תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק כז

א ויהי כי־זקן יצחק, ותכהינה עיניו מראות; ויקרא את־עשיו בנו הגדול, ויאמר אליו בני, ויאמר אליו, הנני. ב ויאמר, הנה־נא זקנתי; לא ידעתי, יום מותי. ג ועתה שא־נא כליך, תלייך וקשתך; וצא, השדה, וצודה לי, ציד. ד ועשה־לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי--ואוכלה: בעבור תברכך נפשי, בטרם אמות. ה ורבקה שומעת--בדבר יצחק, אל־עשיו בנו; וילך עשיו השדה, לצוד ציד להביא. ו ורבקה, אמרה, אל־יעקוב בנה, לאמור: הנה שמעתי את־אביך, מדבר אל־עשיו אחיך לאמור. ז הביאה לי ציד ועשה־לי מטעמים, ואוכלה; ואברכך לפני יהוה, לפני מותי. ח ועתה בני, שמע בקולי--לאשר אני, מצווה אותך. ט לך־נא, אל־הצאן, וקח־לי משם שני גדיי עיזים, טובים; ואעשה אותם מטעמים לאביך, כאשר אהב. י והבאת לאביך, ואכל, בעבור אשר יברכך, לפני מותו. יא ויאמר יעקוב, אל־רבקה אימו: הן עשיו אחי איש שעיר, ואנוכי איש חלק. יב אוליי ימושני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי עליי קללה, ולא ברכה. יג ותאמר לו אימו, עליי קללתך בני; אך שמע בקולי, ולך קח־לי. יד וילך, וייקח, ויבא, לאימו; ותעש אימו מטעמים, כאשר אהב אביו. טו ותיקח רבקה את־בגדי עשיו בנה הגדול, החמודות, אשר איתה, בבית; ותלבש את־יעקוב, בנה הקטן. טז ואת, עורות גדיי העיזים, הלבישה, על־ידיו--ועל, חלקת צוואריו. יז ותיתן את־המטעמים ואת־הלחם, אשר עשתה, ביד, יעקוב בנה. יח ויבוא אל־אביו, ויאמר אבי; ויאמר הנני, מי אתה בני. יט ויאמר יעקוב אל־אביו, אנוכי עשיו בכורך--עשיתי, כאשר דיברת אליי; קום־נא שבה, ואוכלה מצידי--בעבור, תברכני נפשך. כ ויאמר יצחק אל־בנו, מה־זה מיהרת למצוא בני; ויאמר, כי הקרה יהוה אלוהיך לפניי. כא ויאמר יצחק אל־יעקוב, גשה־נא ואמושך בני: האתה זה בני עשיו, אם־לא. כב וייגש יעקוב אל־יצחק אביו, וימושהו; ויאמר, הקול קול יעקוב, והידיים, ידי עשיו. כג ולא הכירו--כי־היו ידיו כידי עשיו אחיו, שעירות; ויברכהו. כד ויאמר, אתה זה בני עשיו; ויאמר, אני. כה ויאמר, הגישה לי ואוכלה מציד בני--למען תברכך, נפשי; ויגש־לו, ויאכל, ויבא לו יין, וישת. כו ויאמר אליו, יצחק אביו: גשה־נא ושקה־לי, בני. כז וייגש, ויישק־לו, וירח את־ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר בירכו יהוה. כח וייתן־לך, האלוהים, מטל השמיים, ומשמני הארץ--ורוב דגן, ותירוש. כט יעבדוך עמים, וישתחוו לך לאומים--הוה גביר לאחיך, וישתחוו לך בני אימך; אורריך ארור, ומברכיך ברוך. ל ויהי, כאשר כילה יצחק לברך את־יעקוב, ויהי אך יצוא יצא יעקוב, מאת פני יצחק אביו; ועשיו אחיו, בא מצידו. לא ויעש גם־הוא מטעמים, ויבא לאביו; ויאמר לאביו, יקום אבי ויאכל מציד בנו--בעבור, תברכני נפשך. לב ויאמר לו יצחק אביו, מי־אתה; ויאמר, אני בנך בכורך עשיו. לג ויחרד יצחק חרדה, גדולה עד־מאוד, ויאמר מי־איפוא הוא הצד־ציד ויבא לי ואוכל מכול בטרם תבוא, ואברכהו; גם־ברוך, יהיה. לד כשמוע עשיו, את־דברי אביו, ויצעק צעקה, גדולה ומרה עד־מאוד; ויאמר לאביו, ברכני גם־אני אבי. לה ויאמר, בא אחיך במרמה; וייקח, ברכתך. לו ויאמר הכי קרא שמו יעקוב, ויעקבני זה פעמיים--את־בכורתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי; ויאמר, הלוא־אצלת לי ברכה. לז ויען יצחק ויאמר לעשיו, הן גביר שמתיו לך ואת־כל־אחיו נתתי לו לעבדים, ודגן ותירוש, סמכתיו; ולך איפוא, מה אעשה בני. לח ויאמר עשיו אל־אביו, הברכה אחת היא־לך אבי--ברכני גם־אני, אבי; ויישא עשיו קולו, ויבך. לט ויען יצחק אביו, ויאמר אליו: הנה משמני הארץ, יהיה מושבך, ומטל השמיים, מעל. מ ועל־חרבך תחיה, ואת־אחיך תעבוד; והיה כאשר תריד, ופרקת עולו מעל צווארך. מא וישטום עשיו, את־יעקוב, על־הברכה, אשר בירכו אביו; ויאמר עשיו בליבו, יקרבו ימי אבל אבי, ואהרגה, את־יעקוב אחי. מב ויוגד לרבקה, את־דברי עשיו בנה הגדול; ותשלח ותקרא ליעקוב, בנה הקטן, ותאמר אליו, הנה עשיו אחיך מתנחם לך להורגך. מג ועתה בני, שמע בקולי; וקום ברח־לך אל־לבן אחי, חרנה. מד וישבת עימו, ימים אחדים--עד אשר־תשוב, חמת אחיך. מה עד־שוב אף־אחיך ממך, ושכח את אשר־עשית לו, ושלחתי, ולקחתיך משם; למה אשכל גם־שניכם, יום אחד. מו ותאמר רבקה, אל־יצחק, קצתי בחיי, מפני בנות חת; אם־לוקח יעקוב אישה מבנות־חת כאלה, מבנות הארץ--למה לי, חיים.