תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מא

א ויהי, מקץ שנתיים ימים; ופרעה חולם, והנה עומד על־היאור. ב והנה מן־היאור, עולות שבע פרות, יפות מראה, ובריאות בשר; ותרעינה, באחו. ג והנה שבע פרות אחרות, עולות אחריהן מן־היאור, רעות מראה, ודקות בשר; ותעמודנה אצל הפרות, על־שפת היאור. ד ותאכלנה הפרות, רעות המראה ודקות הבשר, את שבע הפרות, יפות המראה והבריאות; וייקץ, פרעה. ה ויישן, ויחלום שנית; והנה שבע שיבולים, עולות בקנה אחד--בריאות וטובות. ו והנה שבע שיבולים, דקות ושדופות קדים--צומחות, אחריהן. ז ותבלענה, השיבולים הדקות, את שבע השיבולים, הבריאות והמלאות; וייקץ פרעה, והנה חלום. ח ויהי בבוקר, ותיפעם רוחו, וישלח ויקרא את־כל־חרטומי מצריים, ואת־כל־חכמיה; ויספר פרעה להם את־חלומו, ואין־פותר אותם לפרעה. ט וידבר שר המשקים, את־פרעה לאמור: את־חטאיי, אני מזכיר היום. י פרעה, קצף על־עבדיו; וייתן אותי במשמר, בית שר הטבחים--אותי, ואת שר האופים. יא ונחלמה חלום בלילה אחד, אני והוא: איש כפתרון חלומו, חלמנו. יב ושם איתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים, ונספר־לו, ויפתור־לנו את־חלומותינו: איש כחלומו, פתר. יג ויהי כאשר פתר־לנו, כן היה: אותי השיב על־כני, ואותו תלה. יד וישלח פרעה ויקרא את־יוסף, ויריצוהו מן־הבור; ויגלח ויחלף שמלותיו, ויבוא אל־פרעה. טו ויאמר פרעה, אל־יוסף, חלום חלמתי, ופותר אין אותו; ואני, שמעתי עליך לאמור, תשמע חלום, לפתור אותו. טז ויען יוסף את־פרעה לאמור, בלעדיי: אלוהים, יענה את־שלום פרעה. יז וידבר פרעה, אל־יוסף: בחלומי, הנני עומד על־שפת היאור. יח והנה מן־היאור, עולות שבע פרות, בריאות בשר, ויפות תואר; ותרעינה, באחו. יט והנה שבע־פרות אחרות, עולות אחריהן, דלות ורעות תואר מאוד, ורקות בשר: לא־ראיתי כהנה בכל־ארץ מצריים, לרוע. כ ותאכלנה, הפרות, הרקות, והרעות--את שבע הפרות הראשונות, הבריאות. כא ותבואנה אל־קרבנה, ולא נודע כי־באו אל־קרבנה, ומראיהן רע, כאשר בתחילה; ואיקץ. כב וארא, בחלומי; והנה שבע שיבולים, עולות בקנה אחד--מלאות וטובות. כג והנה שבע שיבולים, צנומות דקות שדופות קדים--צומחות, אחריהם. כד ותבלענה השיבולים הדקות, את שבע השיבולים הטובות; ואומר, אל־החרטומים, ואין מגיד, לי. כה ויאמר יוסף אל־פרעה, חלום פרעה אחד הוא: את אשר האלוהים עושה, הגיד לפרעה. כו שבע פרות הטובות, שבע שנים הנה, ושבע השיבולים הטובות, שבע שנים הנה: חלום, אחד הוא. כז ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן, שבע שנים הנה, ושבע השיבולים הריקות, שדופות הקדים--יהיו, שבע שני רעב. כח הוא הדבר, אשר דיברתי אל־פרעה: