תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מג

א והרעב, כבד בארץ. ב ויהי, כאשר כילו לאכול את-השבר, אשר הביאו, ממצריים; ויאמר אליהם אביהם, שובו שברו-לנו מעט-אוכל. ג ויאמר אליו יהודה, לאמור: העד העיד בנו האיש לאמור לא-תראו פניי, בלתי אחיכם איתכם. ד אם-ישך משלח את-אחינו, איתנו--נרדה, ונשברה לך אוכל. ה ואם-אינך משלח, לא נרד: כי-האיש אמר אלינו, לא-תראו פניי, בלתי, אחיכם איתכם. ו ויאמר, ישראל, למה הרעותם, לי--להגיד לאיש, העוד לכם אח. ז ויאמרו שאול שאל-האיש לנו ולמולדתנו לאמור, העוד אביכם חי היש לכם אח, ונגד-לו, על-פי הדברים האלה; הידוע נדע--כי יאמר, הורידו את-אחיכם. ח ויאמר יהודה אל-ישראל אביו, שלחה הנער איתי--ונקומה ונלכה; ונחיה ולא נמות, גם-אנחנו גם-אתה גם-טפנו. ט אנוכי, אערבנו--מידי, תבקשנו: אם-לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך, וחטאתי לך כל-הימים. י כי, לולא התמהמהנו--כי-עתה שבנו, זה פעמיים. יא ויאמר אליהם ישראל אביהם, אם-כן איפוא זאת עשו--קחו מזמרת הארץ בכליכם, והורידו לאיש מנחה: מעט צורי, ומעט דבש, נכאת ולוט, בוטנים ושקדים. יב וכסף משנה, קחו בידכם; ואת-הכסף המושב בפי אמתחותיכם, תשיבו בידכם--אוליי משגה, הוא. יג ואת-אחיכם, קחו; וקומו, שובו אל-האיש. יד ואל שדיי, ייתן לכם רחמים לפני האיש, ושילח לכם את-אחיכם אחר, ואת-בנימין; ואני, כאשר שכולתי שכלתי. טו ויקחו האנשים את-המנחה הזאת, ומשנה-כסף לקחו בידם ואת-בנימין; ויקומו ויירדו מצריים, ויעמדו לפני יוסף. טז וירא יוסף איתם, את-בנימין, ויאמר לאשר על-ביתו, הבא את-האנשים הביתה; וטבוח טבח והכן, כי איתי יאכלו האנשים בצוהריים. יז ויעש האיש, כאשר אמר יוסף; ויבא האיש את-האנשים, ביתה יוסף. יח וייראו האנשים, כי הובאו בית יוסף, ויאמרו על-דבר הכסף השב באמתחותינו בתחילה, אנחנו מובאים--להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו, ולקחת אותנו לעבדים ואת-חמורינו. יט וייגשו, אל-האיש, אשר, על-בית יוסף; וידברו אליו, פתח הבית. כ ויאמרו, בי אדוני; ירוד ירדנו בתחילה, לשבור-אוכל. כא ויהי כי-באנו אל-המלון, ונפתחה את-אמתחותינו, והנה כסף-איש בפי אמתחתו, כספנו במשקלו; ונשב אותו, בידנו. כב וכסף אחר הורדנו בידנו, לשבור-אוכל; לא ידענו, מי-שם כספנו באמתחותינו. כג ויאמר שלום לכם אל-תיראו, אלוהיכם ואלוהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם--כספכם, בא אליי; ויוצא אליהם, את-שמעון. כד ויבא האיש את-האנשים, ביתה יוסף; וייתן-מים וירחצו רגליהם, וייתן מספוא לחמוריהם. כה ויכינו, את-המנחה, עד-בוא יוסף, בצוהריים: כי שמעו, כי-שם יאכלו לחם. כו ויבוא יוסף הביתה, ויביאו לו את-המנחה אשר-בידם הביתה; וישתחוו-לו, ארצה. כז וישאל להם, לשלום, ויאמר השלום אביכם הזקן, אשר אמרתם--העודנו, חי. כח ויאמרו, שלום לעבדך לאבינו--עודנו חי; וייקדו, וישתחוו. כט ויישא עיניו, וירא את-בנימין אחיו בן-אימו, ויאמר הזה אחיכם הקטון, אשר אמרתם אליי; ויאמר, אלוהים יוחנך בני. ל וימהר יוסף, כי-נכמרו רחמיו אל-אחיו, ויבקש, לבכות; ויבוא החדרה, ויבך שמה. לא וירחץ פניו, וייצא; ויתאפק--ויאמר, שימו לחם. לב וישימו לו לבדו, ולהם לבדם; ולמצרים האוכלים איתו, לבדם--כי לא יוכלון המצרים לאכול את-העברים לחם, כי-תועבה היא למצריים. לג ויישבו לפניו--הבכור כבכורתו, והצעיר כצעירתו; ויתמהו האנשים, איש אל-ריעהו. לד ויישא משאות מאת פניו, אליהם, ותרב משאת בנימין ממשאות כולם, חמש ידות; וישתו וישכרו, עימו.