תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


מלכים א פרק יח

א ויהי, ימים רבים, ודבר-יהוה היה אל-אלייהו, בשנה השלישית לאמור:  לך היראה אל-אחאב, ואתנה מטר על-פני האדמה.  ב וילך, אלייהו, להיראות, אל-אחאב; והרעב חזק, בשומרון.  ג ויקרא אחאב, אל-עובדיהו אשר על-הבית; ועובדיהו, היה ירא את-יהוה--מאוד.  ד ויהי בהכרית איזבל, את נביאי יהוה; וייקח עובדיהו מאה נביאים, ויחביאם חמישים איש במערה, וכילכלם, לחם ומים.  ה ויאמר אחאב, אל-עובדיהו, לך בארץ אל-כל-מעייני המים, ואל כל-הנחלים; אוליי נמצא חציר, ונחייה סוס ופרד, ולא נכרית, מהבהמה.  ו ויחלקו להם את-הארץ, לעבור-בה:  אחאב הלך בדרך אחד, לבדו, ועובדיהו הלך בדרך-אחד, לבדו.  ז ויהי עובדיהו בדרך, והנה אלייהו לקראתו; ויכירהו, וייפול על-פניו, ויאמר, האתה זה אדוני אלייהו.  ח ויאמר לו, אני; לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו.  ט ויאמר, מה חטאתי:  כי-אתה נותן את-עבדך, ביד-אחאב--להמיתני.  י חי יהוה אלוהיך, אם-יש-גוי וממלכה אשר לא-שלח אדוני שם לבקשך, ואמרו, אין; והשביע את-הממלכה ואת-הגוי, כי לא ימצאך.  יא ועתה, אתה אומר:  לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו.  יב והיה אני אלך מאיתך, ורוח יהוה יישאך על אשר לא-אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך, והרגני; ועבדך ירא את-יהוה, מנעוריי.  יג הלוא-הוגד לאדוני, את אשר-עשיתי, בהרוג איזבל, את נביאי יהוה; ואחביא מנביאי יהוה מאה איש, חמישים חמישים איש במערה, ואכלכלם, לחם ומים.  יד ועתה אתה אומר, לך אמור לאדוניך הנה אלייהו; והרגני.  {ס}

טו ויאמר, אלייהו, חי יהוה צבאות, אשר עמדתי לפניו:  כי היום, איראה אליו.  טז וילך עובדיהו לקראת אחאב, ויגד-לו; וילך אחאב, לקראת אלייהו.  יז ויהי כראות אחאב, את-אלייהו; ויאמר אחאב אליו, האתה זה עוכר ישראל.  יח ויאמר, לא עכרתי את-ישראל, כי אם-אתה, ובית אביך--בעזובכם את-מצוות יהוה, ותלך אחרי הבעלים.  יט ועתה, שלח קבוץ אליי את-כל-ישראל--אל-הר הכרמל; ואת-נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים, ונביאי האשרה ארבע מאות, אוכלי, שולחן איזבל.  כ וישלח אחאב, בכל-בני ישראל; ויקבוץ את-הנביאים, אל-הר הכרמל.  כא וייגש אלייהו אל-כל-העם, ויאמר עד-מתיי אתם פוסחים על-שתי הסעיפים--אם-יהוה האלוהים לכו אחריו, ואם-הבעל לכו אחריו; ולא-ענו העם אותו, דבר.  כב ויאמר אלייהו, אל-העם, אני נותרתי נביא ליהוה, לבדי; ונביאי הבעל, ארבע-מאות וחמישים איש.  כג וייתנו-לנו שניים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו וישימו על-העצים, ואש, לא ישימו; ואני אעשה את-הפר האחד, ונתתי על-העצים, ואש, לא אשים.  כד וקראתם בשם אלוהיכם, ואני אקרא בשם-יהוה, והיה האלוהים אשר-יענה באש, הוא האלוהים; ויען כל-העם ויאמרו, טוב הדבר.  כה ויאמר אלייהו לנביאי הבעל, בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה, כי אתם, הרבים; וקראו בשם אלוהיכם, ואש לא תשימו.  כו ויקחו את-הפר אשר-נתן להם, ויעשו, ויקראו בשם-הבעל מהבוקר ועד-הצוהריים לאמור הבעל עננו, ואין קול ואין עונה; ויפסחו, על-המזבח אשר עשה.  כז ויהי בצוהריים ויהתל בהם אלייהו, ויאמר קראו בקול-גדול כי-אלוהים הוא--כי שיח וכי-שיג לו, וכי-דרך לו; אוליי ישן הוא, וייקץ.  כח ויקראו, בקול גדול, ויתגודדו כמשפטם, בחרבות וברמחים--עד-שפוך-דם, עליהם.  כט ויהי, כעבור הצוהריים, ויתנבאו, עד לעלות המנחה; ואין-קול ואין-עונה, ואין קשב.  ל ויאמר אלייהו לכל-העם גשו אליי, וייגשו כל-העם אליו; וירפא את-מזבח יהוה, ההרוס.  לא וייקח אלייהו, שתים עשרה אבנים, כמספר, שבטי בני-יעקוב--אשר היה דבר-יהוה אליו לאמור, ישראל יהיה שמך.  לב ויבנה את-האבנים מזבח, בשם יהוה; ויעש תעלה, כבית סאתיים זרע, סביב, למזבח.  לג ויערוך, את-העצים; וינתח, את-הפר, וישם, על-העצים.  לד ויאמר, מלאו ארבעה כדים מים, וייצקו על-העולה, ועל-העצים; ויאמר שנו וישנו, ויאמר שלשו וישלשו.  לה וילכו המים, סביב למזבח; וגם את-התעלה, מילא-מים.  לו ויהי בעלות המנחה, וייגש אלייהו הנביא ויאמר, יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל, היום ייוודע כי-אתה אלוהים בישראל ואני עבדך; ובדברך עשיתי, את כל-הדברים האלה.  לז ענני יהוה, ענני, ויידעו העם הזה, כי-אתה יהוה האלוהים; ואתה הסיבות את-ליבם, אחורנית.  לח ותיפול אש-יהוה, ותאכל את-העולה ואת-העצים, ואת-האבנים, ואת-העפר; ואת-המים אשר-בתעלה, ליחכה.  לט וירא, כל-העם, וייפלו, על-פניהם; ויאמרו--יהוה הוא האלוהים, יהוה הוא האלוהים.  מ ויאמר אלייהו להם תפשו את-נביאי הבעל, איש אל-יימלט מהם--ויתפשום; ויורידם אלייהו אל-נחל קישון, וישחטם שם.  מא ויאמר אלייהו לאחאב, עלה אכול ושתה:  כי-קול, המון הגשם.  מב ויעלה אחאב, לאכול ולשתות; ואלייהו עלה אל-ראש הכרמל, ויגהר ארצה, וישם פניו, בין ברכיו.  מג ויאמר אל-נערו, עלה-נא הבט דרך-ים, ויעל ויבט, ויאמר אין מאומה; ויאמר, שוב שבע פעמים.  מד ויהי, בשביעית, ויאמר הנה-עב קטנה ככף-איש, עולה מים; ויאמר, עלה אמור אל-אחאב אסור ורד, ולא יעצורך, הגשם.  מה ויהי עד-כה ועד-כה, והשמיים התקדרו עבים ורוח, ויהי, גשם גדול; וירכב אחאב, וילך יזרעאלה.  מו ויד-יהוה, הייתה אל-אלייהו, וישנס, מותניו; וירץ לפני אחאב, עד-בואכה יזרעאלה.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה