תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
א ויען, צפר הנעמתי; ויאמר.
ב לכן, שעפי ישיבוני; ובעבור, חושי בי.
ג מוסר כלמתי אשמע; ורוח, מבינתי יענני.
ד הזאת ידעת, מני-עד; מני שים אדם עלי-ארץ.
ה כי רננת רשעים, מקרוב; ושמחת חנף עדי-רגע.
ו אם-יעלה לשמים שיאו; וראשו, לעב יגיע.
ז כגללו, לנצח יאבד; ראיו, יאמרו איו.
ח כחלום יעוף, ולא ימצאהו; וידד, כחזיון לילה.
ט עין שזפתו, ולא תוסיף; ולא-עוד, תשורנו מקומו.
י בניו, ירצו דלים; וידיו, תשבנה אונו.
יא עצמותיו, מלאו עלומו; ועמו, על-עפר תשכב.
יב אם-תמתיק בפיו רעה-- יכחידנה, תחת לשנו.
יג יחמל עליה, ולא יעזבנה; וימנענה, בתוך חכו.
יד לחמו, במעיו נהפך; מרורת פתנים בקרבו.
טו חיל בלע, ויקאנו; מבטנו, ירשנו אל.
טז ראש-פתנים יינק; תהרגהו, לשון אפעה.
יז אל-ירא בפלגות-- נהרי נחלי, דבש וחמאה.
יח משיב יגע, ולא יבלע; כחיל תמורתו, ולא יעלס.
יט כי-רצץ, עזב דלים; בית גזל, ולא יבנהו.
כ כי, לא-ידע שלו בבטנו; בחמודו, לא ימלט.
כא אין-שריד לאכלו; על-כן, לא-יחיל טובו.
כב במלאות שפקו, יצר לו; כל-יד עמל תבאנו.
כג יהי, למלא בטנו--ישלח-בו, חרון אפו; וימטר עלימו, בלחומו.
כד יברח, מנשק ברזל; תחלפהו, קשת נחושה.
כה שלף, ויצא מגוה: וברק, ממררתו יהלך; עליו אמים.
כו כל-חשך, טמון לצפוניו:
תאכלהו, אש לא-נפח; ירע שריד באהלו.
כז יגלו שמים עונו; וארץ, מתקוממה לו.
כח יגל, יבול ביתו; נגרות, ביום אפו.
כט זה, חלק-אדם רשע--מאלהים; ונחלת אמרו מאל.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב