תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מג

א והרעב, כבד בארץ. ב ויהי, כאשר כילו לאכול את־השבר, אשר הביאו, ממצריים; ויאמר אליהם אביהם, שובו שברו־לנו מעט־אוכל. ג ויאמר אליו יהודה, לאמור: העד העיד בנו האיש לאמור לא־תראו פניי, בלתי אחיכם איתכם. ד אם־ישך משלח את־אחינו, איתנו--נרדה, ונשברה לך אוכל. ה ואם־אינך משלח, לא נרד: כי־האיש אמר אלינו, לא־תראו פניי, בלתי, אחיכם איתכם. ו ויאמר, ישראל, למה הרעותם, לי--להגיד לאיש, העוד לכם אח. ז ויאמרו שאול שאל־האיש לנו ולמולדתנו לאמור, העוד אביכם חי היש לכם אח, ונגד־לו, על־פי הדברים האלה; הידוע נדע--כי יאמר, הורידו את־אחיכם. ח ויאמר יהודה אל־ישראל אביו, שלחה הנער איתי--ונקומה ונלכה; ונחיה ולא נמות, גם־אנחנו גם־אתה גם־טפנו. ט אנוכי, אערבנו--מידי, תבקשנו: אם־לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך, וחטאתי לך כל־הימים. י כי, לולא התמהמהנו--כי־עתה שבנו, זה פעמיים. יא ויאמר אליהם ישראל אביהם, אם־כן איפוא זאת עשו--קחו מזמרת הארץ בכליכם, והורידו לאיש מנחה: מעט צורי, ומעט דבש, נכאת ולוט, בוטנים ושקדים. יב וכסף משנה, קחו בידכם; ואת־הכסף המושב בפי אמתחותיכם, תשיבו בידכם--אוליי משגה, הוא. יג ואת־אחיכם, קחו; וקומו, שובו אל־האיש. יד ואל שדיי, ייתן לכם רחמים לפני האיש, ושילח לכם את־אחיכם אחר, ואת־בנימין; ואני, כאשר שכולתי שכלתי. טו ויקחו האנשים את־המנחה הזאת, ומשנה־כסף לקחו בידם ואת־בנימין; ויקומו ויירדו מצריים, ויעמדו לפני יוסף. טז וירא יוסף איתם, את־בנימין, ויאמר לאשר על־ביתו, הבא את־האנשים הביתה; וטבוח טבח והכן, כי איתי יאכלו האנשים בצוהריים. יז ויעש האיש, כאשר אמר יוסף; ויבא האיש את־האנשים, ביתה יוסף. יח וייראו האנשים, כי הובאו בית יוסף, ויאמרו על־דבר הכסף השב באמתחותינו בתחילה, אנחנו מובאים--להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו, ולקחת אותנו לעבדים ואת־חמורינו. יט וייגשו, אל־האיש, אשר, על־בית יוסף; וידברו אליו, פתח הבית. כ ויאמרו, בי אדוני; ירוד ירדנו בתחילה, לשבור־אוכל. כא ויהי כי־באנו אל־המלון, ונפתחה את־אמתחותינו, והנה כסף־איש בפי אמתחתו, כספנו במשקלו; ונשב אותו, בידנו. כב וכסף אחר הורדנו בידנו, לשבור־אוכל; לא ידענו, מי־שם כספנו באמתחותינו. כג ויאמר שלום לכם אל־תיראו, אלוהיכם ואלוהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם--כספכם, בא אליי; ויוצא אליהם, את־שמעון. כד ויבא האיש את־האנשים, ביתה יוסף; וייתן־מים וירחצו רגליהם, וייתן מספוא לחמוריהם. כה ויכינו, את־המנחה, עד־בוא יוסף, בצוהריים: כי שמעו, כי־שם יאכלו לחם. כו ויבוא יוסף הביתה, ויביאו לו את־המנחה אשר־בידם הביתה; וישתחוו־לו, ארצה. כז וישאל להם, לשלום, ויאמר השלום אביכם הזקן, אשר אמרתם--העודנו, חי. כח ויאמרו, שלום לעבדך לאבינו--עודנו חי; וייקדו, וישתחוו. כט ויישא עיניו, וירא את־בנימין אחיו בן־אימו, ויאמר הזה אחיכם הקטון, אשר אמרתם אליי; ויאמר, אלוהים יוחנך בני. ל וימהר יוסף, כי־נכמרו רחמיו אל־אחיו, ויבקש, לבכות; ויבוא החדרה, ויבך שמה. לא וירחץ פניו, וייצא; ויתאפק--ויאמר, שימו לחם. לב וישימו לו לבדו, ולהם לבדם; ולמצרים האוכלים איתו, לבדם--כי לא יוכלון המצרים לאכול את־העברים לחם, כי־תועבה היא למצריים. לג ויישבו לפניו--הבכור כבכורתו, והצעיר כצעירתו; ויתמהו האנשים, איש אל־ריעהו. לד ויישא משאות מאת פניו, אליהם, ותרב משאת בנימין ממשאות כולם, חמש ידות; וישתו וישכרו, עימו.