תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק כח

א  כי יש לכסף מוצא;    ומקום, לזהב יזקו.
ב  ברזל, מעפר יקח;    ואבן, יצוק נחושה.
ג  קץ, שם לחשך, ולכל-תכלית, הוא חוקר:    אבן אפל וצלמות.
ד  פרץ נחל, מעם-גר--הנשכחים מני-רגל;    דלו מאנוש נעו.
ה  ארץ--ממנה יצא-לחם;    ותחתיה, נהפך כמו-אש.
ו  מקום-ספיר אבניה;    ועפרת זהב לו.
ז  נתיב, לא-ידעו עיט;    ולא שזפתו, עין איה.
ח  לא-הדריכוהו בני-שחץ;    לא-עדה עליו שחל.
ט  בחלמיש, שלח ידו;    הפך משרש הרים.
י  בצורות, יארים בקע;    וכל-יקר, ראתה עינו.
יא  מבכי, נהרות חבש;    ותעלמה, יצא אור.

יב  והחכמה, מאין תמצא;    ואי זה, מקום בינה.
יג  לא-ידע אנוש ערכה;    ולא תמצא, בארץ החיים.
יד  תהום אמר, לא בי-היא;    וים אמר, אין עמדי.
טו  לא-יתן סגור תחתיה;    ולא ישקל, כסף מחירה.
טז  לא-תסלה, בכתם אופיר;    בשהם יקר וספיר.
יז  לא-יערכנה זהב, וזכוכית;    ותמורתה כלי-פז.
יח  ראמות וגביש, לא יזכר;    ומשך חכמה, מפנינים.
יט  לא-יערכנה, פטדת-כוש;    בכתם טהור, לא תסלה.
כ  והחכמה, מאין תבוא;    ואי זה, מקום בינה.
כא  ונעלמה, מעיני כל-חי;    ומעוף השמים נסתרה.
כב  אבדון ומות, אמרו;    באזנינו, שמענו שמעה.
כג  אלהים, הבין דרכה;    והוא, ידע את-מקומה.
כד  כי-הוא, לקצות-הארץ יביט;    תחת כל-השמים יראה.
כה  לעשות לרוח משקל;    ומים, תכן במדה.
כו  בעשתו למטר חק;    ודרך, לחזיז קלות.
כז  אז ראה, ויספרה;    הכינה, וגם-חקרה.
כח  ויאמר, לאדם--הן יראת אדני, היא חכמה;    וסור מרע בינה.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב