תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק ז

א ויאמר יהוה לנוח, בוא־אתה וכל־ביתך אל־התיבה: כי־אותך ראיתי צדיק לפניי, בדור הזה. ב מכול הבהמה הטהורה, תיקח־לך שבעה שבעה--איש ואשתו; ומן־הבהמה אשר לא טהורה היא, שניים--איש ואשתו. ג גם מעוף השמיים שבעה שבעה, זכר ונקבה, לחייות זרע, על־פני כל־הארץ. ד כי לימים עוד שבעה, אנוכי ממטיר על־הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה; ומחיתי, את־כל־היקום אשר עשיתי, מעל, פני האדמה. ה ויעש, נוח, ככול אשר־ציווהו, יהוה. ו ונוח, בן־שש מאות שנה; והמבול היה, מים על־הארץ. ז ויבוא נוח, ובניו ואשתו ונשי־בניו איתו--אל־התיבה: מפני, מי המבול. ח מן־הבהמה, הטהורה, ומן־הבהמה, אשר איננה טהורה; ומן־העוף--וכול אשר־רומש, על־האדמה. ט שניים שניים באו אל־נוח, אל־התיבה--זכר ונקבה: כאשר ציווה אלוהים, את־נוח. י ויהי, לשבעת הימים; ומי המבול, היו על־הארץ. יא בשנת שש־מאות שנה, לחיי־נוח, בחודש השני, בשבעה־עשר יום לחודש--ביום הזה, נבקעו כל־מעיינות תהום רבה, וארובות השמיים, נפתחו. יב ויהי הגשם, על־הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה. יג בעצם היום הזה בא נוח, ושם־וחם ויפת בני־נוח; ואשת נוח, ושלושת נשי־בניו איתם--אל־התיבה. יד המה וכל־החיה למינה, וכל־הבהמה למינה, וכל־הרמש הרומש על־הארץ, למינהו; וכל־העוף למינהו, כול ציפור כל־כנף. טו ויבואו אל־נוח, אל־התיבה, שניים שניים מכל־הבשר, אשר־בו רוח חיים. טז והבאים, זכר ונקבה מכל־בשר באו, כאשר ציווה אותו, אלוהים; ויסגור יהוה, בעדו. יז ויהי המבול ארבעים יום, על־הארץ; וירבו המים, וישאו את־התיבה, ותרם, מעל הארץ. יח ויגברו המים וירבו מאוד, על־הארץ; ותלך התיבה, על־פני המים. יט והמים, גברו מאוד מאוד--על־הארץ; ויכוסו, כל־ההרים הגבוהים, אשר־תחת, כל־השמיים. כ חמש עשרה אמה מלמעלה, גברו המים; ויכוסו, ההרים. כא ויגווע כל־בשר הרומש על־הארץ, בעוף ובבהמה ובחיה, ובכל־השרץ, השורץ על־הארץ--וכול, האדם. כב כול אשר נשמת־רוח חיים באפיו, מכול אשר בחרבה--מתו. כג ויימח את־כל־היקום אשר על־פני האדמה, מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמיים, ויימחו, מן־הארץ; ויישאר אך־נוח ואשר איתו, בתיבה. כד ויגברו המים, על־הארץ, חמישים ומאת, יום.