תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק ז

א  הלא-צבא לאנוש על- עלי- ארץ;    וכימי שכיר ימיו.
ב  כעבד ישאף-צל;    וכשכיר, יקוה פעלו.
ג  כן הנחלתי לי, ירחי-שוא;    ולילות עמל, מנו-לי.
ד  אם-שכבתי--    ואמרתי, מתי אקום ומדד-ערב;
ושבעתי נדדים    עדי-נשף.
ה  לבש בשרי רמה, וגיש וגוש עפר;    עורי רגע, וימאס.
ו  ימי קלו, מני-ארג;    ויכלו, באפס תקוה.
ז  זכר, כי-רוח חיי;    לא-תשוב עיני, לראות טוב.
ח  לא-תשורני, עין ראי;    עיניך בי ואינני.
ט  כלה ענן, וילך;    כן יורד שאול, לא יעלה.
י  לא-ישוב עוד לביתו;    ולא-יכירנו עוד מקמו.
יא  גם-אני,    לא אחשך-פי:
אדברה, בצר רוחי;    אשיחה, במר נפשי.
יב  הים-אני, אם-תנין:    כי-תשים עלי משמר.
יג  כי-אמרתי, תנחמני ערשי;    ישא בשיחי, משכבי.
יד  וחתתני בחלמות;    ומחזינות תבעתני.
טו  ותבחר מחנק נפשי;    מות, מעצמותי.
טז  מאסתי, לא-לעלם אחיה;    חדל ממני, כי-הבל ימי.
יז  מה-אנוש, כי תגדלנו;    וכי-תשית אליו לבך.
יח  ותפקדנו לבקרים;    לרגעים, תבחננו.
יט  כמה, לא-תשעה ממני;    לא-תרפני, עד-בלעי רקי.
כ  חטאתי, מה אפעל לך--    נצר האדם:
למה שמתני למפגע לך;    ואהיה עלי למשא.
כא  ומה, לא-תשא פשעי--    ותעביר את-עוני:
כי-עתה, לעפר אשכב;    ושחרתני ואינני.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב