תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק כג

א וישלח, המלך; ויאספו אליו, כל־זקני יהודה וירושלים. ב ויעל המלך בית־יהוה וכל־איש יהודה וכל־יושבי ירושלים איתו, והכוהנים והנביאים, וכל־העם, למקטון ועד־גדול; ויקרא באוזניהם, את־כל־דברי ספר הברית, הנמצא, בבית יהוה. ג ויעמוד המלך על־העמוד ויכרות את־הברית לפני יהוה, ללכת אחר יהוה ולשמור מצוותיו ואת־עדוותיו ואת־חוקותיו בכל־לב ובכל־נפש, להקים את־דברי הברית הזאת, הכתובים על־הספר הזה; ויעמוד כל־העם, בברית. ד ויצו המלך את־חלקייהו הכוהן הגדול ואת־כוהני המשנה, ואת־שומרי הסף, להוציא מהיכל יהוה, את כל־הכלים העשויים לבעל ולאשרה ולכול צבא השמיים; וישרפם מחוץ לירושלים, בשדמות קדרון, ונשא את־עפרם, בית־אל. ה והשבית את־הכמרים, אשר נתנו מלכי יהודה, ויקטר בבמות בערי יהודה, ומסיבי ירושלים; ואת־המקטרים לבעל, לשמש ולירח ולמזלות, ולכול, צבא השמיים. ו ויוצא את־האשרה מבית יהוה מחוץ לירושלים, אל־נחל קדרון, וישרוף אותה בנחל קדרון, וידק לעפר; וישלך, את־עפרה, על־קבר, בני העם. ז וייתוץ את־בתי הקדשים, אשר בבית יהוה: אשר הנשים, אורגות שם בתים--לאשרה. ח ויבא את־כל־הכוהנים, מערי יהודה, ויטמא את־הבמות אשר קיטרו־שמה הכוהנים, מגבע עד־באר שבע; ונתץ את־במות השערים, אשר־פתח שער יהושוע שר־העיר, אשר־על־שמאל איש, בשער העיר. ט אך, לא יעלו כוהני הבמות, אל־מזבח יהוה, בירושלים: כי אם־אכלו מצות, בתוך אחיהם. י וטימא את־התופת, אשר בגיא בן־הינום: לבלתי, להעביר איש את־בנו ואת־בתו באש--למולך. יא וישבת את־הסוסים, אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבוא בית־יהוה, אל־לשכת נתן־מלך הסריס, אשר בפרוורים; ואת־מרכבות השמש, שרף באש. יב ואת־המזבחות אשר על־הגג עליית אחז אשר־עשו מלכי יהודה, ואת־המזבחות אשר־עשה מנשה בשתי חצרות בית־יהוה--נתץ המלך; וירץ משם, והשליך את־עפרם אל־נחל קדרון. יג ואת־הבמות אשר על־פני ירושלים, אשר מימין להר־המשחית, אשר בנה שלמה מלך־ישראל לעשתורת שיקוץ צידונים ולכמוש שיקוץ מואב, ולמלכום תועבת בני־עמון--טימא, המלך. יד ושיבר, את־המצבות, ויכרות, את־האשרים; וימלא את־מקומם, עצמות אדם. טו וגם את־המזבח אשר בבית־אל, הבמה אשר עשה ירובעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל--גם את־המזבח ההוא ואת־הבמה, נתץ; וישרוף את־הבמה הדק לעפר, ושרף אשרה. טז וייפן יאשייהו, וירא את־הקברים אשר־שם בהר, וישלח וייקח את־העצמות מן־הקברים, וישרוף על־המזבח ויטמאהו--כדבר יהוה, אשר קרא איש האלוהים, אשר קרא, את־הדברים האלה. יז ויאמר--מה הציון הלז, אשר אני רואה; ויאמרו אליו אנשי העיר, הקבר איש־האלוהים אשר־בא מיהודה, ויקרא את־הדברים האלה אשר עשית, על המזבח בית־אל. יח ויאמר הניחו לו, איש אל־ינע עצמותיו; וימלטו, עצמותיו--את עצמות הנביא, אשר־בא משומרון. יט וגם את־כל־בתי הבמות אשר בערי שומרון, אשר עשו מלכי ישראל להכעיס--הסיר, יאשייהו; ויעש להם--ככל־המעשים, אשר עשה בבית־אל. כ ויזבח את־כל־כוהני הבמות אשר־שם, על־המזבחות, וישרוף את־עצמות אדם, עליהם; וישב, ירושלים. כא ויצו המלך, את־כל־העם לאמור, עשו פסח, ליהוה אלוהיכם--ככתוב, על ספר הברית הזה. כב כי לא נעשה, כפסח הזה, מימי השופטים, אשר שפטו את־ישראל; וכול, ימי מלכי ישראל--ומלכי יהודה. כג כי, אם־בשמונה עשרה שנה, למלך, יאשייהו: נעשה הפסח הזה, ליהוה--בירושלים. כד וגם את־האובות ואת־היידעונים ואת־התרפים ואת־הגילולים ואת כל־השיקוצים, אשר נראו בארץ יהודה ובירושלים--ביער, יאשייהו: למען הקים את־דברי התורה, הכתובים על־הספר, אשר מצא חלקייהו הכוהן, בית יהוה. כה וכמוהו לא־היה לפניו מלך, אשר־שב אל־יהוה בכל־לבבו ובכל־נפשו ובכל־מאודו--ככול, תורת משה; ואחריו, לא־קם כמוהו. כו אך לא־שב יהוה, מחרון אפו הגדול, אשר־חרה אפו, ביהודה--על, כל־הכעסים, אשר הכעיסו, מנשה. כז ויאמר יהוה, גם את־יהודה אסיר מעל פניי, כאשר הסירותי, את־ישראל; ומאסתי את־העיר הזאת אשר־בחרתי, את־ירושלים, ואת־הבית, אשר אמרתי יהיה שמי שם. כח ויתר דברי יאשייהו, וכל־אשר עשה: הלוא־הם כתובים, על־ספר דברי הימים--למלכי יהודה. כט בימיו עלה פרעה נכו מלך־מצריים, על־מלך אשור--על־נהר־פרת; וילך המלך יאשייהו, לקראתו, וימיתהו במגידו, כראותו אותו. ל וירכיבוהו עבדיו מת, ממגידו, ויביאוהו ירושלים, ויקברוהו בקבורתו; וייקח עם־הארץ, את־יהואחז בן־יאשייהו, וימשחו אותו וימליכו אותו, תחת אביו. {פ}

לא בן־עשרים ושלוש שנה, יהואחז במולכו, ושלושה חודשים, מלך בירושלים; ושם אימו, חמוטל בת־ירמיהו מלבנה. לב ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר־עשו, אבותיו. לג ויאסרהו פרעה נכו ברבלה בארץ חמת, ממלוך בירושלים; וייתן־עונש, על־הארץ, מאה כיכר־כסף, וכיכר זהב. לד וימלך פרעה נכו את־אליקים בן־יאשייהו, תחת יאשייהו אביו, ויסב את־שמו, יהויקים; ואת־יהואחז לקח, ויבוא מצריים וימת שם. לה והכסף והזהב, נתן יהויקים לפרעה--אך העריך את־הארץ, לתת את־הכסף על־פי פרעה: איש כערכו, נגש את־הכסף ואת־הזהב את־עם הארץ, לתת, לפרעה נכו. {ס}

לו בן־עשרים וחמש שנה, יהויקים במולכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, זבודה בת־פדיה מן־רומה. לז ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר־עשו, אבותיו.