תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לא

א וישמע, את־דברי בני־לבן לאמור, לקח יעקוב, את כל־אשר לאבינו; ומאשר לאבינו--עשה, את כל־הכבוד הזה. ב וירא יעקוב, את־פני לבן; והנה איננו עימו, כתמול שלשום. ג ויאמר יהוה אל־יעקוב, שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך; ואהיה, עימך. ד וישלח יעקוב, ויקרא לרחל וללאה, השדה, אל־צאנו. ה ויאמר להן, רואה אנוכי את־פני אביכן, כי־איננו אליי, כתמול שלשום; ואלוהי אבי, היה עימדי. ו ואתנה, ידעתן: כי, בכל־כוחי, עבדתי, את־אביכן. ז ואביכן התל בי, והחליף את־משכורתי עשרת מונים; ולא־נתנו אלוהים, להרע עימדי. ח אם־כה יאמר, נקודים יהיה שכרך--וילדו כל־הצאן, נקודים; ואם־כה יאמר, עקודים יהיה שכרך--וילדו כל־הצאן, עקודים. ט ויצל אלוהים את־מקנה אביכם, וייתן־לי. י ויהי, בעת יחם הצאן, ואשא עיניי וארא, בחלום; והנה העתודים העולים על־הצאן, עקודים נקודים וברודים. יא ויאמר אליי מלאך האלוהים, בחלום--יעקוב; ואומר, הנני. יב ויאמר, שא־נא עיניך וראה כל־העתודים העולים על־הצאן, עקודים נקודים, וברודים: כי ראיתי, את כל־אשר לבן עושה לך. יג אנוכי האל, בית־אל, אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר; עתה, קום צא מן־הארץ הזאת, ושוב, אל־ארץ מולדתך. יד ותען רחל ולאה, ותאמרנה לו: העוד לנו חלק ונחלה, בבית אבינו. טו הלוא נוכרייות נחשבנו לו, כי מכרנו; ויאכל גם־אכול, את־כספנו. טז כי כל־העושר, אשר הציל אלוהים מאבינו--לנו הוא, ולבנינו; ועתה, כול אשר אמר אלוהים אליך--עשה. יז ויקם, יעקוב; ויישא את־בניו ואת־נשיו, על־הגמלים. יח וינהג את־כל־מקנהו, ואת־כל־רכושו אשר רכש--מקנה קניינו, אשר רכש בפדן ארם: לבוא אל־יצחק אביו, ארצה כנען. יט ולבן הלך, לגזוז את־צאנו; ותגנוב רחל, את־התרפים אשר לאביה. כ ויגנוב יעקוב, את־לב לבן הארמי--על־בלי הגיד לו, כי בורח הוא. כא ויברח הוא וכל־אשר־לו, ויקם ויעבור את־הנהר; וישם את־פניו, הר הגלעד. כב ויוגד ללבן, ביום השלישי: כי ברח, יעקוב. כג וייקח את־אחיו, עימו, וירדוף אחריו, דרך שבעת ימים; וידבק אותו, בהר הגלעד. כד ויבוא אלוהים אל־לבן הארמי, בחלום הלילה; ויאמר לו, הישמר לך פן־תדבר עם־יעקוב--מטוב עד־רע. כה וישג לבן, את־יעקוב; ויעקוב, תקע את־אוהלו בהר, ולבן תקע את־אחיו, בהר הגלעד. כו ויאמר לבן, ליעקוב, מה עשית, ותגנוב את־לבבי; ותנהג, את־בנותיי, כשבויות, חרב. כז למה נחבאת לברוח, ותגנוב אותי; ולא־הגדת לי, ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכינור. כח ולא נטשתני, לנשק לבניי