תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מא

א ויהי, מקץ שנתיים ימים; ופרעה חולם, והנה עומד על-היאור. ב והנה מן-היאור, עולות שבע פרות, יפות מראה, ובריאות בשר; ותרעינה, באחו. ג והנה שבע פרות אחרות, עולות אחריהן מן-היאור, רעות מראה, ודקות בשר; ותעמודנה אצל הפרות, על-שפת היאור. ד ותאכלנה הפרות, רעות המראה ודקות הבשר, את שבע הפרות, יפות המראה והבריאות; וייקץ, פרעה. ה ויישן, ויחלום שנית; והנה שבע שיבולים, עולות בקנה אחד--בריאות וטובות. ו והנה שבע שיבולים, דקות ושדופות קדים--צומחות, אחריהן. ז ותבלענה, השיבולים הדקות, את שבע השיבולים, הבריאות והמלאות; וייקץ פרעה, והנה חלום. ח ויהי בבוקר, ותיפעם רוחו, וישלח ויקרא את-כל-חרטומי מצריים, ואת-כל-חכמיה; ויספר פרעה להם את-חלומו, ואין-פותר אותם לפרעה. ט וידבר שר המשקים, את-פרעה לאמור: את-חטאיי, אני מזכיר היום. י פרעה, קצף על-עבדיו; וייתן אותי במשמר, בית שר הטבחים--אותי, ואת שר האופים. יא ונחלמה חלום בלילה אחד, אני והוא: איש כפתרון חלומו, חלמנו. יב ושם איתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים, ונספר-לו, ויפתור-לנו את-חלומותינו: איש כחלומו, פתר. יג ויהי כאשר פתר-לנו, כן היה: אותי השיב על-כני, ואותו תלה. יד וישלח פרעה ויקרא את-יוסף, ויריצוהו מן-הבור; ויגלח ויחלף שמלותיו, ויבוא אל-פרעה. טו ויאמר פרעה, אל-יוסף, חלום חלמתי, ופותר אין אותו; ואני, שמעתי עליך לאמור, תשמע חלום, לפתור אותו. טז ויען יוסף את-פרעה לאמור, בלעדיי: אלוהים, יענה את-שלום פרעה. יז וידבר פרעה, אל-יוסף: בחלומי, הנני עומד על-שפת היאור. יח והנה מן-היאור, עולות שבע פרות, בריאות בשר, ויפות תואר; ותרעינה, באחו. יט והנה שבע-פרות אחרות, עולות אחריהן, דלות ורעות תואר מאוד, ורקות בשר: לא-ראיתי כהנה בכל-ארץ מצריים, לרוע. כ ותאכלנה, הפרות, הרקות, והרעות--את שבע הפרות הראשונות, הבריאות. כא ותבואנה אל-קרבנה, ולא נודע כי-באו אל-קרבנה, ומראיהן רע, כאשר בתחילה; ואיקץ. כב וארא, בחלומי; והנה שבע שיבולים, עולות בקנה אחד--מלאות וטובות. כג והנה שבע שיבולים, צנומות דקות שדופות קדים--צומחות, אחריהם. כד ותבלענה השיבולים הדקות, את שבע השיבולים הטובות; ואומר, אל-החרטומים, ואין מגיד, לי. כה ויאמר יוסף אל-פרעה, חלום פרעה אחד הוא: את אשר האלוהים עושה, הגיד לפרעה. כו שבע פרות הטובות, שבע שנים הנה, ושבע השיבולים הטובות, שבע שנים הנה: חלום, אחד הוא. כז ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן, שבע שנים הנה, ושבע השיבולים הריקות, שדופות הקדים--יהיו, שבע שני רעב. כח הוא הדבר, אשר דיברתי אל-פרעה: