תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לב

א וישכם לבן בבוקר, וינשק לבניו ולבנותיו--ויברך אתהם; וילך וישב לבן, למקומו. ב ויעקוב, הלך לדרכו; ויפגעו־בו, מלאכי אלוהים. ג ויאמר יעקוב כאשר ראם, מחנה אלוהים זה; ויקרא שם־המקום ההוא, מחניים. {פ}

ד וישלח יעקוב מלאכים לפניו, אל־עשיו אחיו, ארצה שעיר, שדה אדום. ה ויצו אותם, לאמור, כה תאמרון, לאדוני לעשיו: כה אמר, עבדך יעקוב, עם־לבן גרתי, ואיחר עד־עתה. ו ויהי־לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה; ואשלחה להגיד לאדוני, למצוא־חן בעיניך. ז וישובו, המלאכים, אל־יעקוב, לאמור: באנו אל־אחיך, אל־עשיו, וגם הולך לקראתך, וארבע־מאות איש עימו. ח ויירא יעקוב מאוד, וייצר לו; ויחץ את־העם אשר־איתו, ואת־הצאן ואת־הבקר והגמלים--לשני מחנות. ט ויאמר, אם־יבוא עשיו אל־המחנה האחת והכהו--והיה המחנה הנשאר, לפליטה. י ויאמר, יעקוב, אלוהי אבי אברהם, ואלוהי אבי יצחק: יהוה האומר אליי, שוב לארצך ולמולדתך--ואיטיבה עימך. יא קטונתי מכול החסדים, ומכל־האמת, אשר עשית, את־עבדך: כי במקלי, עברתי את־הירדן הזה, ועתה הייתי, לשני מחנות. יב הצילני נא מיד אחי, מיד עשיו: כי־ירא אנוכי, אותו--פן־יבוא והכני, אם על־בנים. יג ואתה אמרת, היטב איטיב עימך; ושמתי את־זרעך כחול הים, אשר לא־ייספר מרוב. יד וילן שם, בלילה ההוא; וייקח מן־הבא בידו, מנחה--לעשיו אחיו. טו עיזים מאתיים, ותיישים עשרים, רחלים מאתיים, ואילים עשרים. טז גמלים מיניקות ובניהם, שלושים; פרות ארבעים, ופרים עשרה, אתונות עשרים, ועיירים עשרה. יז וייתן, ביד־עבדיו, עדר עדר, לבדו; ויאמר אל־עבדיו, עברו לפניי, וריוח תשימו, בין עדר ובין עדר. יח ויצו את־הראשון, לאמור: כי יפגושך עשיו אחי, ושאלך לאמור, למי־אתה ואנה תלך, ולמי אלה לפניך. יט ואמרת, לעבדך ליעקוב--מנחה היא שלוחה, לאדוני לעשיו; והנה גם־הוא, אחרינו. כ ויצו גם את־השני, גם את־השלישי, גם את־כל־ההולכים, אחרי העדרים לאמור: כדבר הזה תדברון אל־עשיו, במוצאכם אותו. כא ואמרתם--גם הנה עבדך יעקוב, אחרינו: כי־אמר אכפרה פניו, במנחה ההולכת לפניי, ואחרי־כן אראה פניו, אוליי יישא פניי. כב ותעבור המנחה, על־פניו; והוא לן בלילה־ההוא, במחנה. כג ויקם בלילה הוא, וייקח את־שתי נשיו ואת־שתי שפחותיו, ואת־אחד עשר, ילדיו; ויעבור, את מעבר יבוק. כד וייקחם--ויעבירם, את־הנחל; ויעבר, את־אשר־לו. כה וייוותר יעקוב, לבדו; וייאבק איש עימו, עד עלות השחר. כו וירא, כי לא יכול לו, וייגע, בכף־ירכו; ותיקע כף־ירך יעקוב, בהיאבקו עימו. כז ויאמר שלחני, כי עלה השחר; ויאמר לא אשלחך, כי אם־בירכתני. כח ויאמר אליו, מה־שמך; ויאמר, יעקוב. כט ויאמר, לא יעקוב ייאמר עוד שמך--כי, אם־ישראל: כי־שרית עם־אלוהים ועם־אנשים, ותוכל. ל וישאל יעקוב, ויאמר הגידה־נא שמך, ויאמר, למה זה תשאל לשמי; ויברך אותו, שם. לא ויקרא יעקוב שם המקום, פניאל: כי־ראיתי אלוהים פנים אל־פנים, ותינצל נפשי. לב ויזרח־לו השמש, כאשר עבר את־פנואל; והוא צולע, על־ירכו. לג על־כן לא־יאכלו בני־ישראל את־גיד הנשה, אשר על־כף הירך, עד, היום הזה: כי נגע בכף־ירך יעקוב, בגיד הנשה.