תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק יח

א ויהי, ימים רבים, ודבר־יהוה היה אל־אלייהו, בשנה השלישית לאמור: לך היראה אל־אחאב, ואתנה מטר על־פני האדמה. ב וילך, אלייהו, להיראות, אל־אחאב; והרעב חזק, בשומרון. ג ויקרא אחאב, אל־עובדיהו אשר על־הבית; ועובדיהו, היה ירא את־יהוה--מאוד. ד ויהי בהכרית איזבל, את נביאי יהוה; וייקח עובדיהו מאה נביאים, ויחביאם חמישים איש במערה, וכילכלם, לחם ומים. ה ויאמר אחאב, אל־עובדיהו, לך בארץ אל־כל־מעייני המים, ואל כל־הנחלים; אוליי נמצא חציר, ונחייה סוס ופרד, ולא נכרית, מהבהמה. ו ויחלקו להם את־הארץ, לעבור־בה: אחאב הלך בדרך אחד, לבדו, ועובדיהו הלך בדרך־אחד, לבדו. ז ויהי עובדיהו בדרך, והנה אלייהו לקראתו; ויכירהו, וייפול על־פניו, ויאמר, האתה זה אדוני אלייהו. ח ויאמר לו, אני; לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו. ט ויאמר, מה חטאתי: כי־אתה נותן את־עבדך, ביד־אחאב--להמיתני. י חי יהוה אלוהיך, אם־יש־גוי וממלכה אשר לא־שלח אדוני שם לבקשך, ואמרו, אין; והשביע את־הממלכה ואת־הגוי, כי לא ימצאך. יא ועתה, אתה אומר: לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו. יב והיה אני אלך מאיתך, ורוח יהוה יישאך על אשר לא־אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך, והרגני; ועבדך ירא את־יהוה, מנעוריי. יג הלוא־הוגד לאדוני, את אשר־עשיתי, בהרוג איזבל, את נביאי יהוה; ואחביא מנביאי יהוה מאה איש, חמישים חמישים איש במערה, ואכלכלם, לחם ומים. יד ועתה אתה אומר, לך אמור לאדוניך הנה אלייהו; והרגני. {ס}

טו ויאמר, אלייהו, חי יהוה צבאות, אשר עמדתי לפניו: כי היום, איראה אליו. טז וילך עובדיהו לקראת אחאב, ויגד־לו; וילך אחאב, לקראת אלייהו. יז ויהי כראות אחאב, את־אלייהו; ויאמר אחאב אליו, האתה זה עוכר ישראל. יח ויאמר, לא עכרתי את־ישראל, כי אם־אתה, ובית אביך--בעזובכם את־מצוות יהוה, ותלך אחרי הבעלים. יט ועתה, שלח קבוץ אליי את־כל־ישראל--אל־הר הכרמל; ואת־נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים, ונביאי האשרה ארבע מאות, אוכלי, שולחן איזבל. כ וישלח אחאב, בכל־בני ישראל; ויקבוץ את־הנביאים, אל־הר הכרמל. כא וייגש אלייהו אל־כל־העם, ויאמר עד־מתיי אתם פוסחים על־שתי הסעיפים--אם־יהוה האלוהים לכו אחריו, ואם־הבעל לכו אחריו; ולא־ענו העם אותו, דבר. כב ויאמר אלייהו, אל־העם, אני נותרתי נביא ליהוה, לבדי; ונביאי הבעל, ארבע־מאות וחמישים איש. כג וייתנו־לנו שניים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו וישימו על־העצים, ואש, לא ישימו; ואני אעשה את־הפר האחד, ונתתי על־העצים, ואש, לא אשים. כד וקראתם בשם אלוהיכם, ואני אקרא בשם־יהוה, והיה האלוהים אשר־יענה באש, הוא האלוהים; ויען כל־העם ויאמרו, טוב הדבר. כה ויאמר אלייהו לנביאי הבעל, בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה, כי אתם, הרבים; וקראו בשם אלוהיכם, ואש לא תשימו. כו ויקחו את־הפר אשר־נתן להם, ויעשו, ויקראו בשם־הבעל מהבוקר ועד־הצוהריים לאמור הבעל עננו, ואין קול ואין עונה; ויפסחו, על־המזבח אשר עשה. כז ויהי בצוהריים ויהתל בהם אלייהו, ויאמר קראו בקול־גדול כי־אלוהים הוא--כי שיח וכי־שיג לו, וכי־דרך לו; אוליי ישן הוא, וייקץ. כח ויקראו, בקול גדול, ויתגודדו כמשפטם, בחרבות וברמחים--עד־שפוך־דם, עליהם. כט ויהי, כעבור הצוהריים, ויתנבאו, עד לעלות המנחה; ואין־קול ואין־עונה, ואין קשב. ל ויאמר אלייהו לכל־העם גשו אליי, וייגשו כל־העם אליו; וירפא את־מזבח יהוה, ההרוס. לא וייקח אלייהו, שתים עשרה אבנים, כמספר, שבטי בני־יעקוב--אשר היה דבר־יהוה אליו לאמור, ישראל יהיה שמך. לב ויבנה את־האבנים מזבח, בשם יהוה; ויעש תעלה, כבית סאתיים זרע, סביב, למזבח. לג ויערוך, את־העצים; וינתח, את־הפר, וישם, על־העצים. לד ויאמר, מלאו ארבעה כדים מים, וייצקו על־העולה, ועל־העצים; ויאמר שנו וישנו, ויאמר שלשו וישלשו. לה וילכו המים, סביב למזבח; וגם את־התעלה, מילא־מים. לו ויהי בעלות המנחה, וייגש אלייהו הנביא ויאמר, יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל, היום ייוודע כי־אתה אלוהים בישראל ואני עבדך; ובדברך עשיתי, את כל־הדברים האלה. לז ענני יהוה, ענני, ויידעו העם הזה, כי־אתה יהוה האלוהים; ואתה הסיבות את־ליבם, אחורנית. לח ותיפול אש־יהוה, ותאכל את־העולה ואת־העצים, ואת־האבנים, ואת־העפר; ואת־המים אשר־בתעלה, ליחכה. לט וירא, כל־העם, וייפלו, על־פניהם; ויאמרו--יהוה הוא האלוהים, יהוה הוא האלוהים. מ ויאמר אלייהו להם תפשו את־נביאי הבעל, איש אל־יימלט מהם--ויתפשום; ויורידם אלייהו אל־נחל קישון, וישחטם שם. מא ויאמר אלייהו לאחאב, עלה אכול ושתה: כי־קול, המון הגשם. מב ויעלה אחאב, לאכול ולשתות; ואלייהו עלה אל־ראש הכרמל, ויגהר ארצה, וישם פניו, בין ברכיו. מג ויאמר אל־נערו, עלה־נא הבט דרך־ים, ויעל ויבט, ויאמר אין מאומה; ויאמר, שוב שבע פעמים. מד ויהי, בשביעית, ויאמר הנה־עב קטנה ככף־איש, עולה מים; ויאמר, עלה אמור אל־אחאב אסור ורד, ולא יעצורך, הגשם. מה ויהי עד־כה ועד־כה, והשמיים התקדרו עבים ורוח, ויהי, גשם גדול; וירכב אחאב, וילך יזרעאלה. מו ויד־יהוה, הייתה אל־אלייהו, וישנס, מותניו; וירץ לפני אחאב, עד־בואכה יזרעאלה.