תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק כד

א ואברהם זקן, בא בימים; ויהוה בירך את־אברהם, בכול. ב ויאמר אברהם, אל־עבדו זקן ביתו, המושל, בכל־אשר־לו: שים־נא ידך, תחת ירכי. ג ואשביעך--ביהוה אלוהי השמיים, ואלוהי הארץ: אשר לא־תיקח אישה, לבני, מבנות הכנעני, אשר אנוכי יושב בקרבו. ד כי אל־ארצי ואל־מולדתי, תלך; ולקחת אישה, לבני ליצחק. ה ויאמר אליו, העבד, אוליי לא־תאבה האישה, ללכת אחריי אל־הארץ הזאת; ההשב אשיב את־בנך, אל־הארץ אשר־יצאת משם. ו ויאמר אליו, אברהם: הישמר לך, פן־תשיב את־בני שמה. ז יהוה אלוהי השמיים, אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דיבר־לי ואשר נשבע־לי לאמור, לזרעך אתן את־הארץ הזאת--הוא, ישלח מלאכו לפניך, ולקחת אישה לבני, משם. ח ואם־לא תאבה האישה, ללכת אחריך--וניקית, משבועתי זאת; רק את־בני, לא תשב שמה. ט וישם העבד את־ידו, תחת ירך אברהם אדוניו; ויישבע לו, על־הדבר הזה. י וייקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו, וילך, וכל־טוב אדוניו, בידו; ויקם, וילך אל־ארם נהריים--אל־עיר נחור. יא ויברך הגמלים מחוץ לעיר, אל־באר המים, לעת ערב, לעת צאת השואבות. יב ויאמר--יהוה אלוהי אדוני אברהם, הקרה־נא לפניי היום; ועשה־חסד, עם אדוני אברהם. יג הנה אנוכי ניצב, על־עין המים; ובנות אנשי העיר, יוצאות לשאוב מים. יד והיה הנערה, אשר אומר אליה הטי־נא כדך ואשתה, ואמרה שתה, וגם־גמליך אשקה--אותה הוכחת, לעבדך ליצחק, ובה אדע, כי־עשית חסד עם־אדוני. טו ויהי־הוא, טרם כילה לדבר, והנה רבקה יוצאת אשר יולדה לבתואל בן־מלכה, אשת נחור אחי אברהם; וכדה, על־שכמה. טז והנערה, טובת מראה מאוד--בתולה, ואיש לא ידעה; ותרד העינה, ותמלא כדה ותעל. יז וירץ העבד, לקראתה; ויאמר, הגמיאיני נא מעט־מים מכדך. יח ותאמר, שתה אדוני; ותמהר, ותורד כדה על־ידה--ותשקהו. יט ותכל, להשקותו; ותאמר, גם לגמליך אשאב, עד אם־כילו, לשתות. כ ותמהר, ותער כדה אל־השוקת, ותרץ עוד אל־הבאר, לשאוב; ותשאב, לכל־גמליו. כא והאיש משתאה, לה; מחריש--לדעת ההצליח יהוה דרכו, אם־לא. כב ויהי, כאשר כילו הגמלים לשתות, וייקח האיש נזם זהב, בקע משקלו--ושני צמידים על־ידיה, עשרה זהב משקלם. כג ויאמר בת־מי את, הגידי נא לי; היש בית־אביך מקום לנו, ללין. כד ותאמר אליו, בת־בתואל אנוכי--בן־מלכה, אשר ילדה לנחור. כה ותאמר אליו, גם־תבן גם־מספוא רב עימנו--גם־מקום, ללון. כו וייקוד האיש, וישתחו ליהוה. כז ויאמר, ברוך יהוה אלוהי אדוני אברהם, אשר לא־עזב חסדו ואמיתו, מעם אדוני; אנוכי, בדרך נחני יהוה, בית, אחי אדוני. כח ותרץ, הנערה, ותגד, לבית אימה--כדברים, האלה. כט ולרבקה אח, ושמו לבן; וירץ לבן אל־האיש החוצה, אל־העין. ל ויהי כראות את־הנזם, ואת־הצמידים על־ידי אחותו, וכשומעו את־דברי רבקה אחותו לאמור, כה־דיבר אליי האיש; ויבוא, אל־האיש, והנה עומד על־הגמלים, על־העין. לא ויאמר, בוא ברוך יהוה; למה תעמוד, בחוץ, ואנוכי פיניתי הבית, ומקום לגמלים. לב ויבוא האיש הביתה, ויפתח הגמלים; וייתן תבן ומספוא, לגמלים, ומים לרחוץ רגליו, ורגלי האנשים אשר איתו. לג ויושם לפניו, לאכול, ויאמר