תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק נ

א וייפול יוסף, על־פני אביו; ויבך עליו, ויישק־לו. ב ויצו יוסף את־עבדיו את־הרופאים, לחנוט את־אביו; ויחנטו הרופאים, את־ישראל. ג וימלאו־לו ארבעים יום, כי כן ימלאו ימי החנוטים; ויבכו אותו מצריים, שבעים יום. ד ויעברו, ימי בכיתו, וידבר יוסף, אל־בית פרעה לאמור: אם־נא מצאתי חן, בעיניכם--דברו־נא, באוזני פרעה לאמור. ה אבי השביעני לאמור, הנה אנוכי מת--בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען, שמה תקברני; ועתה, אעלה־נא ואקברה את־אבי--ואשובה. ו ויאמר, פרעה: עלה וקבור את־אביך, כאשר השביעך. ז ויעל יוסף, לקבור את־אביו; ויעלו איתו כל־עבדי פרעה, זקני ביתו, וכול, זקני ארץ־מצריים. ח וכול בית יוסף, ואחיו ובית אביו: רק, טפם וצאנם ובקרם--עזבו, בארץ גושן. ט ויעל עימו, גם־רכב גם־פרשים; ויהי המחנה, כבד מאוד. י ויבואו עד־גורן האטד, אשר בעבר הירדן, ויספדו־שם, מספד גדול וכבד מאוד; ויעש לאביו אבל, שבעת ימים. יא וירא יושב הארץ הכנעני את־האבל, בגורן האטד, ויאמרו, אבל־כבד זה למצריים; על־כן קרא שמה, אביל מצריים, אשר, בעבר הירדן. יב ויעשו בניו, לו--כן, כאשר ציוום. יג וישאו אותו בניו, ארצה כנען, ויקברו אותו, במערת שדה המכפלה: אשר קנה אברהם את־השדה לאחוזת־קבר, מאת עפרון החיתי--על־פני ממרא. יד וישב יוסף מצריימה הוא ואחיו, וכל־העולים איתו לקבור את־אביו, אחרי, קוברו את־אביו. טו ויראו אחי־יוסף, כי־מת אביהם, ויאמרו, לו ישטמנו יוסף; והשב ישיב, לנו, את כל־הרעה, אשר גמלנו אותו. טז ויצוו, אל־יוסף לאמור: אביך ציווה, לפני מותו לאמור. יז כה־תאמרו ליוסף, אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי־רעה גמלוך, ועתה שא נא, לפשע עבדי אלוהי אביך; ויבך יוסף, בדברם אליו. יח וילכו, גם־אחיו, וייפלו, לפניו; ויאמרו, הננו לך לעבדים. יט ויאמר אליהם יוסף, אל־תיראו: כי התחת אלוהים, אני. כ ואתם, חשבתם עליי רעה; אלוהים, חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה, להחיות עם־רב. כא ועתה, אל־תיראו--אנוכי אכלכל אתכם, ואת־טפכם; וינחם אותם, וידבר על־ליבם. כב ויישב יוסף במצריים, הוא ובית אביו; ויחי יוסף, מאה ועשר שנים. כג וירא יוסף לאפריים, בני שילשים; גם, בני מכיר בן־מנשה--יולדו, על־ברכי יוסף. כד ויאמר יוסף אל־אחיו, אנוכי מת; ואלוהים פקוד יפקוד אתכם, והעלה אתכם מן־הארץ הזאת, אל־הארץ, אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקוב. כה וישבע יוסף, את־בני ישראל לאמור: פקוד יפקוד אלוהים אתכם, והעליתם את־עצמותיי מזה. כו וימת יוסף, בן־מאה ועשר שנים; ויחנטו אותו, ויישם בארון במצריים. {ש}