תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק ל

א ותרא רחל, כי לא ילדה ליעקוב, ותקנא רחל, באחותה; ותאמר אל־יעקוב הבה־לי בנים, ואם־אין מתה אנוכי. ב וייחר־אף יעקוב, ברחל; ויאמר, התחת אלוהים אנוכי, אשר־מנע ממך, פרי־בטן. ג ותאמר, הנה אמתי בלהה בוא אליה; ותלד, על־ברכיי, ואיבנה גם־אנוכי, ממנה. ד ותיתן־לו את־בלהה שפחתה, לאישה; ויבוא אליה, יעקוב. ה ותהר בלהה, ותלד ליעקוב בן. ו ותאמר רחל, דנני אלוהים, וגם שמע בקולי, וייתן־לי בן; על־כן קראה שמו, דן. ז ותהר עוד--ותלד, בלהה שפחת רחל: בן שני, ליעקוב. ח ותאמר רחל, נפתולי אלוהים נפתלתי עם־אחותי--גם־יכולתי; ותקרא שמו, נפתלי. ט ותרא לאה, כי עמדה מלדת; ותיקח את־זלפה שפחתה, ותיתן אותה ליעקוב לאישה. י ותלד, זלפה שפחת לאה--ליעקוב בן. יא ותאמר לאה, בא גד; ותקרא את־שמו, גד. יב ותלד, זלפה שפחת לאה, בן שני, ליעקוב. יג ותאמר לאה--באושרי, כי אישרוני בנות; ותקרא את־שמו, אשר. יד וילך ראובן בימי קציר־חיטים, וימצא דודאים בשדה, ויבא אותם, אל־לאה אימו; ותאמר רחל, אל־לאה, תני־נא לי, מדודאי בנך. טו ותאמר לה, המעט קחתך את־אישי, ולקחת, גם את־דודאי בני; ותאמר רחל, לכן ישכב עימך הלילה, תחת, דודאי בנך. טז ויבוא יעקוב מן־השדה, בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר אליי תבוא, כי שכור שכרתיך בדודאי בני; וישכב עימה, בלילה הוא. יז וישמע אלוהים, אל־לאה; ותהר ותלד ליעקוב, בן חמישי. יח ותאמר לאה, נתן אלוהים שכרי, אשר־נתתי שפחתי, לאישי; ותקרא שמו, יששכר. יט ותהר עוד לאה, ותלד בן־שישי ליעקוב. כ ותאמר לאה, זבדני אלוהים אותי זבד טוב--הפעם יזבלני אישי, כי־ילדתי לו שישה בנים; ותקרא את־שמו, זבולון. כא ואחר, ילדה בת; ותקרא את־שמה, דינה. כב ויזכור אלוהים, את־רחל; וישמע אליה אלוהים, ויפתח את־רחמה. כג ותהר, ותלד בן; ותאמר, אסף אלוהים את־חרפתי. כד ותקרא את־שמו יוסף, לאמור: יוסף יהוה לי, בן אחר. כה ויהי, כאשר ילדה רחל את־יוסף; ויאמר יעקוב, אל־לבן, שלחני ואלכה, אל־מקומי ולארצי. כו תנה את־נשיי ואת־ילדיי, אשר עבדתי אותך בהן--ואלכה: כי אתה ידעת, את־עבודתי אשר עבדתיך. כז ויאמר אליו לבן, אם־נא מצאתי חן בעיניך; ניחשתי, ויברכני יהוה בגללך. כח ויאמר: נוקבה שכרך עליי, ואתנה. כט ויאמר אליו--אתה ידעת, את אשר עבדתיך; ואת אשר־היה מקנך, איתי. ל כי מעט אשר־היה לך לפניי, ויפרוץ לרוב, ויברך יהוה אותך, לרגלי; ועתה, מתיי אעשה גם־אנוכי--לביתי. לא ויאמר, מה אתן־לך; ויאמר יעקוב, לא־תיתן־לי מאומה--אם־תעשה־לי הדבר הזה, אשובה ארעה צאנך אשמור. לב אעבור בכל־צאנך היום, הסר משם כל־שה נקוד וטלוא וכל־שה־חום בכשבים, וטלוא ונקוד, בעיזים; והיה, שכרי. לג וענתה־בי צדקתי ביום מחר, כי־תבוא על־שכרי לפניך: כול אשר־איננו נקוד וטלוא בעיזים, וחום בכשבים--גנוב הוא, איתי. לד ויאמר לבן, הן: לו, יהי כדברך. לה ויסר ביום ההוא את־התיישים העקודים והטלואים, ואת כל־העיזים הנקודות והטלואות, כול אשר־לבן בו, וכל־חום בכשבים; וייתן, ביד־בניו. לו וישם, דרך שלושת ימים, בינו, ובין יעקוב; ויעקוב, רועה את־צאן לבן--הנותרות. לז וייקח־לו יעקוב, מקל לבנה לח--ולוז וערמון; ויפצל בהן, פצלות לבנות--מחשוף הלבן, אשר על־המקלות. לח ויצג, את־המקלות אשר פיצל, ברהטים, בשקתות המים--אשר תבואנה הצאן לשתות לנוכח הצאן, וייחמנה בבואן לשתות. לט ויחמו הצאן, אל־המקלות; ותלדנה הצאן, עקודים נקודים וטלואים. מ והכשבים, הפריד יעקוב, וייתן פני הצאן אל־עקוד וכל־חום, בצאן לבן; וישת־לו עדרים לבדו, ולא שתם על־צאן לבן. מא והיה, בכל־יחם הצאן המקושרות, ושם יעקוב את־המקלות לעיני הצאן, ברהטים--ליחמנה, במקלות. מב ובהעטיף הצאן, לא ישים; והיה העטופים ללבן, והקשורים ליעקוב. מג ויפרוץ האיש, מאוד מאוד; ויהי־לו, צאן רבות, ושפחות ועבדים, וגמלים וחמורים.