תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק כט

א ויישא יעקוב, רגליו; וילך, ארצה בני־קדם. ב וירא והנה באר בשדה, והנה־שם שלושה עדרי־צאן רובצים עליה--כי מן־הבאר ההיא, ישקו העדרים; והאבן גדולה, על־פי הבאר. ג ונאספו־שמה כל־העדרים, וגללו את־האבן מעל פי הבאר, והשקו, את־הצאן; והשיבו את־האבן על־פי הבאר, למקומה. ד ויאמר להם יעקוב, אחיי מאיין אתם; ויאמרו, מחרן אנחנו. ה ויאמר להם, הידעתם את־לבן בן־נחור; ויאמרו, ידענו. ו ויאמר להם, השלום לו; ויאמרו שלום--והנה רחל בתו, באה עם־הצאן. ז ויאמר, הן עוד היום גדול--לא־עת, היאסף המקנה; השקו הצאן, ולכו רעו. ח ויאמרו, לא נוכל, עד אשר ייאספו כל־העדרים, וגללו את־האבן מעל פי הבאר; והשקינו, הצאן. ט עודנו, מדבר עימם; ורחל באה, עם־הצאן אשר לאביה--כי רועה, היא. י ויהי כאשר ראה יעקוב את־רחל, בת־לבן אחי אימו, ואת־צאן לבן, אחי אימו; וייגש יעקוב, ויגל את־האבן מעל פי הבאר, וישק, את־צאן לבן אחי אימו. יא ויישק יעקוב, לרחל; ויישא את־קולו, ויבך. יב ויגד יעקוב לרחל, כי אחי אביה הוא, וכי בן־רבקה, הוא; ותרץ, ותגד לאביה. יג ויהי כשמוע לבן את־שמע יעקוב בן־אחותו, וירץ לקראתו ויחבק־לו וינשק־לו, ויביאהו, אל־ביתו; ויספר ללבן, את כל־הדברים האלה. יד ויאמר לו לבן, אך עצמי ובשרי אתה; ויישב עימו, חודש ימים. טו ויאמר לבן, ליעקוב, הכי־אחי אתה, ועבדתני חינם; הגידה לי, מה־משכורתך. טז וללבן, שתי בנות: שם הגדולה לאה, ושם הקטנה רחל. יז ועיני לאה, רכות; ורחל, הייתה, יפת־תואר, ויפת מראה. יח ויאהב יעקוב, את־רחל; ויאמר, אעבודך שבע שנים, ברחל בתך, הקטנה. יט ויאמר לבן, טוב תיתי אותה לך, מתיתי אותה, לאיש אחר; שבה, עימדי. כ ויעבוד יעקוב ברחל, שבע שנים; ויהיו בעיניו כימים אחדים, באהבתו אותה. כא ויאמר יעקוב אל־לבן הבה את־אשתי, כי מלאו ימיי; ואבואה, אליה. כב ויאסוף לבן את־כל־אנשי המקום, ויעש משתה. כג ויהי בערב--וייקח את־לאה בתו, ויבא אותה אליו; ויבוא, אליה. כד וייתן לבן לה, את־זלפה שפחתו--ללאה בתו, שפחה. כה ויהי בבוקר, והנה־היא לאה; ויאמר אל־לבן, מה־זאת עשית לי--הלוא ברחל עבדתי עימך, ולמה רימיתני. כו ויאמר לבן, לא־ייעשה כן במקומנו--לתת הצעירה, לפני הבכירה. כז מלא, שבוע זאת; וניתנה לך גם־את־זאת, בעבודה אשר תעבוד עימדי, עוד, שבע־שנים אחרות. כח ויעש יעקוב כן, וימלא שבוע זאת; וייתן־לו את־רחל בתו, לו לאישה. כט וייתן לבן לרחל בתו, את־בלהה שפחתו--לה, לשפחה. ל ויבוא גם אל־רחל, ויאהב גם־את־רחל מלאה; ויעבוד עימו, עוד שבע־שנים אחרות. לא וירא יהוה כי־שנואה לאה, ויפתח את־רחמה; ורחל, עקרה. לב ותהר לאה ותלד בן, ותקרא שמו ראובן: כי אמרה, כי־ראה יהוה בעוניי--כי עתה, יאהבני אישי. לג ותהר עוד, ותלד בן, ותאמר כי־שמע יהוה כי־שנואה אנוכי, וייתן־לי גם־את־זה; ותקרא שמו, שמעון. לד ותהר עוד, ותלד בן, ותאמר עתה הפעם יילווה אישי אליי, כי־ילדתי לו שלושה בנים; על־כן קרא־שמו, לוי. לה ותהר עוד ותלד בן, ותאמר הפעם אודה את־יהוה--על־כן קראה שמו, יהודה; ותעמוד, מלדת.