תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מה

א ולא־יכול יוסף להתאפק, לכול הניצבים עליו, ויקרא, הוציאו כל־איש מעליי; ולא־עמד איש איתו, בהתוודע יוסף אל־אחיו. ב וייתן את־קולו, בבכי; וישמעו מצריים, וישמע בית פרעה. ג ויאמר יוסף אל־אחיו אני יוסף, העוד אבי חי; ולא־יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו. ד ויאמר יוסף אל־אחיו גשו־נא אליי, וייגשו; ויאמר, אני יוסף אחיכם, אשר־מכרתם אותי, מצריימה. ה ועתה אל־תיעצבו, ואל־ייחר בעיניכם, כי־מכרתם אותי, הנה: כי למחיה, שלחני אלוהים לפניכם. ו כי־זה שנתיים הרעב, בקרב הארץ; ועוד חמש שנים, אשר אין־חריש וקציר. ז וישלחני אלוהים לפניכם, לשום לכם שארית בארץ, ולהחיות לכם, לפליטה גדולה. ח ועתה, לא־אתם שלחתם אותי הנה, כי, האלוהים; וישימני לאב לפרעה, ולאדון לכל־ביתו, ומושל, בכל־ארץ מצריים. ט מהרו, ועלו אל־אבי, ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף, שמני אלוהים לאדון לכל־מצריים; רדה אליי, אל־תעמוד. י וישבת בארץ־גושן, והיית קרוב אליי--אתה, ובניך ובני בניך; וצאנך ובקרך, וכל־אשר־לך. יא וכילכלתי אותך שם, כי־עוד חמש שנים רעב: פן־תיוורש אתה וביתך, וכל־אשר־לך. יב והנה עיניכם רואות, ועיני אחי בנימין: כי־פי, המדבר אליכם. יג והגדתם לאבי, את־כל־כבודי במצריים, ואת, כל־אשר ראיתם; ומיהרתם והורדתם את־אבי, הנה. יד וייפול על־צווארי בנימין־אחיו, ויבך; ובנימין--בכה, על־צוואריו. טו וינשק לכל־אחיו, ויבך עליהם; ואחרי כן, דיברו אחיו איתו. טז והקול נשמע, בית פרעה לאמור, באו, אחי יוסף; וייטב בעיני פרעה, ובעיני עבדיו. יז ויאמר פרעה אל־יוסף, אמור אל־אחיך זאת עשו: טענו, את־בעירכם, ולכו־בואו, ארצה כנען. יח וקחו את־אביכם ואת־בתיכם, ובואו אליי; ואתנה לכם, את־טוב ארץ מצריים, ואכלו, את־חלב הארץ. יט ואתה צווית, זאת עשו: קחו־לכם מארץ מצריים עגלות, לטפכם ולנשיכם, ונשאתם את־אביכם, ובאתם. כ ועינכם, אל־תחוס על־כליכם: כי־טוב כל־ארץ מצריים, לכם הוא. כא ויעשו־כן בני ישראל, וייתן להם יוסף עגלות על־פי פרעה; וייתן להם צידה, לדרך. כב לכולם נתן לאיש, חליפות שמלות; ולבנימין נתן שלוש מאות כסף, וחמש חליפות שמלות. כג ולאביו שלח כזאת, עשרה חמורים, נושאים, מטוב מצריים; ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון, לאביו--לדרך. כד וישלח את־אחיו, וילכו; ויאמר אליהם, אל־תרגזו בדרך. כה ויעלו, ממצריים; ויבואו ארץ כנען, אל־יעקוב אביהם. כו ויגידו לו לאמור, עוד יוסף חי, וכי־הוא מושל, בכל־ארץ מצריים; ויפג ליבו, כי לא־האמין להם. כז וידברו אליו, את כל־דברי יוסף אשר דיבר אליהם, וירא את־העגלות, אשר־שלח יוסף לשאת אותו; ותחי, רוח יעקוב אביהם. כח ויאמר, ישראל, רב עוד־יוסף בני, חי; אלכה ואראנו, בטרם אמות.