ולבנותיי; עתה, הסכלת עשה. כט יש־לאל ידי, לעשות עימכם רע; ואלוהי אביכם אמש אמר אליי לאמור, הישמר לך מדבר עם־יעקוב--מטוב עד־רע. ל ועתה הלוך הלכת, כי־נכסוף נכספת לבית אביך; למה גנבת, את־אלוהיי. לא ויען יעקוב, ויאמר ללבן: כי יראתי--כי אמרתי, פן־תגזול את־בנותיך מעימי. לב עם אשר תמצא את־אלוהיך, לא יחיה--נגד אחינו הכר־לך מה עימדי, וקח־לך; ולא־ידע יעקוב, כי רחל גנבתם. לג ויבוא לבן באוהל יעקוב ובאוהל לאה, ובאוהל שתי האמהות--ולא מצא; וייצא מאוהל לאה, ויבוא באוהל רחל. לד ורחל לקחה את־התרפים, ותשימם בכר הגמל--ותשב עליהם; וימשש לבן את־כל־האוהל, ולא מצא. לה ותאמר אל־אביה, אל־ייחר בעיני אדוני, כי לא אוכל לקום מפניך, כי־דרך נשים לי; ויחפש, ולא מצא את־התרפים. לו וייחר ליעקוב, וירב בלבן; ויען יעקוב, ויאמר ללבן, מה־פשעי מה חטאתי, כי דלקת אחריי. לז כי־מיששת את־כל־כליי, מה־מצאת מכול כלי־ביתך--שים כה, נגד אחיי ואחיך; ויוכיחו, בין שנינו. לח זה עשרים שנה אנוכי עימך, רחליך ועיזיך לא שיכלו; ואילי צאנך, לא אכלתי. לט טריפה, לא־הבאתי אליך--אנוכי אחטנה, מידי תבקשנה; גנובתי יום, וגנובתי לילה. מ הייתי ביום אכלני חורב, וקרח בלילה; ותידד שנתי, מעיניי. מא זה־לי עשרים שנה, בביתך, עבדתיך ארבע־עשרה שנה בשתי בנותיך, ושש שנים בצאנך; ותחלף את־משכורתי, עשרת מונים. מב לולי אלוהי אבי אלוהי אברהם ופחד יצחק, היה לי--כי עתה, ריקם שילחתני; את־עוניי ואת־יגיע כפיי, ראה אלוהים--ויוכח אמש. מג ויען לבן ויאמר אל־יעקוב, הבנות בנותיי והבנים בניי והצאן צאני, וכול אשר־אתה רואה, לי־הוא; ולבנותיי מה־אעשה לאלה, היום, או לבניהן, אשר ילדו. מד ועתה, לכה נכרתה ברית--אני ואתה; והיה לעד, ביני ובינך. מה וייקח יעקוב, אבן; וירימהא, מצבה. מו ויאמר יעקוב לאחיו לקטו אבנים, ויקחו אבנים ויעשו־גל; ויאכלו שם, על־הגל. מז ויקרא־לו לבן, יגר שהדותא; ויעקוב, קרא לו גלעד. מח ויאמר לבן, הגל הזה עד ביני ובינך היום; על־כן קרא־שמו, גלעד. מט והמצפה אשר אמר, ייצף יהוה ביני ובינך: כי ניסתר, איש מריעהו. נ אם־תענה את־בנותיי, ואם־תיקח נשים על־בנותיי--אין איש, עימנו; ראה, אלוהים עד ביני ובינך. נא ויאמר לבן, ליעקוב: הנה הגל הזה, והנה המצבה, אשר יריתי, ביני ובינך. נב עד הגל הזה, ועדה המצבה: אם־אני, לא־אעבור אליך את־הגל הזה, ואם־אתה לא־תעבור אליי את־הגל הזה ואת־המצבה הזאת, לרעה. נג אלוהי אברהם ואלוהי נחור, ישפטו בינינו--אלוהי, אביהם; ויישבע יעקוב, בפחד אביו יצחק. נד ויזבח יעקוב זבח בהר, ויקרא לאחיו לאכול־לחם; ויאכלו לחם, וילינו בהר.