לא אוכל, עד אם־דיברתי דבריי; ויאמר, דבר. לד ויאמר: עבד אברהם, אנוכי. לה ויהוה בירך את־אדוני, מאוד--ויגדל; וייתן־לו צאן ובקר, וכסף וזהב, ועבדים ושפחות, וגמלים וחמורים. לו ותלד שרה אשת אדוני בן, לאדוני, אחרי, זקנתה; וייתן־לו, את־כל־אשר־לו. לז וישביעני אדוני, לאמור: לא־תיקח אישה, לבני, מבנות הכנעני, אשר אנוכי יושב בארצו. לח אם־לא אל־בית־אבי תלך, ואל־משפחתי; ולקחת אישה, לבני. לט ואומר, אל־אדוני: אוליי לא־תלך האישה, אחריי. מ ויאמר, אליי: יהוה אשר־התהלכתי לפניו, ישלח מלאכו איתך והצליח דרכך, ולקחת אישה לבני, ממשפחתי ומבית אבי. מא אז תינקה מאלתי, כי תבוא אל־משפחתי; ואם־לא ייתנו לך, והיית נקי מאלתי. מב ואבוא היום, אל־העין; ואומר, יהוה אלוהי אדוני אברהם, אם־ישך־נא מצליח דרכי, אשר אנוכי הולך עליה. מג הנה אנוכי ניצב, על־עין המים; והיה העלמה, היוצאת לשאוב, ואמרתי אליה, השקיני־נא מעט־מים מכדך. מד ואמרה אליי גם־אתה שתה, וגם לגמליך אשאב--היא האישה, אשר־הוכיח יהוה לבן־אדוני. מה אני טרם אכלה לדבר אל־ליבי, והנה רבקה יוצאת וכדה על־שכמה, ותרד העינה, ותשאב; ואומר אליה, השקיני נא. מו ותמהר, ותורד כדה מעליה, ותאמר שתה, וגם־גמליך אשקה; ואשת, וגם הגמלים השקתה. מז ואשאל אותה, ואומר בת־מי את, ותאמר בת־בתואל בן־נחור, אשר ילדה־לו מלכה; ואשים הנזם על־אפה, והצמידים על־ידיה. מח ואקוד ואשתחווה, ליהוה; ואברך, את־יהוה אלוהי אדוני אברהם, אשר הנחני בדרך אמת, לקחת את־בת־אחי אדוני לבנו. מט ועתה אם־ישכם עושים חסד ואמת, את־אדוני--הגידו לי; ואם־לא--הגידו לי, ואפנה על־ימין או על־שמאל. נ ויען לבן ובתואל ויאמרו, מיהוה יצא הדבר; לא נוכל דבר אליך, רע או־טוב. נא הנה־רבקה לפניך, קח ולך; ותהי אישה לבן־אדוניך, כאשר דיבר יהוה. נב ויהי, כאשר שמע עבד אברהם את־דבריהם; וישתחו ארצה, ליהוה. נג ויוצא העבד כלי־כסף וכלי זהב, ובגדים, וייתן, לרבקה; ומגדנות--נתן לאחיה, ולאימה. נד ויאכלו וישתו, הוא והאנשים אשר־עימו--וילינו; ויקומו בבוקר, ויאמר שלחוני לאדוני. נה ויאמר אחיה ואימה, תשב הנערה איתנו ימים או עשור; אחר, תלך. נו ויאמר אליהם אל־תאחרו אותי, ויהוה הצליח דרכי; שלחוני, ואלכה לאדוני. נז ויאמרו, נקרא לנערה, ונשאלה, את־פיה. נח ויקראו לרבקה ויאמרו אליה, התלכי עם־האיש הזה; ותאמר, אלך. נט וישלחו את־רבקה אחותם, ואת־מינקתה, ואת־עבד אברהם, ואת־אנשיו. ס ויברכו את־רבקה, ויאמרו לה--אחותנו, את היי לאלפי רבבה; ויירש זרעך, את שער שונאיו. סא ותקם רבקה ונערותיה, ותרכבנה על־הגמלים, ותלכנה, אחרי האיש; וייקח העבד את־רבקה, וילך. סב ויצחק בא מבוא, באר לחי רואי; והוא יושב, בארץ הנגב. סג וייצא יצחק לשוח בשדה, לפנות ערב; ויישא עיניו וירא, והנה גמלים באים. סד ותישא רבקה את־עיניה, ותרא את־יצחק; ותיפול, מעל הגמל. סה ותאמר אל־העבד, מי־האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו, ויאמר העבד, הוא אדוני; ותיקח הצעיף, ותתכס. סו ויספר העבד, ליצחק, את כל־הדברים, אשר עשה. סז ויביאהא יצחק, האוהלה שרה אימו, וייקח את־רבקה ותהי־לו לאישה, ויאהבהא; ויינחם יצחק, אחרי אימו. {פ}