אשר האלוהים עושה, הראה את־פרעה. כט הנה שבע שנים, באות--שבע גדול, בכל־ארץ מצריים. ל וקמו שבע שני רעב, אחריהן, ונשכח כל־השבע, בארץ מצריים; וכילה הרעב, את־הארץ. לא ולא־ייוודע השבע בארץ, מפני הרעב ההוא אחרי־כן: כי־כבד הוא, מאוד. לב ועל הישנות החלום אל־פרעה, פעמיים--כי־נכון הדבר מעם האלוהים, וממהר האלוהים לעשותו. לג ועתה ירא פרעה, איש נבון וחכם; וישיתהו, על־ארץ מצריים. לד יעשה פרעה, ויפקד פקידים על־הארץ; וחימש את־ארץ מצריים, בשבע שני השבע. לה ויקבצו, את־כל־אוכל השנים הטובות, הבאות, האלה; ויצברו־בר תחת יד־פרעה, אוכל בערים--ושמרו. לו והיה האוכל לפיקדון, לארץ, לשבע שני הרעב, אשר תהיינה בארץ מצריים; ולא־תיכרת הארץ, ברעב. לז וייטב הדבר, בעיני פרעה, ובעיני, כל־עבדיו. לח ויאמר פרעה, אל־עבדיו: הנמצא כזה--איש, אשר רוח אלוהים בו. לט ויאמר פרעה אל־יוסף, אחרי הודיע אלוהים אותך את־כל־זאת, אין־נבון וחכם, כמוך. מ אתה תהיה על־ביתי, ועל־פיך יישק כל־עמי; רק הכיסא, אגדל ממך. מא ויאמר פרעה, אל־יוסף: ראה נתתי אותך, על כל־ארץ מצריים. מב ויסר פרעה את־טבעתו מעל ידו, וייתן אותה על־יד יוסף; וילבש אותו בגדי־שש, וישם רביד הזהב על־צווארו. מג וירכב אותו, במרכבת המשנה אשר־לו, ויקראו לפניו, אברך; ונתון אותו, על כל־ארץ מצריים. מד ויאמר פרעה אל־יוסף, אני פרעה; ובלעדיך, לא־ירים איש את־ידו ואת־רגלו--בכל־ארץ מצריים. מה ויקרא פרעה שם־יוסף, צפנת פענח, וייתן־לו את־אסנת בת־פוטי פרע כוהן און, לאישה; וייצא יוסף, על־ארץ מצריים. מו ויוסף, בן־שלושים שנה, בעומדו, לפני פרעה מלך־מצריים; וייצא יוסף מלפני פרעה, ויעבור בכל־ארץ מצריים. מז ותעש הארץ, בשבע שני השבע--לקמצים. מח ויקבוץ את־כל־אוכל שבע שנים, אשר היו בארץ מצריים, וייתן־אוכל, בערים: אוכל שדה־העיר אשר סביבותיה, נתן בתוכה. מט ויצבור יוסף בר כחול הים, הרבה מאוד--עד כי־חדל לספור, כי־אין מספר. נ וליוסף יולד שני בנים, בטרם תבוא שנת הרעב, אשר ילדה־לו אסנת, בת־פוטי פרע כוהן און. נא ויקרא יוסף את־שם הבכור, מנשה: כי־נשני אלוהים את־כל־עמלי, ואת כל־בית אבי. נב ואת שם השני, קרא אפריים: כי־הפרני אלוהים, בארץ עוניי. נג ותכלינה, שבע שני השבע, אשר היה, בארץ מצריים. נד ותחילינה שבע שני הרעב, לבוא, כאשר, אמר יוסף; ויהי רעב בכל־הארצות, ובכל־ארץ מצריים היה לחם. נה ותרעב כל־ארץ מצריים, ויצעק העם אל־פרעה ללחם; ויאמר פרעה לכל־מצריים לכו אל־יוסף, אשר־יאמר לכם תעשו. נו והרעב היה, על כל־פני הארץ; ויפתח יוסף את־כל־אשר בהם, וישבור למצריים, ויחזק הרעב, בארץ מצריים. נז וכל־הארץ באו מצריימה, לשבור אל־יוסף: כי־חזק הרעב, בכל־הארץ.