תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מז

א ויבוא יוסף, ויגד לפרעה, ויאמר אבי ואחיי וצאנם ובקרם וכל־אשר להם, באו מארץ כנען; והנם, בארץ גושן. ב ומקצה אחיו, לקח חמישה אנשים; ויציגם, לפני פרעה. ג ויאמר פרעה אל־אחיו, מה־מעשיכם; ויאמרו אל־פרעה, רועי צאן עבדיך--גם־אנחנו, גם־אבותינו. ד ויאמרו אל־פרעה, לגור בארץ באנו, כי־אין מרעה לצאן אשר לעבדיך, כי־כבד הרעב בארץ כנען; ועתה יישבו־נא עבדיך, בארץ גושן. ה ויאמר פרעה, אל־יוסף לאמור: אביך ואחיך, באו אליך. ו ארץ מצריים, לפניך היא--במיטב הארץ, הושב את־אביך ואת־אחיך: יישבו, בארץ גושן--ואם־ידעת ויש־בם אנשי־חיל, ושמתם שרי מקנה על־אשר־לי. ז ויבא יוסף את־יעקוב אביו, ויעמידהו לפני פרעה; ויברך יעקוב, את־פרעה. ח ויאמר פרעה, אל־יעקוב: כמה, ימי שני חייך. ט ויאמר יעקוב, אל־פרעה, ימי שני מגוריי, שלושים ומאת שנה: מעט ורעים, היו ימי שני חיי, ולא השיגו את־ימי שני חיי אבותיי, בימי מגוריהם. י ויברך יעקוב, את־פרעה; וייצא, מלפני פרעה. יא ויושב יוסף, את־אביו ואת־אחיו, וייתן להם אחוזה בארץ מצריים, במיטב הארץ בארץ רעמסס--כאשר, ציווה פרעה. יב ויכלכל יוסף את־אביו ואת־אחיו, ואת כל־בית אביו--לחם, לפי הטף. יג ולחם אין בכל־הארץ, כי־כבד הרעב מאוד; ותלה ארץ מצריים, וארץ כנען, מפני, הרעב. יד וילקט יוסף, את־כל־הכסף הנמצא בארץ־מצריים ובארץ כנען, בשבר, אשר־הם שוברים; ויבא יוסף את־הכסף, ביתה פרעה. טו וייתום הכסף, מארץ מצריים ומארץ כנען, ויבואו כל־מצריים אל־יוסף לאמור הבה־לנו לחם, ולמה נמות נגדך: כי אפס, כסף. טז ויאמר יוסף הבו מקניכם, ואתנה לכם במקניכם--אם־אפס, כסף. יז ויביאו את־מקניהם, אל־יוסף, וייתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר, ובחמורים; וינהלם בלחם בכל־מקניהם, בשנה ההיא. יח ותיתום, השנה ההיא, ויבואו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא־נכחד מאדוני, כי אם־תם הכסף ומקנה הבהמה אל־אדוני: לא נשאר לפני אדוני, בלתי אם־גווייתנו ואדמתנו. יט למה נמות לעיניך, גם־אנחנו גם אדמתנו--קנה־אותנו ואת־אדמתנו, בלחם; ונהיה אנחנו ואדמתנו, עבדים לפרעה, ותן־זרע ונחיה ולא נמות, והאדמה לא תישם. כ וייקן יוסף את־כל־אדמת מצריים, לפרעה, כי־מכרו מצריים איש שדהו, כי־חזק עליהם הרעב; ותהי הארץ, לפרעה. כא ואת־העם--העביר אותו, לערים: מקצה גבול־מצריים, ועד־קצהו. כב רק אדמת הכוהנים, לא קנה: כי חוק לכוהנים מאת פרעה, ואכלו את־חוקם אשר נתן להם פרעה--על־כן, לא מכרו את־אדמתם. כג ויאמר יוסף אל־העם, הן קניתי אתכם היום ואת־אדמתכם לפרעה; הא־לכם זרע, וזרעתם את־האדמה. כד והיה, בתבואות, ונתתם חמישית, לפרעה; וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאוכלכם, ולאשר בבתיכם--ולאכול לטפכם. כה ויאמרו, החייתנו; נמצא־חן בעיני אדוני, והיינו עבדים לפרעה. כו וישם אותה יוסף לחוק עד־היום הזה על־אדמת מצריים, לפרעה--לחומש: רק אדמת הכוהנים, לבדם--לא הייתה, לפרעה. כז ויישב ישראל בארץ מצריים, בארץ גושן; וייאחזו בה, ויפרו וירבו מאוד. כח ויחי יעקוב בארץ מצריים, שבע עשרה שנה; ויהי ימי־יעקוב, שני חייו--שבע שנים, וארבעים ומאת שנה. כט ויקרבו ימי־ישראל, למות, ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם־נא מצאתי חן בעיניך, שים־נא ידך תחת ירכי; ועשית עימדי חסד ואמת, אל־נא תקברני במצריים. ל ושכבתי, עם־אבותיי, ונשאתני ממצריים, וקברתני בקבורתם; ויאמר, אנוכי אעשה כדברך. לא ויאמר, הישבעה לי--ויישבע, לו; וישתחו ישראל, על־ראש המיטה. {פ}