תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לז

א ויישב יעקוב, בארץ מגורי אביו--בארץ, כנען. ב אלה תולדות יעקוב, יוסף בן־שבע־עשרה שנה היה רועה את־אחיו בצאן, והוא נער את־בני בלהה ואת־בני זלפה, נשי אביו; ויבא יוסף את־דיבתם רעה, אל־אביהם. ג וישראל, אהב את־יוסף מכל־בניו--כי־בן־זקונים הוא, לו; ועשה לו, כתונת פסים. ד ויראו אחיו, כי־אותו אהב אביהם מכל־אחיו--וישנאו, אותו; ולא יכלו, דברו לשלום. ה ויחלום יוסף חלום, ויגד לאחיו; ויוסיפו עוד, שנוא אותו. ו ויאמר, אליהם: שמעו־נא, החלום הזה אשר חלמתי. ז והנה אנחנו מאלמים אלומים, בתוך השדה, והנה קמה אלומתי, וגם־ניצבה; והנה תסובינה אלומותיכם, ותשתחווינה לאלומתי. ח ויאמרו לו, אחיו, המלוך תמלוך עלינו, אם־משול תמשול בנו; ויוסיפו עוד שנוא אותו, על־חלומותיו ועל־דבריו. ט ויחלום עוד חלום אחר, ויספר אותו לאחיו; ויאמר, הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים, משתחווים לי. י ויספר אל־אביו, ואל־אחיו, ויגער־בו אביו, ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת: הבוא נבוא, אני ואימך ואחיך, להשתחוות לך, ארצה. יא ויקנאו־בו, אחיו; ואביו, שמר את־הדבר. יב וילכו, אחיו, לרעות את־צאן אביהם, בשכם. יג ויאמר ישראל אל־יוסף, הלוא אחיך רועים בשכם--לכה, ואשלחך אליהם; ויאמר לו, הנני. יד ויאמר לו, לך־נא ראה את־שלום אחיך ואת־שלום הצאן, והשיבני, דבר; וישלחהו מעמק חברון, ויבוא שכמה. טו וימצאהו איש, והנה תועה בשדה; וישאלהו האיש לאמור, מה־תבקש. טז ויאמר, את־אחיי אנוכי מבקש; הגידה־נא לי, איפה הם רועים. יז ויאמר האיש, נסעו מזה--כי שמעתי אומרים, נלכה דותיינה; וילך יוסף אחר אחיו, וימצאם בדותן. יח ויראו אותו, מרחוק; ובטרם יקרב אליהם, ויתנכלו אותו להמיתו. יט ויאמרו, איש אל־אחיו: הנה, בעל החלומות הלזה--בא. כ ועתה לכו ונהרגהו, ונשליכהו באחד הבורות, ואמרנו, חיה רעה אכלתהו; ונראה, מה־יהיו חלומותיו. כא וישמע ראובן, ויצילהו מידם; ויאמר, לא נכנו נפש. כב ויאמר אליהם ראובן, אל־תשפכו־דם--השליכו אותו אל־הבור הזה אשר במדבר, ויד אל־תשלחו־בו: למען, הציל אותו מידם, להשיבו, אל־אביו. כג ויהי, כאשר־בא יוסף אל־אחיו; ויפשיטו את־יוסף את־כותונתו, את־כתונת הפסים אשר עליו. כד וייקחוהו--וישליכו אותו, הבורה; והבור ריק, אין בו מים. כה ויישבו, לאכול־לחם, וישאו עיניהם ויראו, והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד; וגמליהם נושאים, נכאת וצרי ולוט--הולכים, להוריד מצריימה. כו ויאמר יהודה, אל־אחיו: מה־בצע, כי נהרוג את־אחינו, וכיסינו, את־דמו. כז לכו ונמכרנו לישמעאלים, וידנו אל־תהי־בו, כי־אחינו בשרנו, הוא; וישמעו, אחיו. כח ויעברו אנשים מדיינים סוחרים, וימשכו ויעלו את־יוסף מן־הבור, וימכרו את־יוסף לישמעאלים, בעשרים כסף; ויביאו את־יוסף, מצריימה. כט וישב ראובן אל־הבור, והנה אין־יוסף בבור; ויקרע, את־בגדיו. ל וישב אל־אחיו, ויאמר: הילד איננו, ואני אנה אני־בא. לא ויקחו, את־כתונת יוסף; וישחטו שעיר עיזים, ויטבלו את־הכותונת בדם. לב וישלחו את־כתונת הפסים, ויביאו אל־אביהם, ויאמרו, זאת מצאנו: הכר־נא, הכתונת בנך היא--אם־לא. לג ויכירה ויאמר כתונת בני, חיה רעה אכלתהו; טרוף טורף, יוסף. לד ויקרע יעקוב שמלותיו, וישם שק במותניו; ויתאבל על־בנו, ימים רבים. לה ויקומו כל־בניו וכל־בנותיו לנחמו, וימאן להתנחם, ויאמר, כי־ארד אל־בני אביל שאולה; ויבך אותו, אביו. לו והמדנים--מכרו אותו, אל־מצריים: לפוטיפר סריס פרעה, שר הטבחים. {פ}