תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק מב

א וירא יעקוב, כי יש־שבר במצריים; ויאמר יעקוב לבניו, למה תתראו. ב ויאמר--הנה שמעתי, כי יש־שבר במצריים; רדו־שמה ושברו־לנו משם, ונחיה ולא נמות. ג ויירדו אחי־יוסף, עשרה, לשבור בר, ממצריים. ד ואת־בנימין אחי יוסף, לא־שלח יעקוב את־אחיו: כי אמר, פן־יקראנו אסון. ה ויבואו בני ישראל, לשבור בתוך הבאים: כי־היה הרעב, בארץ כנען. ו ויוסף, הוא השליט על־הארץ--הוא המשביר, לכל־עם הארץ; ויבואו אחי יוסף, וישתחוו־לו אפיים ארצה. ז וירא יוסף את־אחיו, ויכירם; ויתנכר אליהם וידבר איתם קשות, ויאמר אליהם מאיין באתם, ויאמרו, מארץ כנען לשבור־אוכל. ח ויכר יוסף, את־אחיו; והם, לא הכירוהו. ט ויזכור יוסף--את החלומות, אשר חלם להם; ויאמר אליהם מרגלים אתם, לראות את־ערוות הארץ באתם. י ויאמרו אליו, לא אדוני; ועבדיך באו, לשבור־אוכל. יא כולנו, בני איש־אחד נחנו; כנים אנחנו, לא־היו עבדיך מרגלים. יב ויאמר, אליהם: לא, כי־ערוות הארץ באתם לראות. יג ויאמרו, שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש־אחד--בארץ כנען; והנה הקטון את־אבינו היום, והאחד איננו. יד ויאמר אליהם, יוסף: הוא, אשר דיברתי אליכם לאמור--מרגלים אתם. טו בזאת, תיבחנו: חי פרעה אם־תצאו מזה, כי אם־בבוא אחיכם הקטון הנה. טז שלחו מכם אחד, וייקח את־אחיכם, ואתם היאסרו, וייבחנו דבריכם האמת איתכם; ואם־לא--חי פרעה, כי מרגלים אתם. יז ויאסוף אותם אל־משמר, שלושת ימים. יח ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי, זאת עשו וחיו; את־האלוהים, אני ירא. יט אם־כנים אתם--אחיכם אחד, ייאסר בבית משמרכם; ואתם לכו הביאו, שבר רעבון בתיכם. כ ואת־אחיכם הקטון תביאו אליי, וייאמנו דבריכם ולא תמותו; ויעשו־כן. כא ויאמרו איש אל־אחיו, אבל אשמים אנחנו על־אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ולא שמענו; על־כן באה אלינו, הצרה הזאת. כב ויען ראובן אותם לאמור, הלוא אמרתי אליכם לאמור אל־תחטאו בילד--ולא שמעתם; וגם־דמו, הנה נדרש. כג והם לא ידעו, כי שומע יוסף: כי המליץ, בינותם. כד וייסוב מעליהם, ויבך; וישב אליהם, וידבר אליהם, וייקח מאיתם את־שמעון, ויאסור אותו לעיניהם. כה ויצו יוסף, וימלאו את־כליהם בר, ולהשיב כספיהם איש אל־שקו, ולתת להם צידה לדרך; ויעש להם, כן. כו וישאו את־שברם, על־חמוריהם; וילכו, משם. כז ויפתח האחד את־שקו, לתת מספוא לחמורו--במלון; וירא, את־כספו, והנה־הוא, בפי אמתחתו. כח ויאמר אל־אחיו הושב כספי, וגם הנה באמתחתי; וייצא ליבם, ויחרדו איש אל־אחיו לאמור, מה־זאת עשה אלוהים, לנו. כט ויבואו אל־יעקוב אביהם, ארצה כנען; ויגידו לו, את כל־הקורות אותם לאמור. ל דיבר האיש אדוני הארץ, איתנו--קשות; וייתן אותנו, כמרגלים את־הארץ. לא ונאמר אליו, כנים אנחנו: לא היינו, מרגלים. לב שנים־עשר אנחנו אחים, בני אבינו; האחד איננו, והקטון היום את־אבינו בארץ כנען. לג ויאמר אלינו, האיש אדוני הארץ, בזאת אדע, כי כנים אתם: אחיכם האחד הניחו איתי, ואת־רעבון בתיכם קחו ולכו. לד והביאו את־אחיכם הקטון, אליי, ואדעה כי לא מרגלים אתם, כי כנים אתם; את־אחיכם אתן לכם, ואת־הארץ תסחרו. לה ויהי, הם מריקים שקיהם, והנה־איש צרור־כספו, בשקו; ויראו את־צרורות כספיהם, המה ואביהם--וייראו. לו ויאמר אליהם יעקוב אביהם, אותי שיכלתם: יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת־בנימין תיקחו, עליי היו כולנה. לז ויאמר ראובן, אל־אביו לאמור, את־שני בניי תמית, אם־לא אביאנו אליך; תנה אותו על־ידי, ואני אשיבנו אליך. לח ויאמר, לא־יירד בני עימכם: כי־אחיו מת והוא לבדו נשאר, וקראהו אסון בדרך אשר תלכו־בה, והורדתם את־שיבתי ביגון, שאולה.