תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לא

א וישמע, את-דברי בני-לבן לאמור, לקח יעקוב, את כל-אשר לאבינו; ומאשר לאבינו--עשה, את כל-הכבוד הזה. ב וירא יעקוב, את-פני לבן; והנה איננו עימו, כתמול שלשום. ג ויאמר יהוה אל-יעקוב, שוב אל-ארץ אבותיך ולמולדתך; ואהיה, עימך. ד וישלח יעקוב, ויקרא לרחל וללאה, השדה, אל-צאנו. ה ויאמר להן, רואה אנוכי את-פני אביכן, כי-איננו אליי, כתמול שלשום; ואלוהי אבי, היה עימדי. ו ואתנה, ידעתן: כי, בכל-כוחי, עבדתי, את-אביכן. ז ואביכן התל בי, והחליף את-משכורתי עשרת מונים; ולא-נתנו אלוהים, להרע עימדי. ח אם-כה יאמר, נקודים יהיה שכרך--וילדו כל-הצאן, נקודים; ואם-כה יאמר, עקודים יהיה שכרך--וילדו כל-הצאן, עקודים. ט ויצל אלוהים את-מקנה אביכם, וייתן-לי. י ויהי, בעת יחם הצאן, ואשא עיניי וארא, בחלום; והנה העתודים העולים על-הצאן, עקודים נקודים וברודים. יא ויאמר אליי מלאך האלוהים, בחלום--יעקוב; ואומר, הנני. יב ויאמר, שא-נא עיניך וראה כל-העתודים העולים על-הצאן, עקודים נקודים, וברודים: כי ראיתי, את כל-אשר לבן עושה לך. יג אנוכי האל, בית-אל, אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר; עתה, קום צא מן-הארץ הזאת, ושוב, אל-ארץ מולדתך. יד ותען רחל ולאה, ותאמרנה לו: העוד לנו חלק ונחלה, בבית אבינו. טו הלוא נוכרייות נחשבנו לו, כי מכרנו; ויאכל גם-אכול, את-כספנו. טז כי כל-העושר, אשר הציל אלוהים מאבינו--לנו הוא, ולבנינו; ועתה, כול אשר אמר אלוהים אליך--עשה. יז ויקם, יעקוב; ויישא את-בניו ואת-נשיו, על-הגמלים. יח וינהג את-כל-מקנהו, ואת-כל-רכושו אשר רכש--מקנה קניינו, אשר רכש בפדן ארם: לבוא אל-יצחק אביו, ארצה כנען. יט ולבן הלך, לגזוז את-צאנו; ותגנוב רחל, את-התרפים אשר לאביה. כ ויגנוב יעקוב, את-לב לבן הארמי--על-בלי הגיד לו, כי בורח הוא. כא ויברח הוא וכל-אשר-לו, ויקם ויעבור את-הנהר; וישם את-פניו, הר הגלעד. כב ויוגד ללבן, ביום השלישי: כי ברח, יעקוב. כג וייקח את-אחיו, עימו, וירדוף אחריו, דרך שבעת ימים; וידבק אותו, בהר הגלעד. כד ויבוא אלוהים אל-לבן הארמי, בחלום הלילה; ויאמר לו, הישמר לך פן-תדבר עם-יעקוב--מטוב עד-רע. כה וישג לבן, את-יעקוב; ויעקוב, תקע את-אוהלו בהר, ולבן תקע את-אחיו, בהר הגלעד. כו ויאמר לבן, ליעקוב, מה עשית, ותגנוב את-לבבי; ותנהג, את-בנותיי, כשבויות, חרב. כז למה נחבאת לברוח, ותגנוב אותי; ולא-הגדת לי, ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכינור. כח ולא נטשתני, לנשק לבניי ולבנותיי; עתה, הסכלת