תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק כ

א                  ויען, צפר הנעמתי; ויאמר.
ב  לכן, שעפי ישיבוני;    ובעבור, חושי בי.
ג  מוסר כלמתי אשמע;    ורוח, מבינתי יענני.
ד  הזאת ידעת, מני-עד;    מני שים אדם עלי-ארץ.
ה  כי רננת רשעים, מקרוב;    ושמחת חנף עדי-רגע.
ו  אם-יעלה לשמים שיאו;    וראשו, לעב יגיע.
ז  כגללו, לנצח יאבד;    ראיו, יאמרו איו.
ח  כחלום יעוף, ולא ימצאהו;    וידד, כחזיון לילה.
ט  עין שזפתו, ולא תוסיף;    ולא-עוד, תשורנו מקומו.
י  בניו, ירצו דלים;    וידיו, תשבנה אונו.
יא  עצמותיו, מלאו עלומו;    ועמו, על-עפר תשכב.
יב  אם-תמתיק בפיו רעה--    יכחידנה, תחת לשנו.
יג  יחמל עליה, ולא יעזבנה;    וימנענה, בתוך חכו.
יד  לחמו, במעיו נהפך;    מרורת פתנים בקרבו.
טו  חיל בלע, ויקאנו;    מבטנו, ירשנו אל.
טז  ראש-פתנים יינק;    תהרגהו, לשון אפעה.
יז  אל-ירא בפלגות--    נהרי נחלי, דבש וחמאה.
יח  משיב יגע, ולא יבלע;    כחיל תמורתו, ולא יעלס.
יט  כי-רצץ, עזב דלים;    בית גזל, ולא יבנהו.
כ  כי, לא-ידע שלו בבטנו;    בחמודו, לא ימלט.
כא  אין-שריד לאכלו;    על-כן, לא-יחיל טובו.
כב  במלאות שפקו, יצר לו;    כל-יד עמל תבאנו.
כג  יהי, למלא בטנו--ישלח-בו, חרון אפו;    וימטר עלימו, בלחומו.
כד  יברח, מנשק ברזל;    תחלפהו, קשת נחושה.
כה  שלף, ויצא מגוה:    וברק, ממררתו יהלך; עליו אמים.
כו  כל-חשך,    טמון לצפוניו:
תאכלהו, אש לא-נפח;    ירע שריד באהלו.
כז  יגלו שמים עונו;    וארץ, מתקוממה לו.
כח  יגל, יבול ביתו;    נגרות, ביום אפו.
כט  זה, חלק-אדם רשע--מאלהים;    ונחלת אמרו מאל.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב