תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק ל

א ותרא רחל, כי לא ילדה ליעקוב, ותקנא רחל, באחותה; ותאמר אל-יעקוב הבה-לי בנים, ואם-אין מתה אנוכי. ב וייחר-אף יעקוב, ברחל; ויאמר, התחת אלוהים אנוכי, אשר-מנע ממך, פרי-בטן. ג ותאמר, הנה אמתי בלהה בוא אליה; ותלד, על-ברכיי, ואיבנה גם-אנוכי, ממנה. ד ותיתן-לו את-בלהה שפחתה, לאישה; ויבוא אליה, יעקוב. ה ותהר בלהה, ותלד ליעקוב בן. ו ותאמר רחל, דנני אלוהים, וגם שמע בקולי, וייתן-לי בן; על-כן קראה שמו, דן. ז ותהר עוד--ותלד, בלהה שפחת רחל: בן שני, ליעקוב. ח ותאמר רחל, נפתולי אלוהים נפתלתי עם-אחותי--גם-יכולתי; ותקרא שמו, נפתלי. ט ותרא לאה, כי עמדה מלדת; ותיקח את-זלפה שפחתה, ותיתן אותה ליעקוב לאישה. י ותלד, זלפה שפחת לאה--ליעקוב בן. יא ותאמר לאה, בא גד; ותקרא את-שמו, גד. יב ותלד, זלפה שפחת לאה, בן שני, ליעקוב. יג ותאמר לאה--באושרי, כי אישרוני בנות; ותקרא את-שמו, אשר. יד וילך ראובן בימי קציר-חיטים, וימצא דודאים בשדה, ויבא אותם, אל-לאה אימו; ותאמר רחל, אל-לאה, תני-נא לי, מדודאי בנך. טו ותאמר לה, המעט קחתך את-אישי, ולקחת, גם את-דודאי בני; ותאמר רחל, לכן ישכב עימך הלילה, תחת, דודאי בנך. טז ויבוא יעקוב מן-השדה, בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר אליי תבוא, כי שכור שכרתיך בדודאי בני; וישכב עימה, בלילה הוא. יז וישמע אלוהים, אל-לאה; ותהר ותלד ליעקוב, בן חמישי. יח ותאמר לאה, נתן אלוהים שכרי, אשר-נתתי שפחתי, לאישי; ותקרא שמו, יששכר. יט ותהר עוד לאה, ותלד בן-שישי ליעקוב. כ ותאמר לאה, זבדני אלוהים אותי זבד טוב--הפעם יזבלני אישי, כי-ילדתי לו שישה בנים; ותקרא את-שמו, זבולון. כא ואחר, ילדה בת; ותקרא את-שמה, דינה. כב ויזכור אלוהים, את-רחל; וישמע אליה אלוהים, ויפתח את-רחמה. כג ותהר, ותלד בן; ותאמר, אסף אלוהים את-חרפתי. כד ותקרא את-שמו יוסף, לאמור: יוסף יהוה לי, בן אחר. כה ויהי, כאשר ילדה רחל את-יוסף; ויאמר יעקוב, אל-לבן, שלחני ואלכה, אל-מקומי ולארצי. כו תנה את-נשיי ואת-ילדיי, אשר עבדתי אותך בהן--ואלכה: כי אתה ידעת, את-עבודתי אשר עבדתיך. כז ויאמר אליו לבן, אם-נא מצאתי חן בעיניך; ניחשתי, ויברכני יהוה בגללך. כח ויאמר: נוקבה שכרך עליי, ואתנה. כט ויאמר אליו--אתה ידעת, את אשר עבדתיך; ואת אשר-היה מקנך, איתי. ל כי מעט אשר-היה לך לפניי, ויפרוץ לרוב, ויברך יהוה אותך, לרגלי; ועתה, מתיי אעשה גם-אנוכי--לביתי. לא ויאמר, מה אתן-לך; ויאמר יעקוב, לא-תיתן-לי מאומה--אם-תעשה-לי הדבר הזה, אשובה ארעה צאנך אשמור. לב אעבור בכל-צאנך היום, הסר משם כל-שה נקוד וטלוא וכל-שה-חום בכשבים, וטלוא ונקוד, בעיזים; והיה, שכרי. לג וענתה-בי צדקתי ביום מחר, כי-תבוא על-שכרי לפניך: כול אשר-איננו נקוד וטלוא בעיזים, וחום בכשבים--גנוב הוא, איתי. לד ויאמר לבן, הן: לו, יהי כדברך. לה ויסר ביום ההוא את-התיישים העקודים והטלואים, ואת כל-העיזים הנקודות והטלואות, כול אשר-לבן בו, וכל-חום בכשבים; וייתן, ביד-בניו. לו וישם, דרך שלושת ימים, בינו, ובין יעקוב; ויעקוב, רועה את-צאן לבן--הנותרות. לז וייקח-לו יעקוב, מקל לבנה לח--ולוז וערמון; ויפצל בהן, פצלות לבנות--מחשוף הלבן, אשר על-המקלות. לח ויצג, את-המקלות אשר פיצל, ברהטים, בשקתות המים--אשר תבואנה הצאן לשתות לנוכח הצאן, וייחמנה בבואן לשתות. לט ויחמו הצאן, אל-המקלות; ותלדנה הצאן, עקודים נקודים וטלואים. מ והכשבים, הפריד יעקוב, וייתן פני הצאן אל-עקוד וכל-חום, בצאן לבן; וישת-לו עדרים לבדו, ולא שתם על-צאן לבן. מא והיה, בכל-יחם הצאן המקושרות, ושם יעקוב את-המקלות לעיני הצאן, ברהטים--ליחמנה, במקלות. מב ובהעטיף הצאן, לא ישים; והיה העטופים ללבן, והקשורים ליעקוב. מג ויפרוץ האיש, מאוד מאוד; ויהי-לו, צאן רבות, ושפחות ועבדים, וגמלים וחמורים.