עשה. כט יש-לאל ידי, לעשות עימכם רע; ואלוהי אביכם אמש אמר אליי לאמור, הישמר לך מדבר עם-יעקוב--מטוב עד-רע. ל ועתה הלוך הלכת, כי-נכסוף נכספת לבית אביך; למה גנבת, את-אלוהיי. לא ויען יעקוב, ויאמר ללבן: כי יראתי--כי אמרתי, פן-תגזול את-בנותיך מעימי. לב עם אשר תמצא את-אלוהיך, לא יחיה--נגד אחינו הכר-לך מה עימדי, וקח-לך; ולא-ידע יעקוב, כי רחל גנבתם. לג ויבוא לבן באוהל יעקוב ובאוהל לאה, ובאוהל שתי האמהות--ולא מצא; וייצא מאוהל לאה, ויבוא באוהל רחל. לד ורחל לקחה את-התרפים, ותשימם בכר הגמל--ותשב עליהם; וימשש לבן את-כל-האוהל, ולא מצא. לה ותאמר אל-אביה, אל-ייחר בעיני אדוני, כי לא אוכל לקום מפניך, כי-דרך נשים לי; ויחפש, ולא מצא את-התרפים. לו וייחר ליעקוב, וירב בלבן; ויען יעקוב, ויאמר ללבן, מה-פשעי מה חטאתי, כי דלקת אחריי. לז כי-מיששת את-כל-כליי, מה-מצאת מכול כלי-ביתך--שים כה, נגד אחיי ואחיך; ויוכיחו, בין שנינו. לח זה עשרים שנה אנוכי עימך, רחליך ועיזיך לא שיכלו; ואילי צאנך, לא אכלתי. לט טריפה, לא-הבאתי אליך--אנוכי אחטנה, מידי תבקשנה; גנובתי יום, וגנובתי לילה. מ הייתי ביום אכלני חורב, וקרח בלילה; ותידד שנתי, מעיניי. מא זה-לי עשרים שנה, בביתך, עבדתיך ארבע-עשרה שנה בשתי בנותיך, ושש שנים בצאנך; ותחלף את-משכורתי, עשרת מונים. מב לולי אלוהי אבי אלוהי אברהם ופחד יצחק, היה לי--כי עתה, ריקם שילחתני; את-עוניי ואת-יגיע כפיי, ראה אלוהים--ויוכח אמש. מג ויען לבן ויאמר אל-יעקוב, הבנות בנותיי והבנים בניי והצאן צאני, וכול אשר-אתה רואה, לי-הוא; ולבנותיי מה-אעשה לאלה, היום, או לבניהן, אשר ילדו. מד ועתה, לכה נכרתה ברית--אני ואתה; והיה לעד, ביני ובינך. מה וייקח יעקוב, אבן; וירימהא, מצבה. מו ויאמר יעקוב לאחיו לקטו אבנים, ויקחו אבנים ויעשו-גל; ויאכלו שם, על-הגל. מז ויקרא-לו לבן, יגר שהדותא; ויעקוב, קרא לו גלעד. מח ויאמר לבן, הגל הזה עד ביני ובינך היום; על-כן קרא-שמו, גלעד. מט והמצפה אשר אמר, ייצף יהוה ביני ובינך: כי ניסתר, איש מריעהו. נ אם-תענה את-בנותיי, ואם-תיקח נשים על-בנותיי--אין איש, עימנו; ראה, אלוהים עד ביני ובינך. נא ויאמר לבן, ליעקוב: הנה הגל הזה, והנה המצבה, אשר יריתי, ביני ובינך. נב עד הגל הזה, ועדה המצבה: אם-אני, לא-אעבור אליך את-הגל הזה, ואם-אתה לא-תעבור אליי את-הגל הזה ואת-המצבה הזאת, לרעה. נג אלוהי אברהם ואלוהי נחור, ישפטו בינינו--אלוהי, אביהם; ויישבע יעקוב, בפחד אביו יצחק. נד ויזבח יעקוב זבח בהר, ויקרא לאחיו לאכול-לחם; ויאכלו לחם, וילינו בהר.