אשר האלוהים עושה, הראה את-פרעה. כט הנה שבע שנים, באות--שבע גדול, בכל-ארץ מצריים. ל וקמו שבע שני רעב, אחריהן, ונשכח כל-השבע, בארץ מצריים; וכילה הרעב, את-הארץ. לא ולא-ייוודע השבע בארץ, מפני הרעב ההוא אחרי-כן: כי-כבד הוא, מאוד. לב ועל הישנות החלום אל-פרעה, פעמיים--כי-נכון הדבר מעם האלוהים, וממהר האלוהים לעשותו. לג ועתה ירא פרעה, איש נבון וחכם; וישיתהו, על-ארץ מצריים. לד יעשה פרעה, ויפקד פקידים על-הארץ; וחימש את-ארץ מצריים, בשבע שני השבע. לה ויקבצו, את-כל-אוכל השנים הטובות, הבאות, האלה; ויצברו-בר תחת יד-פרעה, אוכל בערים--ושמרו. לו והיה האוכל לפיקדון, לארץ, לשבע שני הרעב, אשר תהיינה בארץ מצריים; ולא-תיכרת הארץ, ברעב. לז וייטב הדבר, בעיני פרעה, ובעיני, כל-עבדיו. לח ויאמר פרעה, אל-עבדיו: הנמצא כזה--איש, אשר רוח אלוהים בו. לט ויאמר פרעה אל-יוסף, אחרי הודיע אלוהים אותך את-כל-זאת, אין-נבון וחכם, כמוך. מ אתה תהיה על-ביתי, ועל-פיך יישק כל-עמי; רק הכיסא, אגדל ממך. מא ויאמר פרעה, אל-יוסף: ראה נתתי אותך, על כל-ארץ מצריים. מב ויסר פרעה את-טבעתו מעל ידו, וייתן אותה על-יד יוסף; וילבש אותו בגדי-שש, וישם רביד הזהב על-צווארו. מג וירכב אותו, במרכבת המשנה אשר-לו, ויקראו לפניו, אברך; ונתון אותו, על כל-ארץ מצריים. מד ויאמר פרעה אל-יוסף, אני פרעה; ובלעדיך, לא-ירים איש את-ידו ואת-רגלו--בכל-ארץ מצריים. מה ויקרא פרעה שם-יוסף, צפנת פענח, וייתן-לו את-אסנת בת-פוטי פרע כוהן און, לאישה; וייצא יוסף, על-ארץ מצריים. מו ויוסף, בן-שלושים שנה, בעומדו, לפני פרעה מלך-מצריים; וייצא יוסף מלפני פרעה, ויעבור בכל-ארץ מצריים. מז ותעש הארץ, בשבע שני השבע--לקמצים. מח ויקבוץ את-כל-אוכל שבע שנים, אשר היו בארץ מצריים, וייתן-אוכל, בערים: אוכל שדה-העיר אשר סביבותיה, נתן בתוכה. מט ויצבור יוסף בר כחול הים, הרבה מאוד--עד כי-חדל לספור, כי-אין מספר. נ וליוסף יולד שני בנים, בטרם תבוא שנת הרעב, אשר ילדה-לו אסנת, בת-פוטי פרע כוהן און. נא ויקרא יוסף את-שם הבכור, מנשה: כי-נשני אלוהים את-כל-עמלי, ואת כל-בית אבי. נב ואת שם השני, קרא אפריים: כי-הפרני אלוהים, בארץ עוניי. נג ותכלינה, שבע שני השבע, אשר היה, בארץ מצריים. נד ותחילינה שבע שני הרעב, לבוא, כאשר, אמר יוסף; ויהי רעב בכל-הארצות, ובכל-ארץ מצריים היה לחם. נה ותרעב כל-ארץ מצריים, ויצעק העם אל-פרעה ללחם; ויאמר פרעה לכל-מצריים לכו אל-יוסף, אשר-יאמר לכם תעשו. נו והרעב היה, על כל-פני הארץ; ויפתח יוסף את-כל-אשר בהם, וישבור למצריים, ויחזק הרעב, בארץ מצריים. נז וכל-הארץ באו מצריימה, לשבור אל-יוסף: כי-חזק הרעב, בכל-הארץ.