תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק ט

א ויברך אלוהים, את־נוח ואת־בניו; ויאמר להם פרו ורבו, ומלאו את־הארץ. ב ומוראכם וחיתכם, יהיה, על כל־חית הארץ, ועל כל־עוף השמיים; בכול אשר תרמוש האדמה ובכל־דגי הים, בידכם ניתנו. ג כל־רמש אשר הוא־חי, לכם יהיה לאוכלה: כירק עשב, נתתי לכם את־כול. ד אך־בשר, בנפשו דמו לא תאכלו. ה ואך את־דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד כל־חיה אדרשנו; ומיד האדם, מיד איש אחיו--אדרוש, את־נפש האדם. ו שופך דם האדם, באדם דמו יישפך: כי בצלם אלוהים, עשה את־האדם. ז ואתם, פרו ורבו; שרצו בארץ, ורבו־בה. {ס}

ח ויאמר אלוהים אל־נוח, ואל־בניו איתו לאמור. ט ואני, הנני מקים את־בריתי איתכם, ואת־זרעכם, אחריכם. י ואת כל־נפש החיה אשר איתכם, בעוף בבהמה ובכל־חית הארץ איתכם; מכול יוצאי התיבה, לכול חית הארץ. יא והקימותי את־בריתי איתכם, ולא־ייכרת כל־בשר עוד ממי המבול; ולא־יהיה עוד מבול, לשחת הארץ. יב ויאמר אלוהים, זאת אות־הברית אשר־אני נותן ביני וביניכם, ובין כל־נפש חיה, אשר איתכם--לדורות, עולם. יג את־קשתי, נתתי בענן; והייתה לאות ברית, ביני ובין הארץ. יד והיה, בענני ענן על־הארץ, ונראתה הקשת, בענן. טו וזכרתי את־בריתי, אשר ביני וביניכם, ובין כל־נפש חיה, בכל־בשר; ולא־יהיה עוד המים למבול, לשחת כל־בשר. טז והייתה הקשת, בענן; וראיתיה, לזכור ברית עולם, בין אלוהים, ובין כל־נפש חיה בכל־בשר אשר על־הארץ. יז ויאמר אלוהים, אל־נוח: זאת אות־הברית, אשר הקימותי, ביני, ובין כל־בשר אשר על־הארץ. {פ}

יח ויהיו בני־נוח, היוצאים מן־התיבה--שם, וחם ויפת; וחם, הוא אבי כנען. יט שלושה אלה, בני־נוח; ומאלה, נפצה כל־הארץ. כ ויחל נוח, איש האדמה; וייטע, כרם. כא ויישת מן־היין, וישכר; ויתגל, בתוך אוהלו. כב וירא, חם אבי כנען, את, ערוות אביו; ויגד לשני־אחיו, בחוץ. כג וייקח שם ויפת את־השמלה, וישימו על־שכם שניהם, וילכו אחורנית, ויכסו את ערוות אביהם; ופניהם, אחורנית, וערוות אביהם, לא ראו. כד וייקץ נוח, מיינו; ויידע, את אשר־עשה לו בנו הקטן. כה ויאמר, ארור כנען: עבד עבדים, יהיה לאחיו. כו ויאמר, ברוך יהוה אלוהי שם; ויהי כנען, עבד למו. כז יפת אלוהים ליפת, וישכון באוהלי־שם; ויהי כנען, עבד למו. כח ויחי־נוח, אחר המבול, שלוש מאות שנה, וחמישים שנה. כט ויהיו, כל־ימי־נוח, תשע מאות שנה, וחמישים שנה; וימות. {פ}