תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לב

א וישכם לבן בבוקר, וינשק לבניו ולבנותיו--ויברך אתהם; וילך וישב לבן, למקומו. ב ויעקוב, הלך לדרכו; ויפגעו-בו, מלאכי אלוהים. ג ויאמר יעקוב כאשר ראם, מחנה אלוהים זה; ויקרא שם-המקום ההוא, מחניים. {פ}

ד וישלח יעקוב מלאכים לפניו, אל-עשיו אחיו, ארצה שעיר, שדה אדום. ה ויצו אותם, לאמור, כה תאמרון, לאדוני לעשיו: כה אמר, עבדך יעקוב, עם-לבן גרתי, ואיחר עד-עתה. ו ויהי-לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה; ואשלחה להגיד לאדוני, למצוא-חן בעיניך. ז וישובו, המלאכים, אל-יעקוב, לאמור: באנו אל-אחיך, אל-עשיו, וגם הולך לקראתך, וארבע-מאות איש עימו. ח ויירא יעקוב מאוד, וייצר לו; ויחץ את-העם אשר-איתו, ואת-הצאן ואת-הבקר והגמלים--לשני מחנות. ט ויאמר, אם-יבוא עשיו אל-המחנה האחת והכהו--והיה המחנה הנשאר, לפליטה. י ויאמר, יעקוב, אלוהי אבי אברהם, ואלוהי אבי יצחק: יהוה האומר אליי, שוב לארצך ולמולדתך--ואיטיבה עימך. יא קטונתי מכול החסדים, ומכל-האמת, אשר עשית, את-עבדך: כי במקלי, עברתי את-הירדן הזה, ועתה הייתי, לשני מחנות. יב הצילני נא מיד אחי, מיד עשיו: כי-ירא אנוכי, אותו--פן-יבוא והכני, אם על-בנים. יג ואתה אמרת, היטב איטיב עימך; ושמתי את-זרעך כחול הים, אשר לא-ייספר מרוב. יד וילן שם, בלילה ההוא; וייקח מן-הבא בידו, מנחה--לעשיו אחיו. טו עיזים מאתיים, ותיישים עשרים, רחלים מאתיים, ואילים עשרים. טז גמלים מיניקות ובניהם, שלושים; פרות ארבעים, ופרים עשרה, אתונות עשרים, ועיירים עשרה. יז וייתן, ביד-עבדיו, עדר עדר, לבדו; ויאמר אל-עבדיו, עברו לפניי, וריוח תשימו, בין עדר ובין עדר. יח ויצו את-הראשון, לאמור: כי יפגושך עשיו אחי, ושאלך לאמור, למי-אתה ואנה תלך, ולמי אלה לפניך. יט ואמרת, לעבדך ליעקוב--מנחה היא שלוחה, לאדוני לעשיו; והנה גם-הוא, אחרינו. כ ויצו גם את-השני, גם את-השלישי, גם את-כל-ההולכים, אחרי העדרים לאמור: כדבר הזה תדברון אל-עשיו, במוצאכם אותו. כא ואמרתם--גם הנה עבדך יעקוב, אחרינו: כי-אמר אכפרה פניו, במנחה ההולכת לפניי, ואחרי-כן אראה פניו, אוליי יישא פניי. כב ותעבור המנחה, על-פניו; והוא לן בלילה-ההוא, במחנה. כג ויקם בלילה הוא, וייקח את-שתי נשיו ואת-שתי שפחותיו, ואת-אחד עשר, ילדיו; ויעבור, את מעבר יבוק. כד וייקחם--ויעבירם, את-הנחל; ויעבר, את-אשר-לו. כה וייוותר יעקוב, לבדו; וייאבק איש עימו, עד עלות השחר. כו וירא, כי לא יכול לו, וייגע, בכף-ירכו; ותיקע כף-ירך יעקוב, בהיאבקו עימו. כז ויאמר שלחני, כי עלה השחר; ויאמר לא אשלחך, כי אם-בירכתני. כח ויאמר אליו, מה-שמך; ויאמר, יעקוב. כט ויאמר, לא יעקוב ייאמר עוד שמך--כי, אם-ישראל: כי-שרית עם-אלוהים ועם-אנשים, ותוכל. ל וישאל יעקוב, ויאמר הגידה-נא שמך, ויאמר, למה זה תשאל לשמי; ויברך אותו, שם. לא ויקרא יעקוב שם המקום, פניאל: כי-ראיתי אלוהים פנים אל-פנים, ותינצל נפשי. לב ויזרח-לו השמש, כאשר עבר את-פנואל; והוא צולע, על-ירכו. לג על-כן לא-יאכלו בני-ישראל את-גיד הנשה, אשר על-כף הירך, עד, היום הזה: כי נגע בכף-ירך יעקוב, בגיד הנשה.