תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק ה

א  קרא-נא, היש עונך;    ואל-מי מקדשים תפנה.
ב  כי-לאויל, יהרג-כעש;    ופתה, תמית קנאה.
ג  אני-ראיתי, אויל משריש;    ואקוב נוהו פתאם.
ד  ירחקו בניו מישע;    וידכאו בשער, ואין מציל.
ה  אשר קצירו, רעב יאכל--ואל-מצנים יקחהו;    ושאף צמים חילם.
ו  כי, לא-יצא מעפר און;    ומאדמה, לא-יצמח עמל.
ז  כי-אדם, לעמל יולד;    ובני-רשף, יגביהו עוף.
ח  אולם--אני, אדרש אל-אל;    ואל-אלהים, אשים דברתי.
ט  עשה גדלות, ואין חקר;    נפלאות, עד-אין מספר.
י  הנתן מטר, על-פני-ארץ;    ושלח מים, על-פני חוצות.
יא  לשום שפלים למרום;    וקדרים, שגבו ישע.
יב  מפר, מחשבות ערומים;    ולא-תעשנה ידיהם, תשיה.
יג  לכד חכמים בערמם;    ועצת נפתלים נמהרה.
יד  יומם יפגשו-חשך;    וכלילה, ימששו בצהרים.
טו  וישע מחרב, מפיהם;    ומיד חזק אביון.
טז  ותהי לדל תקוה;    ועלתה, קפצה פיה.
יז  הנה אשרי אנוש, יוכחנו אלוה;    ומוסר שדי, אל-תמאס.
יח  כי הוא יכאיב ויחבש;    ימחץ, וידו תרפינה.
יט  בשש צרות, יצילך;    ובשבע, לא-יגע בך רע.
כ  ברעב, פדך ממות;    ובמלחמה, מידי חרב.
כא  בשוט לשון, תחבא;    ולא-תירא משד, כי יבוא.
כב  לשד ולכפן תשחק;    ומחית הארץ, אל-תירא.
כג  כי עם-אבני השדה בריתך;    וחית השדה, השלמה-לך.
כד  וידעת, כי-שלום אהלך;    ופקדת נוך, ולא תחטא.
כה  וידעת, כי-רב זרעך;    וצאצאיך, כעשב הארץ.
כו  תבוא בכלח אלי-קבר;    כעלות גדיש בעתו.
כז  הנה-זאת חקרנוה כן-היא;    שמענה, ואתה דע-לך.