תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מב

א וירא יעקוב, כי יש-שבר במצריים; ויאמר יעקוב לבניו, למה תתראו. ב ויאמר--הנה שמעתי, כי יש-שבר במצריים; רדו-שמה ושברו-לנו משם, ונחיה ולא נמות. ג ויירדו אחי-יוסף, עשרה, לשבור בר, ממצריים. ד ואת-בנימין אחי יוסף, לא-שלח יעקוב את-אחיו: כי אמר, פן-יקראנו אסון. ה ויבואו בני ישראל, לשבור בתוך הבאים: כי-היה הרעב, בארץ כנען. ו ויוסף, הוא השליט על-הארץ--הוא המשביר, לכל-עם הארץ; ויבואו אחי יוסף, וישתחוו-לו אפיים ארצה. ז וירא יוסף את-אחיו, ויכירם; ויתנכר אליהם וידבר איתם קשות, ויאמר אליהם מאיין באתם, ויאמרו, מארץ כנען לשבור-אוכל. ח ויכר יוסף, את-אחיו; והם, לא הכירוהו. ט ויזכור יוסף--את החלומות, אשר חלם להם; ויאמר אליהם מרגלים אתם, לראות את-ערוות הארץ באתם. י ויאמרו אליו, לא אדוני; ועבדיך באו, לשבור-אוכל. יא כולנו, בני איש-אחד נחנו; כנים אנחנו, לא-היו עבדיך מרגלים. יב ויאמר, אליהם: לא, כי-ערוות הארץ באתם לראות. יג ויאמרו, שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש-אחד--בארץ כנען; והנה הקטון את-אבינו היום, והאחד איננו. יד ויאמר אליהם, יוסף: הוא, אשר דיברתי אליכם לאמור--מרגלים אתם. טו בזאת, תיבחנו: חי פרעה אם-תצאו מזה, כי אם-בבוא אחיכם הקטון הנה. טז שלחו מכם אחד, וייקח את-אחיכם, ואתם היאסרו, וייבחנו דבריכם האמת איתכם; ואם-לא--חי פרעה, כי מרגלים אתם. יז ויאסוף אותם אל-משמר, שלושת ימים. יח ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי, זאת עשו וחיו; את-האלוהים, אני ירא. יט אם-כנים אתם--אחיכם אחד, ייאסר בבית משמרכם; ואתם לכו הביאו, שבר רעבון בתיכם. כ ואת-אחיכם הקטון תביאו אליי, וייאמנו דבריכם ולא תמותו; ויעשו-כן. כא ויאמרו איש אל-אחיו, אבל אשמים אנחנו על-אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ולא שמענו; על-כן באה אלינו, הצרה הזאת. כב ויען ראובן אותם לאמור, הלוא אמרתי אליכם לאמור אל-תחטאו בילד--ולא שמעתם; וגם-דמו, הנה נדרש. כג והם לא ידעו, כי שומע יוסף: כי המליץ, בינותם. כד וייסוב מעליהם, ויבך; וישב אליהם, וידבר אליהם, וייקח מאיתם את-שמעון, ויאסור אותו לעיניהם. כה ויצו יוסף, וימלאו את-כליהם בר, ולהשיב כספיהם איש אל-שקו, ולתת להם צידה לדרך; ויעש להם, כן. כו וישאו את-שברם, על-חמוריהם; וילכו, משם. כז ויפתח האחד את-שקו, לתת מספוא לחמורו--במלון; וירא, את-כספו, והנה-הוא, בפי אמתחתו. כח ויאמר אל-אחיו הושב כספי, וגם הנה באמתחתי; וייצא ליבם, ויחרדו איש אל-אחיו לאמור, מה-זאת עשה אלוהים, לנו. כט ויבואו אל-יעקוב אביהם, ארצה כנען; ויגידו לו, את כל-הקורות אותם לאמור. ל דיבר האיש אדוני הארץ, איתנו--קשות; וייתן אותנו, כמרגלים את-הארץ. לא ונאמר אליו, כנים אנחנו: לא היינו, מרגלים. לב שנים-עשר אנחנו אחים, בני אבינו; האחד איננו, והקטון היום את-אבינו בארץ כנען. לג ויאמר אלינו, האיש אדוני הארץ, בזאת אדע, כי כנים אתם: אחיכם האחד הניחו איתי, ואת-רעבון בתיכם קחו ולכו. לד והביאו את-אחיכם הקטון, אליי, ואדעה כי לא מרגלים אתם, כי כנים אתם; את-אחיכם אתן לכם, ואת-הארץ תסחרו. לה ויהי, הם מריקים שקיהם, והנה-איש צרור-כספו, בשקו; ויראו את-צרורות כספיהם, המה ואביהם--וייראו. לו ויאמר אליהם יעקוב אביהם, אותי שיכלתם: יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת-בנימין תיקחו, עליי היו כולנה. לז ויאמר ראובן, אל-אביו לאמור, את-שני בניי תמית, אם-לא אביאנו אליך; תנה אותו על-ידי, ואני אשיבנו אליך. לח ויאמר, לא-יירד בני עימכם: כי-אחיו מת והוא לבדו נשאר, וקראהו אסון בדרך אשר תלכו-בה, והורדתם את-שיבתי ביגון, שאולה.