תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק יט

א ויבואו שני המלאכים סדומה, בערב, ולוט, יושב בשער-סדום; וירא-לוט ויקם לקראתם, וישתחו אפיים ארצה. ב ויאמר הנה נא-אדוניי, סורו נא אל-בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם, והשכמתם, והלכתם לדרככם; ויאמרו לא, כי ברחוב נלין. ג ויפצר-בם מאוד--ויסורו אליו, ויבואו אל-ביתו; ויעש להם משתה, ומצות אפה ויאכלו. ד טרם, ישכבו, ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על-הבית, מנער ועד-זקן: כל-העם, מקצה. ה ויקראו אל-לוט ויאמרו לו, איה האנשים אשר-באו אליך הלילה; הוציאם אלינו, ונדעה אותם. ו וייצא אליהם לוט, הפתחה; והדלת, סגר אחריו. ז ויאמר: אל-נא אחיי, תרעו. ח הנה-נא לי שתי בנות, אשר לא-ידעו איש--אוציאה-נא אתהן אליכם, ועשו להן כטוב בעיניכם; רק לאנשים האל, אל-תעשו דבר, כי-על-כן באו, בצל קורתי. ט ויאמרו גש-הלאה, ויאמרו האחד בא-לגור וישפוט שפוט--עתה, נרע לך מהם; ויפצרו באיש בלוט מאוד, וייגשו לשבור הדלת. י וישלחו האנשים את-ידם, ויביאו את-לוט אליהם הביתה; ואת-הדלת, סגרו. יא ואת-האנשים אשר-פתח הבית, הכו בסנוורים, מקטון, ועד-גדול; וילאו, למצוא הפתח. יב ויאמרו האנשים אל-לוט, עוד מי-לך פה--חתן ובניך ובנותיך, וכול אשר-לך בעיר: הוצא, מן-המקום. יג כי-משחיתים אנחנו, את-המקום הזה: כי-גדלה צעקתם את-פני יהוה, וישלחנו יהוה לשחתה. יד וייצא לוט וידבר אל-חתניו לוקחי בנותיו, ויאמר קומו צאו מן-המקום הזה, כי-משחית יהוה, את-העיר; ויהי כמצחק, בעיני חתניו. טו וכמו השחר עלה, ויאיצו המלאכים בלוט לאמור: קום קח את-אשתך ואת-שתי בנותיך, הנמצאות--פן-תיספה, בעוון העיר. טז ויתמהמה--ויחזיקו האנשים בידו וביד-אשתו וביד שתי בנותיו, בחמלת יהוה עליו; ויוציאוהו ויניחוהו, מחוץ לעיר. יז ויהי כהוציאם אותם החוצה, ויאמר הימלט על-נפשך--אל-תביט אחריך, ואל-תעמוד בכל-הכיכר: ההרה הימלט, פן-תיספה. יח ויאמר לוט, אליהם: אל-נא, אדוניי. יט הנה-נא מצא עבדך חן, בעיניך, ותגדל חסדך אשר עשית עימדי, להחיות את-נפשי; ואנוכי, לא אוכל להימלט ההרה--פן-תדבקני הרעה, ומתי. כ הנה-נא העיר הזאת קרובה, לנוס שמה--והיא מצער; אימלטה נא שמה, הלוא מצער היא--ותחי נפשי. כא ויאמר אליו--הנה נשאתי פניך, גם לדבר הזה: לבלתי הופכי את-העיר, אשר דיברת. כב מהר, הימלט שמה, כי לא אוכל לעשות דבר, עד-בואך שמה; על-כן קרא שם-העיר, צוער. כג השמש, יצא על-הארץ; ולוט, בא צוערה. כד ויהוה, המטיר על-סדום ועל-עמורה--גופרית ואש: מאת יהוה, מן-השמיים. כה ויהפוך את-הערים האל, ואת כל-הכיכר, ואת כל-יושבי הערים, וצמח האדמה. כו ותבט אשתו, מאחריו; ותהי, נציב מלח. כז וישכם אברהם, בבוקר: אל-המקום--אשר-עמד שם, את-פני יהוה. כח וישקף, על-פני סדום ועמורה, ועל-כל-פני, ארץ הכיכר; וירא, והנה עלה קיטור הארץ, כקיטור, הכבשן. כט ויהי, בשחת אלוהים את-ערי הכיכר, ויזכור אלוהים, את-אברהם; וישלח את-לוט, מתוך ההפיכה, בהפוך את-הערים, אשר-ישב בהן לוט. ל ויעל לוט מצוער ויישב בהר, ושתי בנותיו עימו, כי ירא, לשבת בצוער; ויישב, במערה--הוא, ושתי בנותיו. לא ותאמר הבכירה אל-הצעירה, אבינו זקן; ואיש אין בארץ לבוא עלינו, כדרך כל-הארץ. לב לכה נשקה את-אבינו יין, ונשכבה עימו; ונחייה מאבינו, זרע. לג ותשקינה את-אביהן יין, בלילה הוא; ותבוא הבכירה ותשכב את-אביה, ולא-ידע בשכבה ובקומה. לד ויהי, ממוחרת, ותאמר הבכירה אל-הצעירה, הן-שכבתי אמש את-אבי; נשקנו יין גם-הלילה, ובואי שכבי עימו, ונחייה מאבינו, זרע. לה ותשקינה גם בלילה ההוא, את-אביהן--יין; ותקם הצעירה ותשכב עימו, ולא-ידע בשכבה ובקומה. לו ותהרינה שתי בנות-לוט, מאביהן. לז ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב: הוא אבי-מואב, עד-היום. לח והצעירה גם-היא ילדה בן, ותקרא שמו בן-עמי: הוא אבי בני-עמון, עד-היום. {ס}