תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מד

א ויצו את־אשר על־ביתו, לאמור, מלא את־אמתחות האנשים אוכל, כאשר יוכלון שאת; ושים כסף־איש, בפי אמתחתו. ב ואת־גביעי גביע הכסף, תשים בפי אמתחת הקטון, ואת, כסף שברו; ויעש, כדבר יוסף אשר דיבר. ג הבוקר, אור; והאנשים שולחו, המה וחמוריהם. ד הם יצאו את־העיר, לא הרחיקו, ויוסף אמר לאשר על־ביתו, קום רדוף אחרי האנשים; והשגתם ואמרת אליהם, למה שילמתם רעה תחת טובה. ה הלוא זה, אשר ישתה אדוני בו, והוא, נחש ינחש בו; הרעותם, אשר עשיתם. ו וישיגם; וידבר אליהם, את־הדברים האלה. ז ויאמרו אליו--למה ידבר אדוני, כדברים האלה; חלילה, לעבדיך, מעשות, כדבר הזה. ח הן כסף, אשר מצאנו בפי אמתחותינו--השיבונו אליך, מארץ כנען; ואיך, נגנוב מבית אדוניך, כסף, או זהב. ט אשר יימצא איתו מעבדיך, ומת; וגם־אנחנו, נהיה לאדוני לעבדים. י ויאמר, גם־עתה כדבריכם כן־הוא: אשר יימצא איתו יהיה־לי עבד, ואתם תהיו נקיים. יא וימהרו, ויורידו איש את־אמתחתו--ארצה; ויפתחו, איש אמתחתו. יב ויחפש--בגדול החל, ובקטון כילה; ויימצא, הגביע, באמתחת, בנימין. יג ויקרעו, שמלותם; ויעמוס איש על־חמורו, וישובו העירה. יד ויבוא יהודה ואחיו ביתה יוסף, והוא עודנו שם; וייפלו לפניו, ארצה. טו ויאמר להם יוסף, מה־המעשה הזה אשר עשיתם; הלוא ידעתם, כי־נחש ינחש איש אשר כמוני. טז ויאמר יהודה, מה־נאמר לאדוני, מה־נדבר, ומה־נצטדק; האלוהים, מצא את־עוון עבדיך--הננו עבדים לאדוני, גם־אנחנו גם אשר־נמצא הגביע בידו. יז ויאמר--חלילה לי, מעשות זאת; האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה־לי עבד, ואתם, עלו לשלום אל־אביכם. {ס}

יח וייגש אליו יהודה, ויאמר בי אדוני, ידבר־נא עבדך דבר באוזני אדוני, ואל־ייחר אפך בעבדך: כי כמוך, כפרעה. יט אדוני שאל, את־עבדיו לאמור: היש־לכם אב, או־אח. כ ונאמר, אל־אדוני, יש־לנו אב זקן, וילד זקונים קטן; ואחיו מת, וייוותר הוא לבדו לאימו ואביו אהבו. כא ותאמר, אל־עבדיך, הורידוהו, אליי; ואשימה עיני, עליו. כב ונאמר, אל־אדוני, לא־יוכל הנער, לעזוב את־אביו: ועזב את־אביו, ומת. כג ותאמר, אל־עבדיך, אם־לא יירד אחיכם הקטון, איתכם--לא תוסיפון, לראות פניי. כד ויהי כי עלינו, אל־עבדך אבי; ונגד־לו--את, דברי אדוני. כה ויאמר, אבינו: שובו, שברו־לנו מעט־אוכל. כו ונאמר, לא נוכל לרדת: אם־יש אחינו הקטון איתנו, וירדנו--כי־לא נוכל לראות פני האיש, ואחינו הקטון איננו איתנו. כז ויאמר עבדך אבי, אלינו: אתם ידעתם, כי שניים ילדה־לי אשתי. כח וייצא האחד, מאיתי, ואומר, אך טרוף טורף; ולא ראיתיו, עד־הנה. כט ולקחתם גם־את־זה מעם פניי, וקרהו אסון--והורדתם את־שיבתי ברעה, שאולה. ל ועתה, כבואי אל־עבדך אבי, והנער, איננו איתנו; ונפשו, קשורה בנפשו. לא והיה, כראותו כי־אין הנער--ומת; והורידו עבדיך את־שיבת עבדך אבינו, ביגון--שאולה. לב כי עבדך ערב את־הנער, מעם אבי לאמור: אם־לא אביאנו אליך, וחטאתי לאבי כל־הימים. לג ועתה, יישב־נא עבדך תחת הנער--עבד, לאדוני; והנער, יעל עם־אחיו. לד כי־איך אעלה אל־אבי, והנער איננו איתי: פן אראה ברע, אשר ימצא את־אבי.