תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק ט

א ויהי ככלות שלמה, לבנות את־בית־יהוה ואת־בית המלך, ואת כל־חשק שלמה, אשר חפץ לעשות. {פ}

ב ויירא יהוה אל־שלמה, שנית, כאשר נראה אליו, בגבעון. ג ויאמר יהוה אליו, שמעתי את־תפילתך ואת־תחינתך אשר התחננת לפניי--הקדשתי את־הבית הזה אשר בנית, לשום־שמי שם עד־עולם; והיו עיניי וליבי שם, כל־הימים. ד ואתה אם־תלך לפניי, כאשר הלך דויד אביך בתום־לבב וביושר, לעשות, ככול אשר ציוויתיך--חוקיי ומשפטיי, תשמור. ה והקימותי את־כיסא ממלכתך, על־ישראל--לעולם: כאשר דיברתי, על־דויד אביך לאמור, לא־ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל. ו אם־שוב תשובון אתם ובניכם, מאחריי, ולא תשמרו מצוותיי חוקותיי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם. ז והכרתי את־ישראל, מעל פני האדמה אשר נתתי להם, ואת־הבית אשר הקדשתי לשמי, אשלח מעל פניי; והיה ישראל למשל ולשנינה, בכל־העמים. ח והבית הזה יהיה עליון, כל־עובר עליו יישום ושרק; ואמרו, על־מה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה. ט ואמרו, על אשר עזבו את־יהוה אלוהיהם אשר הוציא את־אבותם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים, וישתחוו להם ויעבדום; על־כן, הביא יהוה עליהם, את כל־הרעה, הזאת. {פ}

י ויהי, מקצה עשרים שנה, אשר־בנה שלמה, את־שני הבתים--את־בית יהוה, ואת־בית המלך. יא חירם מלך־צור נישא את־שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים, ובזהב--לכל־חפצו; אז ייתן המלך שלמה לחירם, עשרים עיר, בארץ, הגליל. יב וייצא חירם, מצור, לראות את־הערים, אשר נתן־לו שלמה; ולא ישרו, בעיניו. יג ויאמר--מה הערים האלה, אשר־נתת לי אחי; ויקרא להם ארץ כבול, עד היום הזה. {פ}

יד וישלח חירם, למלך, מאה ועשרים, כיכר זהב. טו וזה דבר־המס אשר־העלה המלך שלמה, לבנות את־בית יהוה ואת־ביתו ואת־המילוא, ואת, חומת ירושלים; ואת־חצור ואת־מגידו, ואת־גזר. טז פרעה מלך־מצריים עלה, וילכוד את־גזר וישרפה באש, ואת־הכנעני היושב בעיר, הרג; וייתנה, שילוחים, לבתו, אשת שלמה. יז וייבן שלמה את־גזר, ואת־בית חורון תחתון. יח ואת־בעלת ואת־תדמור במדבר, בארץ. יט ואת כל־ערי המסכנות, אשר היו לשלמה, ואת ערי הרכב, ואת ערי הפרשים; ואת חשק שלמה, אשר חשק לבנות בירושלים ובלבנון, ובכול, ארץ ממשלתו. כ כל־העם הנותר מן־האמורי החיתי הפריזי, החיווי והיבוסי, אשר לא־מבני ישראל, המה. כא בניהם, אשר נותרו אחריהם בארץ, אשר לא־יכלו בני ישראל, להחרימם; ויעלם שלמה למס־עובד, עד היום הזה. כב ומבני, ישראל, לא־נתן שלמה, עבד: כי־הם אנשי המלחמה, ועבדיו ושריו ושלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו. {ס}

כג אלה שרי הניצבים, אשר על־המלאכה לשלמה, חמישים, וחמש מאות--הרודים בעם, העושים במלאכה. כד אך בת־פרעה, עלתה מעיר דויד, אל־ביתה, אשר בנה־לה; אז, בנה את־המילוא. כה והעלה שלמה שלוש פעמים בשנה עולות ושלמים, על־המזבח אשר בנה ליהוה, והקטר איתו, אשר לפני יהוה; ושילם, את־הבית. כו ואוני עשה המלך שלמה בעציון־גבר אשר את־אילות, על־שפת ים־סוף--בארץ אדום. כז וישלח חירם באוני, את־עבדיו, אנשי אונייות, יודעי הים--עם, עבדי שלמה. כח ויבואו אופירה--ויקחו משם זהב, ארבע־מאות ועשרים כיכר; ויביאו, אל־המלך שלמה. {פ}