תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק לג

א  ואולם--שמע-נא איוב מלי;    וכל-דברי האזינה.
ב  הנה-נא, פתחתי פי;    דברה לשוני בחכי.
ג  ישר-לבי אמרי;    ודעת שפתי, ברור מללו.
ד  רוח-אל עשתני;    ונשמת שדי תחיני.
ה  אם-תוכל השיבני;    ערכה לפני, התיצבה.
ו  הן-אני כפיך לאל;    מחמר, קרצתי גם-אני.
ז  הנה אמתי, לא תבעתך;    ואכפי, עליך לא-יכבד.
ח  אך, אמרת באזני;    וקול מלין אשמע.
ט  זך אני, בלי-פשע:    חף אנכי; ולא עון לי.
י  הן תנואות, עלי ימצא;    יחשבני לאויב לו.
יא  ישם בסד רגלי;    ישמר, כל-ארחתי.
יב  הן-זאת לא-צדקת אענך:    כי-ירבה אלוה, מאנוש.
יג  מדוע, אליו ריבות:    כי כל-דבריו, לא יענה.
יד  כי-באחת ידבר-אל;    ובשתים, לא ישורנה.
טו  בחלום, חזיון לילה--בנפל תרדמה, על-אנשים;    בתנומות, עלי משכב.
טז  אז יגלה, אזן אנשים;    ובמסרם יחתם.
יז  להסיר, אדם מעשה;    וגוה מגבר יכסה.
יח  יחשך נפשו, מני-שחת;    וחיתו, מעבר בשלח.
יט  והוכח במכאוב, על-משכבו;    וריב ורוב עצמיו אתן.
כ  וזהמתו חיתו לחם;    ונפשו, מאכל תאוה.
כא  יכל בשרו מראי;    ושפי ושפו עצמתיו, לא ראו.
כב  ותקרב לשחת נפשו;    וחיתו, לממתים.
כג  אם-יש עליו, מלאך--מליץ, אחד מני-אלף:    להגיד לאדם ישרו.
כד  ויחננו--ויאמר, פדעהו מרדת שחת;    מצאתי כפר.
כה  רטפש בשרו מנער;    ישוב, לימי עלומיו.
כו  יעתר אל-אלוה, וירצהו,    וירא פניו, בתרועה;
וישב לאנוש,    צדקתו.
כז  ישר, על-אנשים, ויאמר, חטאתי וישר העויתי;    ולא-שוה לי.
כח  פדה נפשי נפשו, מעבר בשחת;    וחיתי וחיתו, באור תראה.
כט  הן-כל-אלה, יפעל-אל--    פעמים שלוש עם-גבר.
ל  להשיב נפשו, מני-שחת--    לאור, באור החיים.
לא  הקשב איוב שמע-לי;    החרש, ואנכי אדבר.
לב  אם-יש-מלין השיבני;    דבר, כי-חפצתי צדקך.
לג  אם-אין, אתה שמע-לי;    החרש, ואאלפך חכמה.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב