תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק יג

א ויעל אברם ממצריים הוא ואשתו וכל־אשר־לו, ולוט עימו--הנגבה. ב ואברם, כבד מאוד, במקנה, בכסף ובזהב. ג וילך, למסעיו, מנגב, ועד־בית־אל--עד־המקום, אשר־היה שם אוהלו בתחילה, בין בית־אל, ובין העיי. ד אל־מקום, המזבח, אשר־עשה שם, בראשונה; ויקרא שם אברם, בשם יהוה. ה וגם־ללוט--ההולך, את־אברם: היה צאן־ובקר, ואוהלים. ו ולא־נשא אותם הארץ, לשבת יחדיו: כי־היה רכושם רב, ולא יכלו לשבת יחדיו. ז ויהי־ריב, בין רועי מקנה־אברם, ובין, רועי מקנה־לוט; והכנעני, והפריזי, אז, יושב בארץ. ח ויאמר אברם אל־לוט, אל־נא תהי מריבה ביני ובינך, ובין רועיי, ובין רועיך: כי־אנשים אחים, אנחנו. ט הלוא כל־הארץ לפניך, היפרד נא מעליי: אם־השמאל ואימינה, ואם־הימין ואשמאילה. י ויישא־לוט את־עיניו, וירא את־כל־כיכר הירדן, כי כולה, משקה--לפני שחת יהוה, את־סדום ואת־עמורה, כגן־יהוה כארץ מצריים, בואכה צוער. יא ויבחר־לו לוט, את כל־כיכר הירדן, וייסע לוט, מקדם; וייפרדו, איש מעל אחיו. יב אברם, ישב בארץ־כנען; ולוט, ישב בערי הכיכר, ויאהל, עד־סדום. יג ואנשי סדום, רעים וחטאים, ליהוה, מאוד. יד ויהוה אמר אל־אברם, אחרי היפרד־לוט מעימו, שא נא עיניך וראה, מן־המקום אשר־אתה שם--צפונה ונגבה, וקדמה וימה. טו כי את־כל־הארץ אשר־אתה רואה, לך אתננה, ולזרעך, עד־עולם. טז ושמתי את־זרעך, כעפר הארץ: אשר אם־יוכל איש, למנות את־עפר הארץ--גם־זרעך, יימנה. יז קום התהלך בארץ, לאורכה ולרוחבה: כי לך, אתננה. יח ויאהל אברם, ויבוא ויישב באילוני ממרא--אשר בחברון; וייבן־שם מזבח, ליהוה. {פ}