תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק כה

א ויוסף אברהם וייקח אישה, ושמה קטורה. ב ותלד לו, את-זמרן ואת-יוקשן, ואת-מדן, ואת-מדיין--ואת-ישבק, ואת-שוח. ג ויוקשן ילד, את-שבא ואת-דדן; ובני דדן, היו אשורים ולטושים ולאומים. ד ובני מדיין, עיפה ועפר וחנוך, ואבידע, ואלדעה; כל-אלה, בני קטורה. ה וייתן אברהם את-כל-אשר-לו, ליצחק. ו ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות; וישלחם מעל יצחק בנו, בעודנו חי, קדמה, אל-ארץ קדם. ז ואלה, ימי שני-חיי אברהם--אשר-חי: מאת שנה ושבעים שנה, וחמש שנים. ח ויגווע וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע; וייאסף, אל-עמיו. ט ויקברו אותו יצחק וישמעאל, בניו, אל-מערת, המכפלה: אל-שדה עפרון בן-צוחר, החיתי, אשר, על-פני ממרא. י השדה אשר-קנה אברהם, מאת בני-חת--שמה קובר אברהם, ושרה אשתו. יא ויהי, אחרי מות אברהם, ויברך אלוהים, את-יצחק בנו; ויישב יצחק, עם-באר לחי רואי. {פ}

יב ואלה תולדות ישמעאל, בן-אברהם: אשר ילדה הגר המצרית, שפחת שרה--לאברהם. יג ואלה, שמות בני ישמעאל, בשמותם, לתולדותם: בכור ישמעאל נביות, וקדר ואדבאל ומבשם. יד ומשמע ודומה, ומשא. טו חדד ותימא, יטור נפיש וקדמה. טז אלה הם בני ישמעאל, ואלה שמותם, בחצריהם, ובטירותם--שנים-עשר נשיאים, לאומותם. יז ואלה, שני חיי ישמעאל--מאת שנה ושלושים שנה, ושבע שנים; ויגווע וימת, וייאסף אל-עמיו. יח וישכנו מחווילה עד-שור, אשר על-פני מצריים, בואכה, אשורה; על-פני כל-אחיו, נפל. {פ}

יט ואלה תולדות יצחק, בן-אברהם: אברהם, הוליד את-יצחק. כ ויהי יצחק, בן-ארבעים שנה, בקחתו את-רבקה בת-בתואל הארמי, מפדן ארם--אחות לבן הארמי, לו לאישה. כא ויעתר יצחק ליהוה לנוכח אשתו, כי עקרה היא; וייעתר לו יהוה, ותהר רבקה אשתו. כב ויתרוצצו הבנים, בקרבה, ותאמר אם-כן, למה זה אנוכי; ותלך, לדרוש את-יהוה. כג ויאמר יהוה לה, שני גויים בבטנך, ושני לאומים, ממעייך ייפרדו; ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר. כד וימלאו ימיה, ללדת; והנה תומים, בבטנה. כה וייצא הראשון אדמוני, כולו כאדרת שיער; ויקראו שמו, עשיו. כו ואחרי-כן יצא אחיו, וידו אוחזת בעקב עשיו, ויקרא שמו, יעקוב; ויצחק בן-שישים שנה, בלדת אותם. כז ויגדלו, הנערים, ויהי עשיו איש יודע ציד, איש שדה; ויעקוב איש תם, יושב אוהלים. כח ויאהב יצחק את-עשיו, כי-ציד בפיו; ורבקה, אוהבת את-יעקוב. כט ויזד יעקוב, נזיד; ויבוא עשיו מן-השדה, והוא עייף. ל ויאמר עשיו אל-יעקוב, הלעיטני נא מן-האדום האדום הזה--כי עייף, אנוכי; על-כן קרא-שמו, אדום. לא ויאמר, יעקוב: מכרה כיום את-בכורתך, לי. לב ויאמר עשיו, הנה אנוכי הולך למות; ולמה-זה לי, בכורה. לג ויאמר יעקוב, הישבעה לי כיום, ויישבע, לו; וימכור את-בכורתו, ליעקוב. לד ויעקוב נתן לעשיו, לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת, ויקם וילך; וייבז עשיו, את-הבכורה. {פ}