אני קשרתי על־אדוני, ואהרגהו, ומי הכה, את־כל־אלה. י דעו איפוא, כי לא ייפול מדבר יהוה ארצה, אשר־דיבר יהוה, על־בית אחאב; ויהוה עשה--את אשר דיבר, ביד עבדו אלייהו. יא ויך יהוא, את כל־הנשארים לבית־אחאב ביזרעאל, וכל־גדוליו, ומיודעיו וכוהניו--עד־בלתי השאיר־לו, שריד. יב ויקם, ויבוא, וילך, שומרון--הוא בית־עקד הרועים, בדרך. יג ויהוא, מצא את־אחי אחזיהו מלך־יהודה, ויאמר, מי אתם; ויאמרו, אחי אחזיהו אנחנו, ונרד לשלום בני־המלך, ובני הגבירה. יד ויאמר תפשום חיים, ויתפשום חיים; וישחטום אל־בור בית־עקד, ארבעים ושניים איש, ולא־השאיר איש, מהם. {ס}

טו וילך משם וימצא את־יהונדב בן־רכב לקראתו ויברכהו, ויאמר אליו היש את־לבבך ישר כאשר לבבי עם־לבבך, ויאמר יהונדב יש ויש, תנה את־ידך; וייתן ידו, ויעלהו אליו אל־המרכבה. טז ויאמר לכה איתי, וראה בקנאתי ליהוה; וירכיבו אותו, ברכבו. יז ויבוא, שומרון, ויך את־כל־הנשארים לאחאב בשומרון, עד־השמידו--כדבר יהוה, אשר דיבר אל־אלייהו. {פ}

יח ויקבוץ יהוא, את־כל־העם, ויאמר אליהם, אחאב עבד את־הבעל מעט; יהוא, יעבדנו הרבה. יט ועתה כל־נביאי הבעל כל־עובדיו וכל־כוהניו קראו אליי איש אל־ייפקד, כי זבח גדול לי לבעל--כול אשר־ייפקד, לא יחיה; ויהוא עשה בעוקבה, למען האביד את־עובדי הבעל. כ ויאמר יהוא, קדשו עצרה לבעל--ויקראו. כא וישלח יהוא, בכל־ישראל, ויבואו כל־עובדי הבעל, ולא־נשאר איש אשר לא־בא; ויבואו בית הבעל, ויימלא בית־הבעל פה לפה. כב ויאמר, לאשר על־המלתחה, הוצא לבוש, לכול עובדי הבעל; ויוצא להם, המלבוש. כג ויבוא יהוא ויהונדב בן־רכב, בית הבעל; ויאמר לעובדי הבעל, חפשו וראו פן־יש־פה עימכם מעבדי יהוה--כי אם־עובדי הבעל, לבדם. כד ויבואו, לעשות זבחים ועולות; ויהוא שם־לו בחוץ, שמונים איש, ויאמר האיש אשר־יימלט מן־האנשים אשר אני מביא על־ידיכם, נפשו תחת נפשו. כה ויהי ככלותו לעשות העולה, ויאמר יהוא לרצים ולשלישים בואו הכום איש אל־ייצא, ויכום, לפי־חרב; וישליכו, הרצים והשלישים, וילכו, עד־עיר בית־הבעל. כו ויוציאו את־מצבות בית־הבעל, וישרפוה. כז וייתצו, את מצבת הבעל; וייתצו את־בית הבעל, וישימוהו למוצאות עד־היום. כח וישמד יהוא את־הבעל, מישראל. כט רק חטאי ירובעם בן־נבט, אשר החטיא את־ישראל--לא־סר יהוא, מאחריהם: עגלי, הזהב, אשר בית־אל, ואשר בדן. {פ}

ל ויאמר יהוה אל־יהוא, יען אשר־הטיבות לעשות הישר בעיניי--ככול אשר בלבבי, עשית לבית אחאב: בני רביעים, יישבו לך על־כיסא ישראל. לא ויהוא, לא שמר ללכת בתורת־יהוה אלוהי־ישראל--בכל־לבבו: לא סר, מעל חטאות ירובעם, אשר החטיא, את־ישראל. לב בימים ההם--החל יהוה, לקצות בישראל; ויכם חזאל, בכל־גבול ישראל. לג מן־הירדן, מזרח השמש, את כל־ארץ הגלעד, הגדי והראובני והמנשי--מערוער אשר על־נחל ארנון, והגלעד והבשן. לד ויתר דברי יהוא וכל־אשר עשה, וכל־גבורתו: הלוא־הם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי ישראל. לה וישכב יהוא עם־אבותיו, ויקברו אותו בשומרון; וימלוך יהואחז בנו, תחתיו. לו והימים, אשר מלך יהוא על־ישראל--עשרים־ושמונה שנה, בשומרון. {פ}